אליעזר שביד

אליעזר שביד (7 בספטמבר 1929 – 18 בינואר 2022) הוא הוגה דעות וחוקר ישראלי המתמחה בפילוסופיה יהודית, חתן פרס ישראל בחקר מחשבת ישראל לשנת 1994.

אמרותיו

"יהדות איננה אידאה אפלטונית קבועה במקורותיה הנצחיים. היא תהליך חייו התרבותיים־היסטוריים של העם היהודי."
"יש להיסטוריה של העמים השפעה על העם היהודי עד כמה שהוא חי בין העמים, אבל העם עצמו אינו נע ואינו משתנה. הוא חי את עברו כהווה במחזור של לוח השנה המשקף את המאורעות שיסדו את האומה." ~ על תפיסת ההיסטוריה היהודית בעיני הניאו־אורתודוקסיה
"ההיסטוריוסופיה של המאה ה־19 מיוסדת אם כן על ההנחה שיש גם חוקים להיסטוריה בעצמה. ואף יותר מכן, שחוקים אלה מתגלים באמצעות החוקים השונים החלים על חיי הנפש, החברה והכלכלה של האדם."
"למרות נטייתם האנוכית הטבעית של רוב בני־האדם להעמיד את אושרם כפרטים כמטרה ראשונית, הרי יישותם וקיומם כבני־אדם מעוגנים בכל זאת באמונותיהם, בתרבותם, בשיוכם למשפחה, לקהילה ולעם, וכן ביכולתם הפנימית והחיצונית לקיים אורח החיים המבטא משמעות, מחויבות, אחריות."

ספר מחזור הזמנים (1984)

"ההנחה שלוח השנה היהודי, שבתותיו, חגיו ומועדיו, הוא הביטוי המגובש ביותר של השקפת עולם יהודית, ושאין דרך חינוכית מתאימה יותר להכיר את היהדות כמורשת חיה מלימוד וחיווי של החגים - הנחות אלה ידועות ומקובלות בישראל מימים ימימה. הרי חגים ומועדים מעיקרם הם 'מוסדות' המיועדים לחינוך."
"קביעת סדרי זמנים כמוה כקביעת גבולי מקום שעליו מבקשת החברה להחיל את חוקת חייה, היא יסוד הכרחי למפעל זה."
"בלי סדרי זמנים קבועים אין לו לאדם מבט כולל על מהלך חייו יחד עם כל בני חברתו. לוח השנה הוא אפוא אחד המפתחות העיקריים להבנתה של כל תרבות כמבנה כולל של משמעויות."
"על ידי ההקפדה על אותם סדרי זמנים יכלו יהודים החיים בקהילות פזורות בכל מרחבי העולם לחיות מאורעות משותפים ולשוות להם אותן משמעויות על ידי אותם סמלים. ונמצא שסדר הזמנים התרחב כדי למלאות גם, כמידת האפשר, את תפקידו של המרחב המקומי."
"חגיו של עם ישראל מועדים הם מועדים במשמע זה: זמני היועדות, זמני מפגש עם זכרונות היסטוריים ועם צפיות היסטוריות לעתיד, בחינת התרחשויות מוחשיות ואקטואליות הקובעות את ההבנה העצמית ואת מגמת החיים."

השבת במדינת ישראל (2001)

דף ציטוטים מורחב – השבת במדינת ישראל

"השבת היא יסוד של אורח חיים יהודי. השבת קוצבת לו קצב. היא מציגה את הקטבים (קודש וחול ימי המעשה ויום המנוחה) שביניהם זורמים חיי היומיום במסלולם הקבוע."
"השבת היא נכס תרבותי כללי, שהיחידים רואים בו זכות לעצמם ואינם מוכנים לוותר עליה."
"עיקר רעיון השבת אינו מנוחה, וודאי אינו עונג. ואיזהו העיקר האמיתי? הווי אומר: הקדושה."

ביקורת התרבות החילונית (2007)

"הסיכוי היחידי להצלה מצוי אפוא בשיבה אל המונותאיזם-ההומניסטי, ואל מוסר הצדק והאחריות ההדדית, שיחזיר לציוויליזציה הטכנולוגית המשוכללת את הרצון ואת היכולת לאזן בין טובת היחידים לטובת הכלל, בין זכויות האדם לחובותיו, בין לקיחתו למען אנוכיותו לנתינתו לזולת, בין אהבת עצמו לאהבת הרֵע. זהו עדיין אותו הקול הקורא שנשמע לראשונה בסיני. הוא עדיין מהדהד בחלל הכפר הגלובלי וקורא לאותה תשובה שקרא לה יונה הנביא בנינווה כדי להציל את ענייה ואת בעלי החיים הרועים בה. האם יש סיכוי שהוא ייענה, לו גם חלקית, בפעם הזאת לפני שתתלקח המלחמה העולמית?"
"האנשים המזהים את עצמם חילונים אומרים על עצמם רק זאת: הם אינם דתיים. האם די בלהיות 'לא דתי' כדי להגדיר זהות של אדם או של קבוצת בני אדם? האם לא נחוצים להגדרת זהות אישית-קיבוצית מרכיבים חיוביים כלשהם? אם נחפש את התוכן החיובי המשתמע מאמירת ה'לא' לדת, נידרש לחקור: על מה החילונים מגוננים בהבדילם את עצמם ממנה? מדוע הם מרגישים צורך להצהיר על היותם לא דתיים ורואים בעניין זה את היסוד העיקרי בזהותם הרוחנית?"

המדינה הציונית במבחני הגשמתה (2012)

"בתי הספר הממלכתיים הפכו ממוסדות חינוך שתפקידם הוגדר כ'חִברּות תרבותי', על ידי הנחלת מורשת, פיתוח האישיות האוטונומית וגיבוש זהותה הן כיחיד אנושי והן כבן לעמו, למוסדות העברה של ידע מקצועי פונקציונלי לצורכי המשק ולאינטרס ההצלחה הפרטית במושגים של רמת חיים וסטטוס."
"סכנה גדולה מאיימת על האנושות בזמננו, אם האדם שנברא בצלם הא־לוהים, האדם הפועל על פי מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', לא ישוב לתחייה ולא יחזיר לעולם את הכרת החובה לפעול ל'תיקון עולם' כנורמת מוסר המיושמת ביחסי צדק ואחריות בין היחידים, החברות והעמים."

נאמר עליו

"הציג לכל אורך חייו אמיתות כואבות כנביא המתריע בשער החרד למוסר החברתי, ההומניזם ושאלת הקיום היהודי. על כל אלה זכה בדין להיחשב להוגה דעות מרכזי בעולם היהודי ובמחשבה היהודית לדורותיה. משבר הזהות היהודית שיצרו המודרנה, הגלובליזציה והתרבות הפוסט־מודרנית היא ציר מרכזי בכתיבתו, המתאפיינת בניתוח חד ועמוק ומזווית מפתיעה." ~ משה בן-עטר