אלכסנדר בלוק
אלכסנדר אלכסנדרוביץ' בְּלוֹק (ברוסית: Александр Александрович Блок; 1880 - 1921) הוא משורר רוסי.
מתוך שיריו
[עריכה]- "נְשִׁיקַת שִׂפְתוֹתֶיהָ בּוֹעֶרֶת לִי מַגֶּדֶת, כִּי לַיְלָה לֹא תָם."
- "מול פני מולדת מתאכזרת."
- "שולל הוליכו את העם."
- "רוח קרח! גם הקור יזעף."
- "סודות סתומים לי אפענח."
- "מפלט שלום למצוא בין זרועותינו."
- "צליל שיריך הנסער כמו דמע אושר ראשוני."
- "מתוך סודות חיוך נשי, מתוך קולות המיית המים, עוד נשיקות ביקשה נפשי."
- "רוח סער משתוללת על השלג שם בצחוק."
- "היא צופיה, היא צופיה בך גם אוהבה וגם אוייבת."
- "וִידִיד בּוֹדֵד בָּא עֶרֶב־עֶרֶב
- וּבְתוֹךְ כּוֹסִי נִשְׁקָף דּוּמָם
- וּמִשִּׁקּוּי פְּלָאוֹת וָצֶרֶב
- נִכְנָע כָּמוֹנִי וְנִדְהָם."
- "הֶחְשִׁיךְ הָעֶרֶב.
- הָרְחוֹב זָנוּחַ לוֹ.
- רַק אֵיזֶה הֵלֶךְ
- יָשׁוּחַ לוֹ,
- וְיֶלֶל רוּחַ…"
- "חֵרוּק מָשׁוֹט עַל פְּנֵי הַמַּיִם,
- צִוְחַת־נָשִׁים נִשֵּׂאת בְּקוֹל,
- וּסְתָם עֻקְּמוּ בְּרוּם־שָׁמַיִם
- פְּנֵי סַהַר שֶׁהִסְכִּין לַכֹּל."
- "הַנּוֹלָדִים בְּעֵת נִדַּחַת
- לֹא יִזְכְּרוּ דַרְכָּם עָבָר.
- אֲנַחְנוּ – דוֹר אֵימִים וָפַחַד –
- לְשְׁכֹּחַ לֹא נוּכַל דָּבָר."
אמרותיו
[עריכה]- "הם בני אדם. אין זה מחמיא במיוחד. בני אדם הם עסקנים, מנבלי פה שמעמקי הרגש נאטמו אצלם בדאגות העולם הגשמי והתפל בלא כל תקווה." ~ על האספסוף, מתוך: 'ייעודו של משורר'
נאמר עליו
[עריכה]- "בלוק היה היחיד שהביע את מחשבותינו הסודיות." ~ אנדריי בליג'
- "קשה להסביר את הקסם הצלילי של שירתו. הטכניקה שלו מוטבעת באופן אורגני במשמעויות הטקסט ואינה נפרדת ממנו. הסמנטיקה של בּלוֹק נשלטת בשליטת החשיבה הצלילית שלו." ~ מירי ליטווק