ריינר מריה רילקה

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ריינר מריה רילקה

ריינר מריה רילקה (בגרמנית: Rainer Maria Rilke‏;‏ 4 בדצמבר 1875 - 29 בדצמבר 1926), משורר וסופר גרמני, יליד פראג.

כללי[עריכה]

  • "מי מדבר על ניצחון? מה שחשוב הוא לשרוד."
  • "כאשר אנו נתקלים בקשיים, זו סיבה נוספת להמשיך."
  • "אנו מכילים בתוכנו את המוות כפי שהפרי מכיל את הגלעין."
  • "כל המפלצות שבחיינו אולי אינן אלא נסיכות המצפות לראותנו גיבורים או מאושרים."
  • "אין זה בזכותנו לפתוח ספר אם אין בדעתנו לקוראו עד תום." ~ רשימותיו של מאלטה לאורידס בריגה
  • "הדלות כמוה כאור גדול בעמקי הלב." ~ ספר הדלות והמוות
  • "אין זה די שיש לנו זיכרונות; עלינו לדעת לשוכחם כשהם רבים מדי, ולהתאזר בסבלנות גדולה כדי לצפות לשובם."
  • "מיזוג של שני אנשים אינו אפשרי שכן גם בין האוהבים הקרובים ביותר ממשיכים להתקיים מרחקים אינסופיים."
  • "אם חייך דלים אל נא תאשימם; האשם את עצמך ואת אי יכולתך להיות משורר כדי לחוות את עושרם."

מתוך שיריו[עריכה]

  • "אַחֲרוֹן בָּתֵּי הַכְּפָר הַזֶּה נִצְּב בּוֹדֵד כְּבַיִת שֶׁבִּקְצֵה עוֹלָם."
  • "לַגֶשֶם דוֹמָה הַבְּדִידוּת הַגְדוֹלָה. לִקְרַאת הָעֲרָבִים מִן הַיָם הִיא עוֹלָה."
  • "רְאוּ, קָרָאתי לַאֲהובתי, אֲבָל לא רק היא לְבַדָה הָיתָה באה... נערוֹת אחרות היו קמוֹת מִקְבָרים שְבירים ועוֹמדוֹת... כי אֵיך, אֵיך הייתי מַגבִּיל את קולי הקורֵא?"
  • "אֹהַב אֶת הַכֹל, שּום דָבָר לֹא עָלּוב
מִכְדֵי ׁשֶיֻזְהַב וִיצֻיַר,
אֲנִיפֹו לַגְבָהִים, וכְמֹו מִתֹוְך כְלּוב
עָלּום, נִשְמָתִי תְשֻחְרַר..."
  • "והִנֵּה תֵּבֵל עָשִׂיתָ. וְהִיא רַבָּה.
וכַמִּלָּה הַמַּבְשִׁילָה עוֹד בַּדְּמָמָה.
כְהָבֵן רְצוֹנְךָ אֶת טַעֲמָהּ,
עֵינֶיךָ יַנִּיחוּהָ בְּחִבָּה…"
  • "יָקְרּו לִי רְגָעַי הָאֲפֵלִים,ׁ
שָעֹות בָהֵן נַפְשִי צֹולֶלֶת פְנִימָהׁ,
שֶאָז, כְמֹו בְמִכְתָּב עַתִיר קְפָלִים,
חַיַי ׁשֶכְבָר נֶחְיּו עֹודָם גְלּולִים..."

מכתבים אל משורר צעיר[עריכה]

(קובץ חילופי מכתבים עם פרנץ קאפוס בשנים 1902 - 1908 שיצא לאור ב־1929)

  • "על היוצר להיות עולם לעצמו ולמצוא את הכל בתוכו ובתוך הטבע שאליו התחבר."'
  • "התרחק מן הצורות הרגילות והשגורות יתר על המידה... דרוש כוח רב ובשל כדי להגיע להישג מקורי במקום שמסורות טובות, מקצתן מזהירות, מצויות בשפע."
  • "תאר את עצבויותיך ואת מאווייך, את המחשבות החולפות ואת האמונה ביופי כלשהו – תאר כל זאת בדבֵקות וביושר שקט וענו והשתמש לשם ההבעה בחפצים שבסביבתך, בתמונות של חלומותיך ובעצמים השמורים בזכרונך."
  • "לגבי האדם היוצר אין עוני ואין מקום דל ואדיש. ואפילו היית בכלא שחומותיו היו מרחיקות מחושיך את כל הרעשים שבעולם – כלום לא היתה שמורה עמך עדיין ילדותך, הנכס המופלא והמלכותי הזה, בית־אוצר זה של הזכרונות?"

קישורים חיצוניים[עריכה]