אריך פרום

אריך פרום

אריך פרוֹ‏ם (בגרמנית: Erich Fromm)‏ (23 במרץ 1900 - 18 במרץ 1980), פסיכולוג חברתי, פסיכואנליטיקאי ופילוסוף יהודי־אמריקאי יליד גרמניה, בעל שם בינלאומי. מראשי הזרם ההומניסטי של הפסיכולוגיה. כתב שורה ארוכה של ספרים בנושאי פסיכולוגיה, חברה ופילוסופיה.

כללי

• "הסוגיה המוסרית שלנו היא האדישות של אדם לעצמו."
• "המשימה שעלינו לשים לעצמנו היא לא להרגיש בטוח אלא להיות מסוגלים להתמודד עם חוסר ביטחון/ודאות."
• "חמדנות היא בור ללא תחתית אשר מתישה את האדם מתוך מאמץ אינסופי לספק צורך מבלי להגיע אי־פעם אל סיפוק."
• "את האהבה הילדית מנחה העיקרון: 'אני אוהב מכיוון שאני אהוב'. האהבה הבוגרת אומרת: 'אני אהוב מכיוון שאני אוהב'. האהבה הלא בוגרת אומרת: 'אני אוהב אותך מכיוון שאני זקוק לך'. האהבה הבוגרת אומרת: 'אני זקוק לך מכיוון שאני אוהב אותך."

אמנות האהבה

דף ציטוטים מורחב – אמנות האהבה (ספר)

• "רוב בני האדם נראית להם בעיית האהבה בראש ובראשונה כבעיית היותם נאהבים ולא היותם אוהבים."
• "לפרוש ידיו ולהתאחד בצורה כזו או אחרת עם בני אדם, עם העולם שמחוצה לו."
• "הנתינה היא הביטוי הנעלה ביותר ליכולת, לכוח. בעצם מעשה הנתינה אני חש את כוחי, את עושרי ואת עצמתי."
• "אכן, אין בני אדם אנוכיים מסוגלים לאהוב אנשים אחרים, אבל כמו כן אינם מסוגלים לאהוב גם את עצמם."
• "שני בני אדם חווים את עצמם מתוך תמצית הווייתם, שהם מאוחדים זה עם זה מכיוון שכל אחד מהם מאוחד עם עצמו, במקום לברוח מעצמו."

מנוס מחופש

(תרגום מאנגלית: תמר עמית)

