שולמית אפפל

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שולמית אפפל

שולמית אפפל (נולדה ב־1948) היא משוררת ישראלית.

כללי[עריכה]

  • "אם עוד נשאר אור יום אני מצלמת."
  • "צריך מקום וכתובת להימלט ממנה ואליה לשוב."
  • "זיכרונות הם עול שבלעדיהם החיים היו רק נטל."
  • "מדמיינת שאני מישהי אחרת כשאני באה במגע עם העולם."
  • "הַנָּח לַמְּשׁוֹרְרִים בִּמְנוּחָה. הֵם שׁוֹקְדִים עַל אוֹתָהּ שׁוּרָה כָּל יְמֵיהֶם בְּרֶזוֹלוּצְיָה מִשְׁתַּנָּה."

פחות מאמת אין טעם לכתוב (2013)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – פחות מאמת אין טעם לכתוב
  • "מה שהטביע אותי פעם לא יטביע אותי שוב."
  • "חנות שניתן להשיג בה ספר בשליש מחיר."
  • "הֱיוֹת שֶׁלֹּא הֶרְאֵיתִי סִימָנִים שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת לִקְרֹא אַף אֶחָד לֹא שָׂם לֵב שֶׁהִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב."

תדמייני שאת כוכבת (2017)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – תדמייני שאת כוכבת
  • "לא דחוף לקום להדליק את האור."
  • "במכונת הכביסה, חבטת המים בבגד מדמה משגל."
  • "לכדה במעופו מחלון גבוה צעיף בצבעי גלידה."

זיכרונות מבית החרושת לבגדי ים (2020)[עריכה]

  • "שירים הם לא כלים בכיור ולא מכפלת לתפור/ ואני עדיין ניגשת לשורות שגמגמתי בהן כאילו/ תקפו אותי צירים בעקבות אונס ומכניסה יד/ שעושה את העבודה ומונה את האצבעות."
  • "הַלְוַאי יָכֹלְתִּי לִכְתֹּב
טֶקְסְטִים קָרִים
לֹא מְבִיכִים
שֶׁאֵין בָּהֶם עֶלְבּוֹן
וְלֹא נוֹשְׂאִים בּוּשָׁה."
  • "אַתְּ לֹא צְרִיכָה לְהַשְׁאִיר אַחֲרַיִךְ יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה שִׁירִים וְסֵפֶר אֶחָד אִם אַתְּ כּוֹתֶבֶת פְּרוֹזָה."

אמרותיה[עריכה]

  • "יש דברים שאפשר לטפל בהם מכל מיני כיוונים, והם עולים בכל פעם בצבעים אחרים."
  • "למעשה אני כותבת כדי לשכוח, כאילו שאם אכתוב אוכל להניח לדברים, רק שזה לא קורה."
  • "אני לא משוררת עברייה, אני משוררת יידישאית שכותבת בעברית."
  • "אף צלע לא חסרה לי ואף אחד לא יתקע בי את הצלע שלו. אני משק אוטרקי. היו לי הרבה מחזרים."
  • "מי שחושב שהוא מתקרב אליי כשהוא קורא את הכתיבה שלי, בכלל לא יודע שאני עוד לא מתקרבת אפילו לגעת בקצה של הקצה של דברים."