שירה בעיר זרה

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"שני ברווזים לבנים שוחים מגדה לגדה, מוליכים אחריהם את השמש."

שירה בעיר זרה הוא ספר שירה מאת אברהם בלבן שנכתב בזמן שהותו באוניברסיטת קיימברידג' ויצא לאור בשנת 2010.


  • "היופי תקיף יותר באין איש. הדשא נושם."
  • "שני ברווזים לבנים שוחים מגדה לגדה, מוליכים אחריהם את השמש."
  • "עצי הדובדבן של מודלן קולג' משירים את שפעת פרחיהם לנהר."
  • "קפלה, צריחים וגשר: ימי הביניים שרדו כאן כמסעי גוליבר שהפכו לספר ילדים מאויר."
  • "בדרך ללונדון ענני תחרה, שמש פח זורחת. יד אשתי חמה בידי."
  • "ידה החמה של אשתי מחזירה לדשא את צבעיו, משיבה לי את תחושת עור."
  • "אישה לבנת פנים, בג'ינס וכלב רץ לנחל וחוזר, מקדימה 'בוקר טוב' בחיוך רחב."
  • "המים מתפקדים על גדות הקם, מתפרקים, לוקקים, המים גולשים לאיטם, לואטים."
  • "שעון השמש בחצר העתיקה של קורפוס קריסטי מודד את המאות שחלפו על פני חלונות הברזל והאבן."
  • "באותיות החרוטות בסלע ניתן עוד להבחין בשמה של הנפטרת שביקשה לפני שלוש מאות שנה לנוח בצלו של האל."
  • "במסדרונות הפקולטה ללימודי המזרח פסלים עתיקים (חכמת הדורות על פניהם) מחייכים אליי בכובד ראש, לא מנידים עפעף."
  • "תייר ותושב לא יבינו. רק הזר, שנפתחה לו כאן לרגע דלת, רק הוא יכיר את עומק הניכר."
  • "רוּחַ פתאומית גורפת עלים יבשים על הדשא. מֵי הנהר מצטופפים, נדחפים כברוָזִים נִבְהָלִים."
  • "לו אפשר היה להפוך את הנחל, את הערבה השותקת במים, את ירקות השמש לזיכרון נייד... לחזור אליו בשעות הרועשות."

ראו גם[עריכה]