• "רק אם האדם ישתלט על החברה ויכפיף את המנגנון הכלכלי למטרות האושר האנושי, ורק אם יטול חלק פעיל בתהליך החברתי, רק אז יוכל להתגבר על מצב שכיום מובילו אל פי תהום: בדידות ותחושת חוסר-האונים שלו."
• "האדם המודרני ששוחרר מכבלי החברה הקדם־אינדיבידואליסטית, שהעניקה לו ביטחון ובו בזמן הצרה את צעדיו – לא זכה בחופש במובן החיובי של המילה, כלומר לא זכה בהגשמה עצמית, לא זכה לבטא את הכוחנויות השכליות, הרגשיות והחושניות שלו." ~ עמוד 9
• "האדם המודרני עדיין סובל מחרדה ומתפתה למסור את חירותו ביד רודנים מכל הסוגים, או לאבדה בכך שהוא הופך את עצמו לבורג קטן במנגנון, שבע ולבוש היטב, ועם זאת לא אדם חופשי אלא אוטומט." ~ עמוד 11
• "מבחינה שכלית האדם חי במאה ה־20, מבחינה רגשית רוב בני האדם חיים בתקופת האבן. הם לא הגיעו עדיין לבגרות הדרושה כדי להיות עצמאיים, שכלתניים ואובייקטיביים." ~ עמוד 13
• "האמונה של לותר הייתה אמונה באהבת האל בתנאיי כניעה." ~ עמוד 60
• "התורה הפרוטסטנטית תרמה תרומה נכבדת לשחרור האדם מבחינה רוחנית." ~ עמוד 80
• "הקפיטליזם לא רק שחרר את האדם מכבלי המסורת, אלא גם תרם רבות לחיזוק החופש החיובי, ולצמיחתו של אדם פעיל, ביקורתי ואחראי". ~ עמוד 81
• "היחס האישי לאלוהים הכשיר את הקרקע מבחינה פסיכולוגית לאופי האישי של פעילויותיו החילוניות של האדם." ~ עמוד 81
• "בחברה של ימי הביניים, ההון שירת את האדם, אך בחברה המודרנית הוא הפך לאדונו." ~ עמוד 82
• "האנוכיות איננה זהה לאהבה עצמית אלא להיפוכה, האנוכיות היא סוג מסוים של חמדנות. ככל חמדנות אחרת זהו יצר שאינו יודע שבעה, שלעולם אינו מוביל לסיפוק". ~ עמוד 85
• "חופש חיובי בנוי על פעילות ספונטנית של מכלול האישיות." ~ עמוד 171
• "לשם מה זקוק האדם לחופש ביטוי, אם אין לו מחשבות מקוריות משל עצמו?"
• "השפעת כל השקפה, או רעיון, תלויה במידה שהללו מתאימים לצרכים הנפשיים של האנשים, אשר אליהם הם מכוונים." ~ [עמ' 56]
• "ההשתחררות מהכבלים המסורתיים של חברת ימי-הביניים, אף שהביאה לפרט רגש חדש של עצמאות, בידדתהו, מילאתהו ספק וחרדה, והביאתהו לידי כניעה חדשה ולידי פעולות-כפייה אל-שכלית." ~ עמ' 85
• "עלינו לא רק לשמור ולהגביר את החופש המסורתי, אלא גם לרכוש עוד מין חדש של חופש; חופש המאפשר לנו להגשים את עצמותנו והנותן לנו אמון בעצמי שבנו ובחיים." ~ עמ' 87
• "האהבה אינה "מותנה" תחילה על-ידי נשוא מיוחד, אלא היא שרויה באדם בכוח, ומתעוררת ומתממשת על-ידי "נשוא" מסוים." ~ [עמ' 93]
• "שם [=ביחסים בין ההורים וילדיהם] מוצאים אנו כי יחס השלטון והבעלות מכוסות תכופות במה שנראה כדאגה "טבעית", או כרגש הגנה על הילד." ~ [עמ' 119]
• "היחס שבין מורה לתלמיד ובין עבד לאדוניו מיוסד על עליונותו של זה על זה. המורה והתלמיד כיוון אחד להם. המורה יש לו נחת, אם מצליח לקדם את תלמידו; נכשל במאמצו, הכישלון הוא של שניהם. כנגד זה, המעביד רוצה לנצל את עבדו ככל האפשר; כל כמה שיוציא יותר מעבדו, תגדל הנאתו. ואילו העבד מנסה ככל שיכול להתגונן ולשמור על זכותו למקצת אושר." ~ [עמ' 133-134]
• "ככל שנבלמת יותר הדחיפה לקראת החיים, בה במידה מתחזקת ההרסנות; ככל שגדולה ההגשמה העצמית בחיים, בה במידה נחלשת ההרסנות." ~ [עמ' 149]
• "חופש חיובי, מהותו פעילות ספונטאנית של האישיות השלמה והמותאמת... – "מתוך רצון חופשי." ~ [עמ' 206]
• "אם ישאל מישהו מה טעם נמשכים רוב האנשים לילדים קטנים, נראה לי שמלבד טעמים מקובלים וסנטימנטאליים, הרי זו הספונטאניות שלהם... אין דבר המוצא יותר חן והמשכנע יותר מספונטאניות, ולא חשוב אם מתגלה היא בילד, באמן." ~ [עמ' 207-208]
• "בשביל כל מי שהוא חסר כוח, הצדק והאמת הם כלי הנשק החשובים ביותר במלחמתו לחופש ולגידול." ~ [עמ' 229]
• "'הפסיכולוגיה של פרויד היא פסיכולוגיה של מחסור. הוא מגדיר את ההנאה כסיפוק הנובע מסילוק המתיחות המצערת." ~ [עמ' 233]

