רוזה לוקסמבורג

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רוזה לוקסמבורג

רוזה לוקסמבורג (5 במרץ 1871 - 15 בינואר 1919), מהפכנית יהודייה פולנייה־גרמנייה, ותאורטיקנית מרקסיסטית פמיניסטית.


  • "ישנן שתי ברירות, סוציאליזם או ברבריות."
  • "מרקסיזם הוא השקפה מהפכנית שחייבת תמיד להיאבק לגילויים חדשים... הוא במיטבו כאשר הוא מתנגח עם ביקורת עצמית."
  • "חופש רק בשביל תומכי הממשלה ובשביל חברי מפלגה אחת, ואפילו רבים הם מאוד, אינו חופש כלל. חופש פירושו תמיד חופש לחושבים אחרת, וזה לא בשם איזו קנאה ל'צדק ויושר'. אלא שכל התכונות המחנכות, המחלימות, המטהרות, שמתגלות בחופש הפוליטי, כרוכות הן במהות אמיתית זו, והן נפסדות כשערכי החופש נעשים קניין לפריבילגיה של נבחרים" [1].
  • תפקידו ההיסטורי של הפרולטריון, בהגיעו לשלטון, אינו ביטול כל דימוקרטיה. תפקידו הוא להעמיד דמוקרטיה סוציאליסטית במקום הדמוקרטיה הבורגנית. ואולם הדימוקרטיה הסוציאליסטית אינה מתחילה רק ב'ארץ הבחירה', לאחר שכבר נבנה מסד המשק הסוציאליסטי. היא אינה ניתנת כדורון של חג-המולד לעם הטוב אשר תמך בינתיים באמונה בקומץ דיקטטורים סוציאליסטים. הדימוקרטיה הסוציאליסטית תחילתה עם חיסול השלטון המעמדי ועם ראשית הבניין של הסוציאליזם. תחילתה מרגע כיבוש השלטון בידי המפלגה הסוציאליסטית. זו היא הדיקטטורה האמתית של הפרולטריון. כן, דיקטטורה! - אבל תכנה הוא לא ביטול הדמוקרטיה, אלא השימוש הנכון בה..."[1]
  • "החירות השמורה לנאמני השלטון והמפלגה איננה חירות. החירות היא תמיד חירותו של זה אשר דעותיו שונות, אחרת החירות מאבדת מערכה כאשר היא הופכת לטובת הנאה."
  • "כך הגענו בשלום לעקרון הצדק, לסוס מרוץ זקן זה, שנשא עליו זה אלפים בשנים את כל מתקני העולם, מאין אמצעי תחבורה היסטוריים בטוחים; כך הגענו שוב לבהמה דלה זו, שעל גבה הפליגו כל הדון קישוטים של ההיסטוריה לשם תיקון עולם רב, ולבסוף לא הביאו עמם חזרה אלא פצע וחבורה"
  • "לפעמים תוקף אותי מן רגש, כאילו אינני כלל אדם, אלא הנני גם כן מין ציפור או מין חיה אחרת בתבנית אדם. כשאני יושבת בתוך גן שכזה או על פני השדה בין דבורים הומיות ובין טרפי עשב, אני מרגישה בקרב לבי פנימה, כי פה הנני יותר בתוך ביתי ונחלתי מאשר שם - בים הקהל בשעת אסיפה של מפלגה. לך הלא אני יכולה להגיד את כל זה, ולא אירא, כי את תריחי בזה כרגע ריח בגידה בסוציאליזמוס, את יודעת היטב כי בעזרת השם מות אמות על משמרתי: באיזו מלחמה על פני חוץ או באיזה בית סוהר, אבל בתוך תוכי הנני שייכת יותר לעכברוני-הכרוב שלי אשר בערוגות גני משאני שייכת ל'חברים'" [2].
  • "חייב אדם לראות את החיים עם כל הנלווה להם ולמצוא את הכל יפה וטוב." [2].
  • "כמו שאנשים אצילים באמת בעלי חנוך טוב לא ילעגו לעולם, או לכל הפחות ילעגו רק לפרקים בודדים על אנשי הסביבה שלהם, אף כי ראו היטב את כל הנלעג, כך לא ישפוך לעולם אמן אמיתי את האירוניה שלו על ברואיו שברא בעצמו."[2].
  • "שיר יפה פועל עלי בכוח עצום בכל עת של התרגשות עצומה או של התרגזות רוח. כמעט שהפעולה הזאת היא פעולה פיסיולוגית, כאילו היו שפתי הצמאות מוצצות איזה משקה יקר, אשר יצמן אותי בקרבי ואשר ישוב וירפא את בשרי ואת נשמתי."[2].
  • "מעל ערשי ראיתי על פני השמים מראה נפלא: מין אור חוזר ומזהיר של צבע אדמדם, אשר הפתיעני, מאחרי שהשמים היו כולם אפורים. נחפזתי אל החלון ונשארתי עומדת תחתי כנטועה במסמרות. על פני השמים האפורים עם השוויון הנצחי שלהם התנשאה במזרח עב גדולה, אשר צבעה האדמדמם היה יפה כל כך עד שנראה כדבר שלמעלה מן הטבע, ועב זו היתה נפרדה ונבדלה מיתר חלקי השמים, מהיות כמין שחוק פלאי אשר נבקע פה פתאום או כמין ברכת-שלום נשואה ממרחקים לא-ידועים. שאפתי פתאום רוח, כאילו באה לי גאולה ופרשתי את כפי לתומי אל תמונת הקסם הזאת. אם יש צבעים כאלה ואם צורות כאלה שכיחות בעולם, כי עתה יפים החיים ויש שכר להויתנו"[2].
  • "בנוגע לשירה החדשה יראה אני קצת את השליטה הנפלאה והשלמה שיש לה על הצורה, על אמצעי הביטוי השירתי שרק חסרה היא באותה שעה השקפת-עולם גדולה ונאצלה. הקרע הזה מעורר בנשמתי הד של איזה קול עמום ומובלע, עד שעל ידי זה נעשית לי כל הצורה היפה רק להעויה משונה,. על פי רוב חוזרים ונותנים לנו נדנודי-רוח בלבד שאינם מצטרפים עוד לחשבות של נשמת אדם"[2].

נאמר עליה[עריכה]

  • "מי יודע אם היתה רוזה לוקסמבורג מקובלת כל-כך, אילו האריכה ימים עוד שנה-שנתיים והיתה ממשיכה בביקורת שלה על המהפכה הרוסית..." ~ ברל כצנלסון [1]

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 מצוטט בתוך ערכים גנוזים מאת ברל כצנלסון (הוצאת עיינות תשי"ד)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 כתובים, עשר שנים למותה, מתוך מכתביה בתרגום דוד פרישמן, עשור למותה