שארל בודלר

שארל פייר בודלר (בצרפתית: Charles Pierre Baudelaire;‏ 9 באפריל 1821 - 31 באוגוסט 1867), משורר צרפתי הנחשב לאחד מאבות השירה המודרנית.

פרחי הרע (1857)

"טִמְטוּם, חֵטְא, קַמְצָנוּת וְכָזָב,/ שׁוֹכְנִים בְּנַפְשֵׁנוּ, פּוֹשִׂים בְּגוּפֵנוּ,/ וְאָנוּ אֶת יִסּוּרֵי הַמַּצְפּוּן, חֲבִיבֵינוּ,/ מְזִינִים כְּהָזֵן הַקַּבְּצָן פִּשְׁפְּשָׁיו."
"הַחֵטְא עִקֵּשׁ, הַחֲרָטָה רָפָה;/ אֶת וִדּוּיֵינוּ נִמְכֹּר לְכָל דּוֹרֵשׁ,/ בְּשִׂמְחָה נָשׁוּב בַּבֹּץ לְדַשְׁדֵּשׁ,/ כְּמוֹ דִּמְעָתֵנוּ הַכֶּתֶם שָׁטְפָה."
"כְּמוֹ הוֹלֵל מְרוֹשָׁשׁ שֶׁנִּשֵּׁק וְיָנַק/ שָׁד מְעֻנֶּה שֶׁל זוֹנָה עַתִּיקָה,/ נַחְטֹף לָנוּ עֹנֶג חֲשָׁאִי בִּשְׁקִיקָה,/ וְנִסְחַט בְּחָזְקָה כְּמוֹ תַּפּוּז מְצֻמָּק."
"אִם הָאֹנֶס, הָרַעַל, הַפִּגְיוֹן, הַדְּלֵקָה,/ טֶרֶם רָקְמוּ אֶת רִשּׁוּמָם הָאָהוּב/ עַל הַבַּד הַנָּדוֹשׁ שֶׁל גּוֹרָלֵנוּ הֶעָלוּב,/ אוֹת הוּא שֶׁנַּפְשֵׁנוּ, אוֹיָה! אֵינָהּ דֵּי חֲזָקָה."
"הַשִּׁעְמוּם! בְּעַל כָּרְחוֹ פּוֹרֵץ בְּבֶכִי, מְעַשֵּׁן מִקְטַרְתּוֹ וְהוֹזֶה גַּרְדּוֹמִים, הֲלֹא תַּכִּיר, קוֹרֵא, אֶת הַתִּפְלָץ הַתָּמִים."

שירים קטנים בפרוזה (1869)

דף ציטוטים מורחב – שירים קטנים בפרוזה

"בִּכְדֵי שֶׁלֹּא תַּרְגִּישׁוּ בְּמַשָּׂא הַזְּמַן הַכָּבֵד הָרוֹבֵץ כְּאֶבֶן מַעֲמָסָה עַל שִׁכְמְכֶם וּמַכְרִיעַ אֶתְכֶם עַד לֶעָפָר, עֲלֵיכֶם לְהִתְבַּסֵּם בְּלִי הֶרֶף. אַךְ בַּמֶּה? – בְּיַיִן, בְּשִׁירָה אוֹ בִּצְדָקָה – הַבְּרֵרָה בְּיֶדְכֶם."
"מַה לִּי לְהַכְבִּיד עַל גּוּפִי לְשַׁנּוֹת מְקוֹמוֹ, אִם נַפְשִׁי מְרַחֶפֶת בִּלְעֲדֵי זֶה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וְעַל מָה וְלָמָּה אוֹצִיא אֶת מַחְשְׁבוֹתַי לִפְעֻלּוֹת, אַחֲרֵי אֲשֶׁר מַעֲרֶכֶת הַמַּחְשָׁבוֹת עַצְמָהּ תִּתֵּן לִי דֵּי עֹנֶג וּנְעִימוּת?"

מתוך שיריו

התעלות

"מעל ביצות, מעל עמקים, מעל יערות, הרים ים ועננים, מעבר לחמה, מעבר לשחקים, מעבר למרחבים עטורי כוכבים, את מתנועעת הו נשמתי."
"יְפַלַּח בִּרְנָנָה חֲלַל אֵינְסוֹף כְּדֶרֶךְ גֶּבֶר מִתְמוֹגֵג בְּעֹנֶג לֹא יֻגַּד."
"הִטַּהֵר הִזְדַּכֵּךְ בְּגָבְהֵי שְׁחָקִים, וּלְגֹם, כַּטָּהוֹר בְּיֵינוֹת הָאֵל, אֵשׁ בְּהִירָה מִמֶּרְחָבִים שְׁקוּפִים."
"אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר בְּכָנָף עַזָּה יְזַנֵּק לְעֵבֶר שְׂדוֹת זֹהַר שְׁלֵוִים."
"אַשְׁרָיו שֶׁיְּרַחֵף מֵעַל פְּנֵי הָאָרֶץ, וְיָבִין לְלֹא קֹשִׁי שִׂיחָם שֶׁל פְּרָחִים וְשִׂיגָם שֶׁל דְּבָרִים אִלְּמִים!"