אדם לעצמו

דיוקנו של אריך פרום

תרגום מאנגלית: מ.ד. בן חיים

• "בעצם השעה שהאדם נעשה שליט לטבע, הוא נעשה עבד למכונות שעשו ידיו." ~ עמוד 8
• "תנועת ההשכלה הורתה לאדם כי בבואו לקבוע שולחן ערוך מוסרי תקף הוא יכול לסמוך על תבונתו, כי הוא ניחן בסגולה לדעת טוב ורע, וכי לשם כך אינו זקוק לא לעזרת הכנסייה ולא לרוח הקודש." ~ עמוד 8
• הפסיכואנליזה הגדילה אמנם לעשות בהרחבת היקף ידיעותינו על טבע האדם, אבל היא לא הוסיפה דבר לידיעותינו על האופן שבו ראוי לו לאדם לחיות, ועל הדרך שבה ראוי לו לנהוג." ~ עמוד 10
• "אי אפשר להבין את אישיותו של האדם, אם אין מתבוננים בכוליותו, לרבות זקיקותו לתשובה על פשר קיומו וזקיקותו לכללי המוסר בהתנהגותו." ~ עמוד 10
• "במרכז המוסר ההומניסטי עומד האדם, כ'אמת מידה לכול', שבודקת את טובת האדם, שכן אין דבר נשגב ונעלה מקיום האדם." ~ עמוד 15
• "לא רק הרפואה וההנדסה הם אמנויות. לחיות – אף זו אמנות, ולמען האמת לגבי האדם החשובה שבאמנויות, אם כי גם הקשה והמורכבת שבהן." ~ עמוד 18
• "באמנות החיים האדם הוא גם אמן וגם מושא של אמנותו, הוא גם היוצר וגם החומר שבידיו, גם הרופא וגם המתרפא." ~ עמוד 18
• "טוב במוסר ההומניסטי פירושו חיוב החיים, חישוף הכוחות הטבועים באדם, על פי חוקי טבעו, ורע פירושו עיקור כוחותיו של האדם." ~ עמוד 20
• "יכול האדם לסגל עצמו לכל דגם של תרבות, אלא שאם תרבות זו קשה לטבעו נולדות בו הפרעות רגשיות ושכליות לפי רוב הקושי או מיעוטו." ~ עמוד 22
• "אין האדם נייר חלק, שעליו יכולה התרבות לכתוב כרצונה. האדם הוא ישות טעונה אנרגיה ומעוצבת עיצוב סגולי." ~ עמוד 23
• "התבונה, ברכת האדם, היא גם קללתו. היא כופה עליו התמודדות נצח עם המשימה לגשר בין קטביה של שניות בלתי מתגשרת." ~ עמוד 38
• "האדם הוא היצור היחיד אשר קיומו הוא בגדר בעיה שעליו מוטלת החובה לפותרה, ואין הוא בן חורין להיפטר ממנה." ~ עמוד 38
• "אף על פי שבכל אדם גלומים כל הכוחות שבאנושות, אין משך חייו הקצר נותן להם מקום לצאת מן הכוח אל הפועל אפילו בטובות שבנסיבות." ~ עמוד 39
• "אחת מתכונותיה של רוח האדם שכל אימת שהיא עומדת בפני סתירה, אין היא יכולה לחבוק את ידיה, והיא פותחת בפעילות שתפקידה לפרק את הסתירה, תופעה שהיא אם כל קדמה אנושית." ~ עמוד 41
• "חייב האדם ליטול את האחריות לעצמו ולהשלים עם העובדה, כי רק בכוחות עצמו יוכל לתת משמעות לחייו." ~ עמוד 41
• "אין לחיים משמעות מלבד המשמעות אשר האדם מעניק לחיי עצמו, מתוך חישוף הכוחות הגלומים בו בדרך של חיי יצירה." ~ עמוד 42
• "אפילו השביע האדם את רעבונו ואת צמאו ואת חשקו המיני, עדיין אין הוא שבע. בניגוד למקרה החיה אין בעיותיו הדוחקות נפתרות בכך – הן אך מתחילות כאן." ~ עמוד 42
• "בני האדם עם היותם 'מאמינים' במונותאיזם, דבקים לאמיתו של דבר בשיטות הקרובות במהותן לטוטמיזם ולעבודת אלילים, הרבה יותר מאשר לנצרות מכל סוג שהוא." ~ עמוד 44
• "יש להסביר את הנברוזה כצורה מיוחדת של דת, הנבדלת מצורת הדת המקובלת בהיותה פרטית ולא מוסדרת בדפוסים חברתיים." ~ עמוד 45
• "אין האדם בן חורין לבחור בין היותו בעל אידאלים לבין היותו מחוסר אידאלים, אבל הוא חופשי לבחור בין סוגים שונים של אידאלים, בין אידאלים של דבקות בפולחן של כוח והרס לבין דבקות בתבונה ובאהבה." ~ עמוד 45
• "ערבוב מושגי המזג והאופי חיבל הרבה בתורת המוסר." ~ עמוד 47
• "אין אדם יכול לחיות לבדו בלא זיקה לאחרים." ~ עמוד 52
• "לאמיתו של דבר צומחים רעיונות ושיפוטים של בני אדם מהאופי האנושי, לא פחות משנובעים ממנו פעולותיהם." ~ עמוד 53
