רומנטיקאים
מראה
רומנטיקאים הוא מחזה שכתב חנוך לוין בשנת 1997, שנתיים לפני מותו. שלוש הדמויות במחזה, אשה ושני גברים, כולם כבני שבעים, מנהלים ביניהם דיאלוגים על בריאות, אהבה, זקנה ומוות.
- "אני ממש חשה בהתחדשות מוחלטת. תפס אותי מין אביב בלב, וכל הגוף שלי כאילו מתנקה."
- "נגמור עם הקומדיה הכי לא מצחיקה שראיתי בחיים שלי ושנקראת החיים שלי!"
- "אני משנה כל רגע את היחס שלי לעולם, לחיים ולאביב."
- "לו רק ראו בפנימיוּת שלי בת כמה אני באמת! לא יותר מבת שש־עשרה! והכול חי בתוכי! המסיבות, החברות, כל החלומות שהיו לי אז על הגבר שיבוא יום אחד."
- "הקומוניזם נפל. גם חומת ברלין. כוויית שוחררה. באירלנד הפסקת טרור. שלום במזרח התיכון. אולי גם לנו יש תקווה."
- "נתקפתי פחד, כי עדיין יש רצון לחיות. ובאתי אלייך."
- "אם כי אימפוטנציה מושלמת, רחשי הלב נשארו כשהיו."
- "זה יכול לקרות, אבל לא מתים מזה, זה עובר אחרי כמה שניות, ואם זה קורה, לגשת ולשתות כוס מים."
- "אני כל־כך עייפה, בשביל מה אני חיה – אני לא יודעת."
- "לו היו פה אבא שלי ואמא שלי, הייתי נכנס ולא יוצא יותר. זה היה הבית שלי. היו מחבקים אותי ללא תנאי."
- "כל הזונות של בבל ולאס־וגאס לא ישוו לחיבוק של אבא שלי."
- "מה עוד נֹאמר ומה נדבר שלא אמרנו? מה נלעס שלא לעסו? תיכף נמות, כלום לא יישאר. בכה, בכה."
- "אני לוקחת הרבה תרופות בזוגות, תרופה שעושה משהו, ויחד איתה תרופה שמונעת את תופעות הלוואי שהתרופה שעושה משהו עושה."
- "משתוקק לראות את אמא מאושרת, אפילו מבריאה, צומחת להיות ישישה קווקזית בת מאה."
- "אני רוצה לדבר פעם אחת בחיים ברצינות, בלי הנטל הזה, להתבדח כל הזמן."
- "אמי עליה השלום עוד חיה, כלומר השלום עוד לא עליה, גם עוד לא עליי. על אבי כן, על אבי הרבה שלום."
- "לטפי אותי ורמי אותי ואמרי לי שאני ילד ושעוד מעט אקום, כי אני כל־כך פוחד למות! אמרי שהעולם לא יתקיים בלעדי, מה יש!"
- "כולנו רוצים שאלוהים יעשה עבורנו את המלאכה וישים לזה קץ בזמן."