קריאה חוזרת

"מלאך מלא שמחה, התדע מצוקה, ייסורים ובושה, אנחה ודאגה, חרדה ולילות בעתה? מלאך מלא שמחה, התדע מצוקה?"
"מלאך מלא יופי, התדע קמטים, עינויים איומים ופחד להזקין? מלאך מלא יופי, התדע קמטים?"

שיר של סתיו

"וּבְכָל זֹאת אֶהֲבִינִי, לְבָבִית, הֲיִי אֵם, וְלוּא לִכְפוּי־טוֹבָה, וְלוּא לְאִישׁ נִפְסָד; פִּילֶגֶשׁ אוֹ אָחוֹת, הֲיִי מְתִיקוּת בַּת־יוֹמָהּ שֶׁל עֲטֶרֶת סְתָיו אוֹ שֶׁל שֶׁמֶשׁ רַד."
"עִנְיָן חָטוּף! אוֹרֵב הַקֶּבֶר וְחוֹמֵד! אָה, תְּנִי לִי וְאֶכְבֹּשׁ פָּנַי אֶצְלְךָ בַּחֵיק, וְאֵדַע, בַּגַּעְגּוּעִים לַקַּיִץ הַלָּבָן־יוֹקֵד,טַעַם שֶׁל קֶרֶן סְתָיו אַחֲרוֹנָה, צָהֹב־מָתוֹק!"

דמדומי שחר

"שחר רועד בשמלה ורודה וירוקה, שעל הסן השומם מתקדמת לאיטה. פריז האפלה מחככת עיניה, קשישה ויגעה, חופנת כליה."

המסע

"עד כמה העולם גדול לאורן של המנורות; עד כמה הוא קטן לעיני הזיכרונות."

התכנסות

"הו יגוני הֶחְכֵם, היה שקט יותר, את הערב תבקש, הנה הוא כאן יורד. אוויר של ערפל את העיר אופף, לאחדים שָלֵו, לאחרים דָאֵב."
"שמש חולה נרדמת בענן, כתכריך ארוך נגררת למזרח. הקשיבי נא לליל הקָרֵב ובא."

האויב

"שנות נעורי היו לי סער אפלולי, שברק קרני-חמה צלח בו לפרקים; הרעם וגשמי העוז המרו לי - הותירו בגני מעט פירות סמוקים. אך סתו-המחשבות פקד אותי כעת- עתה יש לישר את פני האדמה, לגרוף אותה היטב, במעדר ואת, כי מים בה כרו בורות דמויי-דומה. ומי יודע אם איביי, פרחי-חזון, בחול הרטבובי יזכו למצוא מזון, לשד-פלאים שבו ישובו ללבלב? כאב! כאב נורא! הזמן חיים אוכל. אויבנו האפל, המכרסם בלב, מדם שנאבד פורח, מתגדל."

אמרותיו

"היופי הוא תמיד מוזר."
"המוזיקה מנפצת את השמים."
"ככל שאנו רוצים יותר, אנו רוצים את הטוב ביותר."
"אישה אינה יכולה להפריד את הנפש מן הגוף."
"אדם שאינו שותה אלא מים יש לו סוד להסתיר מחבריו."
"תמיד האמנתי, שלהיות אדם יעיל זה דבר נתעב."
" אי ההבנה העולמית – זה מה שכל העולם מסכים."
"לעמים יש אנשים גדולים בכוח הנסיבות, כמו למשפחות."
"אלוהים הוא הישות היחידה שעל מנת למלוך אינה זקוקה להתקיים."
"תמיד השתוממתי על כך שאנו מרשים לנשים להיכנס לכנסיות; איזו שיחה הן יכולות לנהל עם אלוהים?"
"כל צורה אשר נוצרת, גם אם בידי אדם, היא בת אלמוות; כי הצורה אינה תלויה בחומר. החלקיקים אינם קובעים את הצורה."
"אין זה עיסוק השווה לכל נפש לטבול במרחץ ההמון: היכולת להתענג על האספסוף אמנות היא לכל דבר."