• "'הריאליסט' הרואה רק את הצד החיצוני של התופעות, והפסיכוטי שאיבד את היכולת לראות את הממשות, שניהם חולים. חוליו של הפסיכוטי אשר איבד את הקשר עם המציאות מונעו מלתפקד בחברה. חוליו של ה'ריאליסט' אשר נעדר עומק ופרספקטיבה מרוששו כאדם." ~ עמודים 76 - 77
• "אהבה היא רגש מיוחד ביותר, ואף על פי שכל יצור אנושי ניחן ביכולת פוטנציאלית לאהבה, מימושה הוא מן הקשים שבהישגים." ~ עמוד 84
• "עקרון של המוסר ההומניסטי קובע, כי מידה טובה פירושה שקידה על מילוי חובותיו של אדם כלפי עצמו, ומידה רעה פירושה פגיעה בעצמו." ~ עמוד 100
• "אם טוב הדבר לאהוב את רעי כאדם, הרי מתחייב מכאן שטוב ולא רע לאהוב גם את עצמי, שכן אף אני אדם." ~ עמוד 109
• "כל מי שמסוגל לאהוב את זולתו, תמצא בו זיקת אהבה לעצמו." ~ עמוד 109
• "אמת הדבר שאנשים אנוכיים אינם מסוגלים לאהוב את זולתם, אבל הם אינם מסוגלים לאהוב אף את עצמם." ~ עמוד 111
• "העקרון האנושי הוא 'היה נאמן לעצמך', לעומת העיקרון של הטרולים שהוא 'ספק את עצמך'." ~ עמוד 116
• "בלא מצפון הייתה האנושות זה כבר שוקעת ביוון נבלותה." ~ עמוד 119
• "המצפון המרותי אינו אלא קולו המופנם של בעל מרות חיצון, ההורים, המדינה, או כל נושא מרות אחר בתרבות מן התרבויות, שאנו להוטים להפיק רצונו ויראים להמרות את פיו. [...] חוקיו ומצוותיו של בעל מרות חיצון נהפכים לכעין חלק מן האדם, ובמקום שהאדם ירגיש שהוא אחראי בפני ישות שמחוצה לו, חש הוא באחריות בפני גורם שבנפשו, בפני מצפונו." ~ עמודים 121 ו־132
• "המצפון ההומניסטי היא תגובתה של אישיותנו כולה לתפקודה התקין שלה או לאי תפקודה. הוא שופט כיצד אנחנו מתפקדים כיצורי אנוש. הוא ידיעת הצלחתנו או כשלוננו באמנות החיים. הוא קול דאגתנו לעצמנו מאהבה." ~ עמודים 132 - 133
• "מי שמטיל מום בעצמו על ידי שהוא נעשה כלי בידי אחרים, ותהי דמותם חשובה ומכובדת למראית עין כאשר תהיה, מי שנעשה חסר עצמות, אומלל, כנוע לגורלו, רפה רוח, ורתוע, אדם זה נוהג בניגוד לתביעת המצפון." ~ עמוד 133
• "כדי להאזין לקול מצפוננו אנו חייבים לדעת להאזין לעצמנו, ודבר זה ממש קשה ביותר לבן תרבותנו, שכן אנחנו מאזינים לכל קול ולכל אדם אבל לא לעצמנו." ~ עמוד 134
• "ודאי, המוות הוא סוף מר, אבל אין אדם יכול לשאת את הרעיון שעליו למות בלא שחי את חייו." ~ עמוד 135
• "השינה היא לעתים שעת הכושר היחידה שבה אין האדם יכול להסות את מצפונו". ~ עמוד 137
• "האושר הוא הישג המושג על ידי יוצרנו הפנימית של האדם ואיננו מתנת האלים" ~ עמוד 156
• "האושר הוא אבן בוחן לשלמות באמנות החיים, והוא הסימן שהאדם מצא את התשובה לבעיית קיומו האנושי, והגשים הגשמה יצרנית את הכוחות הגלומים בו". ~ עמוד 157
• "האמונה היא נטיית נפש מושרשת באדם, קו אופי החודר את כל התנסויותיו, המאפשר לאדם לראות את המציאות בלא אשליות, ועם זאת לחיות באמונתו." ~ עמוד 164
• "רק מי שמאמין בעצמו, מסוגל להיות נאמן לאחרים. אמונתו של האדם בעצמו היא תנאי ליכולתו להבטיח דבר מה." ~ עמוד 170
• "חינוך משמעו לעזור לילד לממש את הכוחות הפוטנציאלים שבנפשו." ~ עמוד 171
• "אין אדם יכול לחיות בלא אמונה. השאלה המכרעת לגבי דורנו והדורות היא, אם תהיה זו אמונה אירציונלית במנהיגים, במכונות ובהצלחה, או אמונה רציונלית המבוססת על התנסותנו בפעילות יוצרנית של עצמנו." ~ עמוד 173
• "הרסנות היא תוצאה של חיים שלא נחיו. שיעור ההרסנות באדם פרופורציונלי לדרגת החסימה המונעת ממנו את התגלות הכוחות הגנוזים באישיותו" ~ עמוד 178
• "האדם אינו בהכרח רע, והוא נעשה רע, רק אם נעדרים התנאים הנאותים לצמיחתו ולהתפתחותו." ~ עמוד 180
• "כל נוירוזה היא תוצאה של סכסוך והתנגשות בין הכוחות הטבעיים באדם מזה לבין הכוחות הבולמים את התפתחותם." ~ עמוד 181
• "כל מה שאתה עושה לזולתך, אתה עושה אף לעצמך." ~ עמוד 185
