תקנון בנדיקטוס

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תקנון בנדיקטוס בשפה הלטינית

תקנון בנדיקטוס (בלטינית: Regula Benedicti) הוא תקנון שנכתב על ידי בנדיקטוס מנורסיה בסביבות 540 לספירה וקבע כללים ודרכי חיים לנזירים.


  • "2) [...] אב המנזר, הראוי למשול במנזר, תמיד חייב לזכור מה שם קורא לו ולהתאים את מעשיו לשמו הנשגב. כי מאמינים אנו שממלא מקומו של כריסטוס הוא במנזר."
  • "33) [...] בל יעז מישהו לתת או לקבל משהו שלא ברשות אב המנזר... יהיו כל הדברים קניין משותף לכול."
  • "48) חוסר המעש הוא אויב הנשמה לכן חייבים האחים [הנזירים] להיות מועסקים בשעות קבועות בעבודות כפיים ובשעות אחרות בקריאה בכתבי הקודש..."
  • "66) [...] אם אפשר יהיו למנזר בתחומיו כל צורכי החיים: מים, טחנה, גן, מאפייה, בעלי מלאכה, כדי שלא תהיה לאחים כל עילה לצאת אל מחוץ לכותלי המנזר..."
  • "73) [...] אנו, שהננו בטלנים, רשלנים, ואיננו חיים נכוחה, כלימה תכסה פנינו. אתה, שממהר הנך אל מולדתך השמיימית, קיים, ראשית לכול, בעזרת כריסטוס, את התקנון הזעיר הזה למתחילים, ובסופו של דבר תגיע, בחסד האל, למרומים הנישאים של החוכמה והשלמות."
  • "בהבחינך בדבר טוב בעצמך, החזק טובה לאל ולא לעצמך."