תרנגול כפרות (ספר)

תרנגול כפרות הוא רומן מאת אלי עמיר על חייו של נורי העולה החדש בקיבוץ. הספר יצא לאור ב־1983 ועובד גם לסרט בטלוויזיה.

מתוך הספר

• "פחד הלא־נודע, וגם איזה זיק של שמחה, כל־כך לא צפוי, על שהתעקשתי לנסוע דווקא לבדי ולהגיע לבדי, והגעתי."
• "נדנדת חבלים מתוחה בין שני עצים. פיסות דשא וערוגות פרחים. ריחו של ורד לבן דיגדג את נחירי ופתאום, כמו ממרחקים אדירים ושכוחים – ריח אחר של גן מלא דקלים, מדשאות רחבות־ידיים, ידי בידו של אבא."
• "שלושה מבוגרים שעמדו במעברים דחקו בנו לשיר. שרנו קודש וחול, ערבית וצרפתית, עברית ואידיש בבליל לשונות ומנגינות. כל־כך הרבה שירים, וביניהם, עדיין לא שגורים, זנבות שירי מולדת זרים ללב ולאוזן. היהיו אי־פעם גם שלי? נבוך ומכונס בעצמי ישבתי שקט, צופה לכל צד כמו במארב. אגלי זיעה על מצחי ולחוּת במורד גבי. אחד המדריכים ניסה להשליט סדר במהומה המוזיקלית, ללמד שיר, אך קולו נשטף, אבוד, בתוהו הצלילים."
• "כשיצאתי מחדר האוכל נטפל אליי, דיבר, שאל, חייך, שלף ופלים מכיסו, ליטף את כתפי, גבי, שערותי במהירות, בבהילות. לא הבנתי. ככל שהתרחקתי ממגעיו, כך דבק בי. דחק אותי אל העץ, ליטף ונישק, שלח ידו לגופי, דומה לקטר מתנשף. 'אתה יפה, אתה יפה. כסף! כסף טוב,' ושלף ארנק מכיסו."
• "הטרשים שרטו את רגלי. תעיתי ביער. כמה זמן? איני יודע. ההרים, שכל־כך קסמו לי כשנסעתי לכאן, ניצבו מולי, זרים ומאיימים. לא רציתי לחזור לשום מקום, ופחדתי ללכת לאיבוד במקומות שבהם תעיתי."
• "העפתי מבט ברינה... כשחשה במבטי זקפה את גבה, מבליטה את שדיה הקטנים... ואני מצאתי את עצמי פוסע לידה זקוף גב להפליא בתחושת גאווה שאת פשרה לא הבנתי."

נאמר עליו

• "כשכתבתי את הספר השתדלתי מאוד שהוא ישקף את התקופה ההיא, אבל ממסעותי בארץ היום אני חושב שכמעט דבר לא השתנה – היחס לשונה ולאחר, ובמקרה הזה לעולה החדש, כמעט לא השתנה." ~ אלי עמיר, 2010

קישורים חיצוניים

• שיחה ברדיו על הספר עם אלי עמיר ורחלי אברהם איתן