• "תרבות המרבה חדווה, מגדילה בדרך זו לעשות למען חינוכם המוסרי של בניה, יותר משיכולים לעשות כל האיומים בעונשים וכל הטפות המוסר." ~ עמוד 189
• "המצפון הוא הקול הקורא לאדם לשוב אל עצמו." ~ עמוד 191
• "ראש תפקידיו של האדם בחיים הוא "לתת חיים" לו גופו. כלומר לההפך בפועל ממה שהוא בכוח." ~ עמוד 194
• "דברי ימיה של המחשבה הם דברי הימים של התקרבות גדלה והולכת אל האמת." ~ עמוד 196
• "בניגוד לדוסטוייבסקי שאמר 'אם אלוהים מת, הכל מותר', המוסר ההומניסטי אומר: 'אם האדם חי (כלומר יוצרני ובעל משמעות) הוא יודע מה מותר'." ~ עמוד 204
• "טבעה של מרות ראציונלית, שהיא לא רק מתירה למקבליה לבחון תדיר את בעל המרות ולבקרו, אלא שהיא מחייבתם לעשות כן. מרות ראציונלית היא לעולם זמנית ותלויה במעשים שהיא מולידה. לא כן מרות איראציונלית – זו מושתת תמיד על כוח... מרות ראציונלית, יש עמה שוויון בין מטיל המרות ומקבלי המרות. הם נבדלים זה מזה רק בשיעור הידע והכישורים בתחום מן התחומים. כנגד זה, מרות איראציונאלית כרוכה באי-שוויון, ובכלל זה אי-שויון ערכי." [עמ' 12]
• "האדם הוא היצור היחיד המסוגל להשתעמם, המסוגל להיות בלתי מרוצה, המסוגל לחוש עצמו מנושל מגן-עדן." [עמ' 38]
• "החשוב שבמוצרי היוצרנות הוא האדם עצמו." [עמ' 77]
• "סיפור המקרא על חטאו של קין... הדבר המפחיד ביותר את האדם אינו העונש אלא הפסילה, הגירוש. א-להים שעה אל מנחת הבל, אבל לא אל מנחת קין." [עמ' 123]
• "אף המילה היא נסיון פיוס שכזה [=על חטא היוצרנות]; חלק מאבר-הזכרות, הוא סמל היוצרנות, מוקרב לא-להים כדי שיוכל האדם לקיים את הזכות להשתמש בו." [עמ' 125-126]
• "הרעיון שהאדם נוצר 'בצלם א-להים' מתעלה מעל לרוח המרותנות השולטת בחלק זה של התנ"ך. רעיון זה הוא למעשה הקוטב האחר, אשר מסביבו התפתחה הדת היהודית-נוצרית." [עמ' 125]
• "פחד המוות... פחד אירציונאלי זה מפני המוות נובע מכך, שלא חיינו את חיינו כראוי. יש בו משום ביטוי למצפוננו המיוסר על שבזבזנו את חיינו והחמצנו את שעת -כושרנו לעשות שימוש מועיל בכוחותינו." [עמ' 135]
• " 'אמונה' במקורה העברי בתנ"ך משמעה 'יציבות', 'איתנות דעת', ובזאת מורה המונח על איכות מסוימת של חוויה אנושית, של תו-אופי, יותר מאשר על התוכן של אמונה במשהו." [עמ' 165]
• "רק מי שמאמין בעצמו מסוגל להיות נאמן לאחרים, שכן רק הוא יכול להיות בטוח שגם בעתיד יוסיף להיות מי שהוא כיום, ולכן ירגיש ויפעל כצפוי על פי הוויתו עתה." [עמ' 170]
• "המילה הלטינית education [=חינוך]... הפועל שלה e-ducere, פירושו להוליך קדימה, להוציא משהו הקיים בכוח, וגם לחנך כמשמעו." [עמ' 171]
• "במידה ששורשי אמונתו הראציונלית של אדם נעוצים בחוויית יוצרנותו, אי-אפשר לה להיות סבילה והכרח לשמש לה ביטוי לפעילות פנימית אמיתית." [עמ' 172]
• "אם נבלמה המגמה הטבועה בחיים לצמוח, לחיות, עובר על האנרגיה הנחסמת משום כך תהליך המשנה אותה, והיא מתגלגלת באנרגיה להריסת חיים. הרסנות היא תוצאה של חיים שלא נחיו." [עמ' 178]
• "בריאות הנפש, בדומה לבריאות הגוף, אינה מטרה שלמען השגתה יש לכפות את היחיד מבחוץ; היחיד, בו בעצמו חבויים התמריצים למטרה זו, ודרושה פעולתם של כוחות חזקים בסביבה כדי לדכאם." [עמ' 180]
• "נשים יכולות ללדת ילדים, להניקם ולגדלם, ואם אין הן עושות שימוש בכוחן זה, אם אין אשה נעשית לאם, אם נמנע ממנה להגשים את כוחה ללדת ולאהוב ילד, גורם לה הדבר מפח, שאפשר לרפאו רק על-ידי שימוש מוגבר של כוחותיה בתחומים אחרים של חייה." [עמ' 180]
• "תפקידו של הוגה המוסר הוא לשמר ולחזק את קול המצפון האנושי, להכיר מה טוב ומה רע לאדם, בלא להתחשב בכך, אם טוב זה, או רע זה הוא גם טוב או רע לחברה בשלב מסוים של התפתחותה." [עמ' 200]

