שמואל הנגיד

שמואל בר יוסף הלוי הנגיד (בערבית: أبو إسحاق إسماعيل بن النغريلة); (993–1056), מראשוני המשוררים בשפה העברית בספרד של ימי הביניים.

"בַזְּמַן אַתְּ וְאֵין לָךְ שֵׁנִי."
"זְמַן יָבִין עֲצַת מַשְׂכִּיל."
"בְּאוֹר לִבָּךְ חֲפֹשׂ חַדְרֵי לְבָבָךְ, וּפַנֵּה נַפְשְׁךָ מִכַּחֲשֶׁךָ."
"אִם תַּעֲשֶׂה טוֹבָה לְטוֹב לֹא יִשְׁקֹט עַד עֵת אֲשֶׁר יָשִׁיב לְךָ תַּגְמוּלָךְ."
"ארץ לאדם בית כלוא כל ימיו... קום וצא אם תוכל."
"אֵין בַּגְנָזִים כְּגֶנֶז עֵצוֹת בְּנֶפֶשׁ לְיוֹם זָר."
"תבכה בעת בואך אלי עולם אתה, ואחר יבכך עם צאת."
"עשה לי תאוות לבי וחושה נא לעזרתי, ואם איני כדאי אצלך, עשה לבני ותורתי."
"אני אבך נפשי כי יקרה מאד נפשי, ולי נאווה לספוד ולבכות יקרותיי."
"אמרה: 'שמח בעבור הגיעך אל אלי שנים חמישים בעולמך!' – ולא ידעה... אין לי בעולם [מ]לבד שעה אני בה."
"קומה שתה בכוס, ושוב ושתה בכד ובלילה וגם יומם."
"פְרִי לְשֹׁמֵעַ וְשֹׁתֵק הֱיוֹתוֹ שֹׁקֵט וּבוֹטֵחַ וְנַפְשׁוֹ שְׂמֵחָה."
"מֵת אָב וּמֵת אֵלוּל, וּמֵת חֻמָם גַם נֶאֱסַף תִשְרֵי וּמֵת עִמָם, בָאוּ יְמֵי הַקר, וְהַתִירוֹשׁ אָדַם וְקוֹלוֹ בַכְלִי דָמַם."