שמעון בלס
שמעון בלס (1930 - 2019) הוא סופר ישראלי.
מתוך כתביו
[עריכה]- "גולֶה. כך ראה את עצמו בישראל וכך ממשיך להגדיר את עצמו בלונדון. גולה, וזהות מאומצת זאת היא הקבועה בו, היא המבדילה אותו משאר הגולים בכל סביבה שיימצא." ~ תום הביקור
- "איש לא ישב בביתו אותו יום, מוסלמים ויהודים חגגו יחדיו, וגם אם אלה לא טעמו ממאכלם של אלה הרי השמחה הייתה כללית וגרפה את כולם בהילולה רבתי." ~ והוא אחר
- "מורכבותה האקזיסטנציאלית של דמות כזאת, השומרת על זהותה המקורית ככל שהיא מאריכה את מסלול הינתקותה מארץ מוצאה, משכה אותי מתמיד." ~ בגוף ראשון
- "זאת הייתה פרידה מנוף הילדות והבחרות, מהסמטאות המפותלות שבהן גדלתי, מהחידקל שבו למדתי לשחות, מהדהירה על אופניים ברחובות, מהישיבה בבתי־קפה ומידידים שעמם ארגתי חלומות ושוב לא פגשתי. זאת הייתה פרידה מהמולדת." ~ בגוף ראשון
על עצמו
[עריכה]- "המעבר שלי לכתיבה בעברית לא היה כרוך בשום צורה ואופן באימוץ או חיקוי דרך כתיבתם של סופרי המדינה. אני, בשונה מהסופרים אלה, בן התרבות הערבית."
- "אשר לתואר 'יהודי־ערבי', אני הייתי הראשון שהשתמש בו בראיון עיתונאי שזכה לכותרות גדולות. הערבי בתודעה הישראלית הוא 'האחר' שאתו אנחנו נמצאים בקונפליקט, הוא גם האויב, ולכן חיבור בין שני תארים אלה מעורר תמיהה. כבר אמרתי שאני לא חציתי ים כדי להגיע לישראל, אלא עברתי ממקום למקום בתוך המזרח התיכון."
- "החיים במעברה היו מין ניסיון שעברתי, אבל צברתי גם ידע מאנשים אחרים ולכן הכרתי את הנושא מקרוב וחשתי חובה לכתוב עליו. אני לא סבלתי כשהייתי במעברה, אבל בשבילי זה היה ניסיון ראשון לחיות עם ציבור גדול, והיו במעברה כמה אלפי אנשים, והעובדה שאתה נמצא בחוץ ומדבר עם אנשים הייתה חוויה שלא חוויתי קודם לכן."
- "העברית זה הדבר הישראלי היחיד. מה זה ישראליות? ... אני חי בישראל יותר מחמישים שנה, כמעט כל חיי. אני מרגיש בבית. מדי פעם מרגיז אותי מה שקורה, אבל זה הבית ואני לא מצטער. אני גם לא מתגאה."