רופא כפרי (סיפור קצר)

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עטיפת הספר

רופא כפרי (בגרמנית: Ein Landarzt) הוא סיפור קצר מאת פרנץ קפקא שיצא לאור ב־1919.


  • "עתה הייתה המשרתת שלי מתרוצצת בכפר, לשאול למעני סוס; ברם לא הייתה כל תקווה לכך; ידעתי זאת, וללא תכלית עמדתי על עמדי, בלא ניע, השלג יורד ונערם עלי ואני הולך וקופא תחתי יותר ויותר."
  • "העגלה נעקרת ממקומה ונישאת, ככפיס עץ בזרם מים: עודני שומע, כיצד מתבקעת דלת ביתי ונשברת ממחץ הסתערותו של הסייס, ואחר כך מתמלאות עיני ואזני קול המייה החודר במידה שווה אל כל החושים."
  • "פצעך שלך אינו אנוש כל עיקר. בשתי מהלומות קרדום חדות זווית נוצר. רבים הם החושפים את צלעותיהם ובקושי שומעים את קול הקרדום ביער, ואין צורך לומר שאין הקרדום מתקרב אליהם."
  • " 'אמנם כך הוא, טול עמך לעולמך דיברַת אמונים של רופא מטעם'. והוא נטלה ונרגע. וכאן הגיעה השעה שאתן דעתי על הצלתי. עדיין עמדו הסוסים בנאמנות על עומדם."
  • "ערום, מופקר לכפור של התקופה האומללה הזאת, עם עגלה ארצית וסוסים שלא מן העולם הזה, תועה אני בדרכים, זקן עלוב. פרוותי תלויה ונגררת מאחורי העגלה, אלא שאין ידי משגת אותה, ואיש מבין האספסוף קל התנועה של הדורשים־ברופאים אינו נוקף אצבע. רומיתי! רומיתי! פעם אחת נענית לצלצולו הכוזב של פעמון הלילה, ולעולם לא תמצא לזה תקנה."

נאמר עליו[עריכה]

  • רופא מאפשר לעצמו להיות מתומרן על ידי החתן, המשפחה והסוסים; הוא הופך לכלי בתוך המצבים שהם יוצרים. לעולם, באופן מודע, הוא לא מנסה באמצעות מעשיו, עד מאוחר מדי, לבסס את מעמדו, להתעלות מעל לערך המניפולטיבי שיש לו עבור אחרים. כרופא הוא דבר, חפץ, כלי; כאדם הוא כלום." ~ לואיס ה. לייטר