אי-ציות

דף ציטוטים מורחב – אי-ציות (ספר)

• "פעולת אי־הציות לאחד היא בהכרח פעולה של ציות לעיקרון המנוגד לו, ולהפך."
• "הטלת ספק בכל מה שנאמר או נחשב, כל עוד הוא מבוסס על המסורת, על אמונות טפלות, על מנהג או על כוח."
• "ציות לתבונה או האמונה שלי (ציות אוטונומי) אינו פעולה של כניעה אלא של אישור. האמונות והשיפוט שלי, אם הם שלי באופן אותנטי, הם חלק ממני."
• "הציות שלי הופך אותי לחלק מהכוח שאני סוגד לו, ולכן אני מרגיש חזק. איני יכול לטעות כיוון שהוא מחליט עבורי; איני יכול להיות בודד משום שהוא משגיח עליי."

משבר הפסיכואנליזה

• "יונג, לעומתו [של פרויד], היה רומנטיקן שראה את מקורות כל כוחו של האדם בלא-מודע. הוא הכיר בצורה מעמיקה הרבה יותר מפרויד... בעשירותם ובעמקותם של סמלים ומיתוסים. אולם מטרותיהם סותרות היו. פרויד ביקש להבין את הלא-מודע על-מנת להחלישו ולשלוט בו; יונג, על-מנת לשאוב ממנו משנה-חיות." ~ עמ' 56
• "בעיני פרויד רק הזכר הוא יצור-אנוש במלוא מובן המילה. האישה היא גבר נכה, מסורס." ~ עמ' 58
• "בדומה לאישה, היה גם הילד מושא לדיכוי ולניצול על-ידי האב משך כל ההיסטוריה." ~ עמ' 61

