אינגריד ברגמן
אינגריד ברגמן (29 באוגוסט 1915 - 29 באוגוסט 1982), שחקנית קולנוע שוודית, זוכת שלושה פרסי אוסקר.
- "שחקן אינו חייב לבכות; די בכך שהקהל יחשוב שהוא בוכה."
- "הייתי היצור הביישן ביותר שבעולם, אך תמיד היה אריה בתוכי שלא אהב לשתוק."
- "גדלתי בעצמי ותמיד דאגתי לעצמי; הרווחתי כסף וכבר בגיל שמונה עשרה הייתי עצמאית."
- "אני מסוגלת לעשות כל דבר על הבמה, בעוד שבחיים אני מרגישה מסורבלת וגדולה מדי."
- "עד גיל ארבעים וחמש הייתי מסוגלת לשחק אישה מאוהבת; אחרי גיל חמישים וחמש אוכל לשחק רק סבתא."
- "הפכתי מקדושה לזונה, ושוב מזונה לקדושה, והכול במרוצת חייו של אותו אדם."
- "ישנם יתרונות להיות כוכב; אתה תמיד מקבל שולחן כאשר המסעדה מלאה."
- "עשיתי הרבה סרטים מאוד חשובים, אבל הסרט היחיד שאנשים מדברים עליו הוא זה שעשיתי עם המפרי בוגרט."
- "אילו לקחו ממני את המשחק, הייתי מפסיקה לנשום."
- "אינני חושבת שיש למישהו זכות להיכנס לחייך, אבל הם עושים זאת; הייתי רוצה שאנשים יפרידו בין השחקנית לבין האישה."
- "אינני מתחרטת על דבר; לא הייתי חיה את חיי כפי שחייתי אילו היה עליי לחשוש מכל מה שאנשים יאמרו על אודותיי."
- "אינני יודעת לנשק; אילו הייתי יודעת לעשות כן הייתי מנשקת אותך."
- "נשיקה היא טריק יפה שהטבע יצר כדי שנחדל לדבר כאשר המילים אינן אומרות דבר."
- "לעולם לא! אינני רואה סיבה להינשא. מספיק ודי! הייתי נשואה שלוש פעמים."
- "האושר מורכב מבריאות טובה וזיכרון גרוע."
- "הזמן קצר, אבל כל יום שבו אני מתמודדת עם מחלת הסרטן מהווה ניצחון בעבורי."
- "חולי סרטן שאינם יודעים כיצד לשאת בגורלם ואינם לומדים לחיות עם מחלה זו, הורסים את המעט שנשאר להם במו ידיהם."
- "איני אוהבת את הסרטים של היום. איני מוצאת בהם את אהבת האדם שהייתה בסרטים פעם. הלכתי לראות את 'מלחמת הכוכבים'. כולם אמרו: 'זה סרט אינטליגנטי, חכם'. לא מצאתי בו דבר. אני לא שותפה להתלהבות הכללית. מה הם מצאו בסרט? הקהל אוהב סנסציות, סרטי אסונות, בלהות, איני יכולה לשאת את הקולנוע הזה, כשם שאיני אוהבת את החשיפה הפורנוגרפית, את ניבול הפה. יש מעט סרטים עם שורשים הומניים, אנושיים. מה שהיה לנו פעם בהוליווד זה הומניות גדולה, גם כשצילמנו את הסרטים בירכתי האולפן ובתפאורות המלאכותיות. לסרטים הייתה נשמה. היום, מצלמים שם סרטי טלוויזיה בשיטת הסרט הנע — והקולנוע יוצא לרחובות, לחפש את האמת. איזו אמת?"
- "הייתה תקופה שבה המפיקים הגדולים הכשירו שחקנים, לימדו אותם, אימנו אותם, עשו אותם לכוכבים – ולפעמים זה לקח שנים. למדנו לרקוד, לדבר, להתנועע, להתנהג מול המצלמה. לאולפנים היו בתי ספר מעולים. אולי משום כך החזקנו מעמד ככוכבים זמן כה רב. היום מציבים את השחקנים מול המצלמות, ללא הכנה מוקדמת. מצווים עליהם 'לשחק' – כוכבם דורך בסרט אחד או שניים, והם דועכים. תראה מה קרה לג'ון טרבולטה! לפעמים אני מתגעגעת לאותה ימים."
- "ב'קזבלנקה' שאלתי את עצמי: לעזאזל, את מי אני אמורה לאהוב – את המפרי בוגרט, או את פאול הנרייד? המפיקים לא ידעו לענות לי. הם רק הרגיעו אותי ואמרו: 'שחקי משהו באמצע'. אלפרד היצ'קוק היה במאי הרבה יותר מעשי. הוא היה מכין את התסריטים שלו מראש, כתובים בדייקנות של מתמטיקאי. הוא ידע מראש כל מחווה שלי, כל כיוון, כל מבט. העבודה במחיצתו הייתה תענוג של שלמות. הוא היה אחד הבמאים האהובים עליי ביותר."
- "אף פעם לא הייתי חדורה באמונה דתית. אחרת, דברים רבים לא היו מתרחשים בחיי. אבל, רציתי לראות את ירושלים, את נצרת, את טבריה. זה מוזר, הסרטתי בכל רחבי העולם, הייתי בכל מקום כמעט. אבל, אף פעם לא ביקרתי בהם באמת. עכשיו הגיע הזמן לעשות זאת."
- "היום אני יודעת שהייתי צריכה את הביוגרפיה. הייתי צריכה לסגור חשבון עם העיתונות. כל ימיי סיפרו לי העיתונאים את חיי – מה אני חושבת, כיצד אני מתנהגת. עתה הגיע הזמן שאספר להם את הסיפור שלי. סוף־סוף הם יידעו את האמת!"
