שי גולדן

שי גולדן (נולד ב־1971) הוא עיתונאי וסופר ישראלי.

אמרותיו

"אני חושב שגדל דור של עיתונאים מאוד ציניים בישראל שמאמין מעומק הלב שהציבור מטומטם, שהקוראים הם בבונים ניאנדרטלים, ואני כופר בתפיסה הזו. עושים להם טבלואידים צהובים וצעקניים עם כותרות וכותרות משנה תת רמה עם טקסטים ברמה של תיכון עם רמת שנינות ואירוניה ובקיאות בחומר שלא הייתה עוברת שנה א' בקורס לעיתונאות. העמודים הראשונים בעיתונים נראים כאילו נכתבו בידי תיכוניסט חרמן ילדותי, לא משכיל וחסר חוש היסטורי וראיית עולם מורכבת."
"זו גלותיות שיושבת על תסביך היהודי שמתבייש בעצמו ורוצה לשאת חן בעיני הגויים כדי לשרוד במרחב אוניברסלי. פה טמון הפרדוקס, הם מדכאים סממנים יהודיים ממקום הישרדותי. מוכנים למחוק את היהדות, אבל שוכחים שאומה בלי זהות לאומית לא יכולה להתקיים." ~ על הנאבקים ב'הדתה'
"בסך הכול הייתי אומר שמצבנו לא רע. ושאם רק נזיז את כל הממשלה, והתקשורת, והצבא, ושירותי הביטחון, ובית המשפט, ומשפחות החטופים, והאמריקאים, את המפגינים, ואת חמאס והחיזבאללה, אז הניצחון המוחלט הוא ממש רק שאלה של זמן." ~ 20 ביוני 2024

על עצמו

"החיים, מבחינתי, הם סדרה של מבחני אומץ."
"בחרתי באופן מודע להיות אותנטי ואמיתי. יש לזה המון היבטים שנויים במחלוקת, אבל אמרתי לעצמי שאם אני כבר יוצא החוצה, עדיף לספר את האמת. להיות דמות פלקטית שמשכתבת את עצמה, ובודקת איך ייראה ואיך ישפיע עליה כל דבר שהיא אומרת – איך אפשר לחיות חיים כאלה? עדיף למות. הטרגדיה של אנשים שהם נמנעים מהנאות החיים, מהמחשבות שלהם, מהמעשים שהם רוצים לעשות. יש לנו שומרי סף ששומרים על הסדר החברתי."
"אין שום דבר בשנות ילדותנו הראשונות שמתחיל להזכיר ילדות רגילה. בבתי היתומים חווינו ונחשפנו לפגיעות מיניות ולאלימות. היינו נטולי זהות, גדלנו בתחושת דחייה עמוקה. הם אימצו אותנו, וברגע אחד הפכתי להיות שי של מי? של גולדן. לעד אני אסתובב בעולם עם השם הנוצץ הזה, שזכיתי בו. באמת זכיתי בו, ומעל לכל זכיתי בהוריי." ~ על הוריו המאמצים

הפוגה בין אסונות (2013)

"אם נותנים לשריר המוח להתעמל מספיק פעמים מגלים שכשהוא בכושר המוח ניחן ביכולת להגיע לתוצאות די כבירות."
"בחודשים שחלפו עד הנסיעה המיוחלת סיפרתי לכל החבר'ה בבית הספר ולגלית שאבא שלי הוא ברוס ספרינגסטין ושאני נוסע לאמריקה לפגוש אותו."
"המוזיקאי, שבטח היה מלמד אותי לנגן על גיטרה ולשיר בצרידות ולשחק בייסבול ולאכול המבורגר בלחמנייה כפרית ולחבוש כובע של פועל צווארון כחול."

הבן הטוב (2008)

"יכול להיות. יכול להיות. הכול יכול להיות."
"ואבא אמר, 'אמא אמרה שאי־אפשר איתכם. שאי־אפשר להגיד לכם לא. כל מה שאתם רוצים — אנחנו עושים. אתם הכול בשבילנו. אתם החיים שלנו.' ואחרי זה רן אמר לי, 'הם אומרים סתם'."
"נצצו עיני למשמע נקישת פרסות הסוס המהיר ביותר בעולם, סוסו של פרד היפה, פרסות שהדהירו אותו אל מול עיני, אל תוך ראשי, והתגוררו בתוך מחשבותי עם הרבה מאוד דהרות אחרות, של סוסים אחרים, כאלה שרכבתי עליהם באמת וכאלה שכנפיהם אינן משיגות את הזיכרון."

המצאת החיים (2021)

"שנינו חיינו את החיים האלה באמת, הוא כאבי ואני כבנו, ועל כך אי אפשר לחלוק. שנינו זוכרים את חיינו – הוא את שלו ואני את שלי, הוא את שלי ואני את שלו."
"אין חיים ללא זיכרון, אין זהות ללא זיכרון, ההתרחשויות עצמן אינן מגדירות את חייו של האדם, כי אם הדרך שבה הוא זוכר אותן."
"המילה אינה מסוגלת ליצור אמת מובהקת, או להעמיד חול על רגליו לצורת מבנה. כלומר היא מסוגלת, אבל די בנשיפה אחת וכל המבנה יקרוס תחתיו ויוחלף, כאילו לא עמד שם מעולם, במבנה שמילים אחרות, חדשות, העמידו. החמקמקות הבלתי נסבלת של הממשות מכריחה אותי להיאבק על חיי, על זהותי, על קיומי."