קולד מאונטן

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"בסוף היום היו פניהם של החיילים סביבו מצופים אבק חום־שחור."

קולד מאונטן הוא רומן מאת הסופר האמריקני צ'ארלס פרייזר, שיצא לאור בשנת 1997. ויליאם אינמאן, חייל הקונפדרציה בשלהי מלחמת האזרחים, בורח מבית החולים בו הוא שוכב פצוע, ומנסה להגיע אל ביתו בקולד מאונטן ואל אהובתו אדה המחכה לו. במהלך המסע הוא פוגש דמויות שונות, חיילים משני הצבאות, עבדים, עריקים ולוכדי עריקים. הספר יצא לאור בעברית בהוצאת "עם עובד", בתרגום ליה נירגד, 2004.


  • "הלחימה התנהלה כמו חלום, שבו אויביך ערוכים מולך, עצומים ורבים. ואתה חלש כל־כך. ובכל זאת הם נופלים ונופלים עד שהם מובסים כליל. אינמאן ירה עד שזרועו הימנית עייפה מהפעלת המדוך, ולסתותיו כאבו מנשיכת קצותיהם של תרמילי הנייר. הרובה שלו התחמם כל־כך שלפעמים הבזיק אבק השריפה עוד לפני שהספיק לדחוק את הכדור אל בית־הבליעה. בסוף היום היו פניהם של החיילים סביבו מצופים אבק חום־שחור, שנקרש בגוונים שונים של כחול, והם הזכירו לאינמאן קוף גדול בעל תחת ססגוני תפוח שראה פעם בהופעה של להקה נודדת." ~ עמודים 15 - 16
  • "לי הזקן לא נשאר חייב ואמר, שטוב הדבר שהמלחמה איומה כל־כך, אחרת היינו אוהבים אותה יותר מדי. והחיילים חזרו על האמירה השנונה הזו שוב ושוב, כמו שחזרו על כל דבר שאמר האדון רוברט, העבירו אותה מפה לאוזן כאילו יצאה מפיו של ריבון העולמים בכבודו ובעצמו. כשהגיע שמע האמרה אל קצה החומה, שם הסתתר אינמאן, הוא הסתפק בניד ראש. אפילו אז, בראשיתה של המלחמה, הייתה דעתו שונה מאוד מזו של לי, כי נדמה היה לו שאנו אוהבים את המלחמה בכל לבנו, וככל שהיא נוראה יותר – מה טוב. והוא חשד שלי אוהב אותה יותר מכולם, ואילו הייתה הברירה בידו, היה מצעיד אותם ביד רמה גם מבעד לשערי המוות. אבל יותר מכל הוטרד אינמאן כאשר לי הבהיר שבעיניו המלחמה היא כלי לגילוי רצונו הסתום של אלוהים. נדמה היה שלי חושב, כי מכל מעשיו של האדם, הקרב נופל בקדושתו רק מן התפילה והקריאה בכתבי־הקודש. אינמאן חשש, שהיגיון כזה יוביל עד מהרה לכך, שהמנצח בכל תגרה וקטטה יוכרז אבירו המוסמך של האל." ~ עמודים 16 - 17
  • "הדבר האחד שאני יודע הוא, שכל מי שחושב שהפדרלים מוכנים למות כדי לשחרר עבדים, יש לו השקפה נדיבה מדי על האנושות." ~ עמוד 287

קישורים חיצוניים[עריכה]