תמיר גרינברג

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
תמיר גרינברג

תמיר גרינברג (נולד ב־1959) הוא משורר ישראלי.


  • "פְּתוּחִים שַׁעֲרֵי גַּן הָעֵדֶן,
פְּתוּחִים גַּם לְנַעַר כְּמוֹתִי,
אֲבָל כְּשֶׁחִוֵּר אֶעֱמֹד שָׁם –
אִירַק וְאֵלֵךְ לְדַרְכִּי."
  • "בּוֹדֵד אֶהֱיֶה שָׁם, כָּמוֹךָ,
בִּי אִישׁ לְעוֹלָם לֹא יִפְגַּע,
מִמְּרוֹם עֲלִיבוּת הַנֶּצַח
אַבִּיט אֶל פְּנֵיכֶם בְּעֶרְגָּה."
  • "מִי רָצַח אֶת אָבִי? הָרוּחַ.
אֶת אִמִּי אָנַס הַיָּם.
תּוֹלְדוֹת חַיַּי הֵם פֶּשַׁע
שֶׁלֹּא יְסֻפַּר לְעוֹלָם."
  • "ואלי לבדו עמדי, ושנתי עמוקה כמו אינני,
ועם בוקר אוויר הרחוב רענן ובריא
ועל עץ הלימון בחלון זוהרות טיפות גשם,
ומי זה יבוא עוד מעט ויקיש על דלתי?"
  • "ולמראה טביעת כף רגל אנושית על המפתן המכוסה בלובן צח –
ובהריחנו את השפע העולה ממטבחה של סֶסְקָה הטובה –
ולמשמע קולו של ז'ורדי המפזם בנחת בחדר הרחצה – לא נוכל להפריז בשבחי פועלו של האל."

נאמר עליו[עריכה]

  • "אחד המשוררים הישראלים המעניינים והמסעירים ביותר." ~ דן מירון