לדלג לתוכן

קרוב ללב הפראי

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
עטיפת הספר

קרוב ללב הפראי (בפורטוגזית: Perto do coração selvagem) הוא רומן מאת קלריס ליספקטור על חיי ז'וּאָנָה, גיבורת הספר, ועולמה הפנימי. הספר יצא לאור ב־1943.


  • "לבחון את השפעת הצחוק על הפנים."
  • "הדברים שבים לְחיים חופזים כמו קומקום רותח."
  • "מה משיגים כשנעשים מאושרים? מה משיגים?"
  • "היא חיה פחות משיכלה לחיות, ודמיינה שצימאונה מבקש שיטפונות."
  • "כאשר לחשה נצח, המחשבה עצמה לבשה איכות של נצח."
  • "עצמה את העיניים, העמידה פנים שהיא שומעת אותו, ולצלילי המוזיקה הלא־קיימת והקצובה הזדקפה על קצות הבהונות."
  • "אחר־כך חשבה: מה יקרה עכשיו עכשיו עכשיו? ותמיד בטיפת הזמן הבאה שום דבר לא היה קורה אם המשיכה לחכות למה שיקרה."
  • "לא היה לה צורך להתקרב אל אַרלֵט כדי לשחק איתה. אפילו מרחוק היו הדברים בבעלותה."

נאמר עליו[עריכה]

  • "ליספקטור מנסה להניח יד בתוך הגוף, לאחוז במהות של האישה הזאת, לתת מילים לפראות, למוזרות, לבדידות ולנטישה, שלהן היא זקוקה. בדידות ונטישה כמו הרגל, כמו מה שמקרב אותנו אל עצמנו." ~ מיה סלע
  • לייטמוטיב ב'קרוב ללב הפראי' הוא בעצם שאלה: מה עדיף? לחיות או לדעת שאתה חי, כפי שמנסחת זאת הגיבורה. או אם נרצה: להתמזג החוצה עם העולם הרחב שמעבר לחלון או לשהות בחדר, חדר משלך, שבו במרבית שעות יומך תעביר מבעד לפילטר התודעה, מבעד לשיוט המחשבות, כל ניואנס דק מחייך, ותנסה כך להבין אותם ולחשוב שאתה חי כך באמת." ~ אביבה זרקה