קריסטין הרמל

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.

קריסטין הרמל (באנגלית: Kristin Harmel) (נולדה ב־1979) היא סופרת אמריקאית.

מתיקות השיכחה[עריכה]

  • "הרחוב שקט ודומם מחוץ לחלון הקונדיטוריה, ובמחצית השעה שלפני זריחת השמש, כשאצבעות השחר הדקות רק מגיחות מעל האופק, אני כמעט מסוגלת להאמין שאני האדם היחיד עלי אדמות."
  • "הוא כמו סוודר ישן ואהוב שכבר אינו מתאים ואינו מחמיא. החיים משַנים אותך, גם אם אתה לא שם לב כשזה קורה, ומתברר שאתה לא יכול להחזיר את השנים שחלפו."

החיים שנועדו לי[עריכה]

  • "ונדמה היה שהשנים משתרעות לפנינו כמו אופק אינסופי. אני זוכרת שחשבתי שאפילו מיליון שעות – כלומר קצת יותר ממאה שנים – לא יספיקו."
  • "הוא בחר בי, ועמוק בפנים ידעתי שהוא ימשיך לבחור בי כל החיים. משכתי מעליי את הסדין, והכעס שלי נסוג בגלים אטיים אך יציבים."
  • "הוא מלמל כשחצה את החדר והתיישב לידי על המיטה. גב כף ידו הימנית התחכך בירכי השמאלית, ואני מתחתי לאטי את רגלי והתמוססתי לתוכו. הוא התקדם מעט לעברי וכרך את זרועו על כתפַי."

הדירה ברחוב אָמֶלי[עריכה]

  • "מוקפת באימהות המחזיקות בידיהם של ילדים צוהלים במעילים עבים והאוויר מלא במזמורי חג המולד ובריח של ערמונים קלויים."
  • "התיישב, פשט את מעילו וחשף חליפה כחולה בגזרה מושלמת. 'ובכן, שלום,' אמר כאילו הם חולקים שולחן, כאילו הגיע לשם רק כדי לפגוש אותה."
  • "החיים האלה יהיו בפריז, לעת עתה בכל אופן, ואף שתתגעגע מאוד להוריה היא הייתה צמאה להרפתקה, משהו שימתח את גבולות העולם הקטן שהכירה עד כה."