מהפכת התקווה

• "הזמן והעתיד מהווים בה את הקטגוריה העיקרית [של 'התקווה לעתיד']. אין מצפים שמשהו יתרחש עתה, אלא רק בעוד רגע, למחרת היום, בעוד שנה או אפילו בחיי העולם הבא, אם דומה שאין טעם לצפות להתגשמות התקווה בעולם הזה." ~ עמ' 17
• "בעלי התקווה החלשה מסתפקים בנוחיות או באלימות; בעלי התקווה החזקה, לעומתם, צופים ומקבלים בשמחה כל סימן של חיים חדשים, והם מוכנים בכל עת, לסייע ללידת העתיד העומד להיוולד." ~ עמ' 18
• "האמונה היא ביטחון בלא-בטוח. בטחון לפי חזיונו והבנתו של האדם; אי-בטחון במה שנוגע לתוצאה הסופית." ~ עמ' 21
• "איתנות, זו הסגולה לומר "לאו", כאשר העולם מצפה לשמוע "הן"." ~ עמ' 22
• "האדם העשוי לבלי חת אינו ירא מן האיומים, ואף לא מן המוות." ~ עמ' 23
• "לא הגידו הנביאים את העתיד, אלא היטיבו לראות את ההווה, בעיניים שלא היו קשורות על-ידי כניעה לדעת הקהל או לשלטון. הם לא ביקשו להיות מגידי-עתידות, אלא חשו בכורח עז להשמיע את קול מצפונם, להצביע על הברירות העומדות לפני בני-אדם ולהזהירם." ~ עמ' 25
• "בחלום פורץ האדם את הגבולות הצרים של חברתו ונעשה אנושי לגמרי." ~ עמ' 68
• "יצירת היופי מותנית במצב-תודעה בו רוקן האדם את עצמו מכל דבר אחר והתמלא רק בנושא אליו הוא מתכוון, עד שהוא מזדהה איתו." ~ עמ' 68

החברה השפויה

• "לעולם איננו משוחררים משתי הנטיות המנוגדות: האחת – לצאת מהרחם, מצורת הקיום-החייתי לצורת קיום אנושית יותר, מעבדות לחירות; והשניה – לשוב אל הרחם, אל הטבע, אל הוודאות והבטחון." ~ עמ' 34
• "אהבה היא איחוד עם מישהו או משהו שמחוץ לאדם עצמו, בתנאים של שמירה על ייחודיותו ועל שלמות עצמיותו של האדם." ~ עמ' 38
• "אהבה אירוטית מתחילה בפירוד ומסתיימת באיחוד; אהבת-האם מתחילה באיחוד ומובילה להפרדה." ~ עמ' 40
• "הלאומנות היא צורת גילוי-העריות שלנו, עבודת האלילים שלנו, אי-שפיותנו." ~ עמ' 63
• "האדם הבריא בנפשו הוא זה היוצר והבלתי מנוכר; הוא-הוא המתקשר אל העולם ביחס של אהבה והמשתמש בתבונתו כדי לתפוס את המציאות תפיסה אובייקטיבית; הריהו האדם החש עצמו כישות אינדיבידואלית יחידה במינה, ובו בזמן הוא מרגיש עצמו אחד עם כלל בני-האדם; הבריא בנפשו אינו כפוף לסמכות אי-רציונאלית ומקבל ברצון את סמכותם הרציונאלית של המצפון והתבונה; הוא שרוי כל ימיו בתהליך של היוולדות מתמדת ורואה במתנת החיים את ההזדמנות היקרה ביותר." ~ עמ' 276
• "העצלות, שהיא רחוקה מלהיות נורמאלית, הינה סימפטום של פתולוגיה נפשית." ~ עמ' 290

שונות

• "אם נקדיש תשומת לב מיוחדת לחוק השבת במקרא ובמיוחד לדיני השבת במסורת. מדוע חוק לגמרי-חברתי זה הוא כה חשוב עד כי מצא את מקומו בעשרת הדיברות, המתנים בעצם, רק את העקרונות הדתיים והמוסריים הבסיסיים? - השבת יש לה מקום כה מרכזי בתנ"ך משום שהיא יותר מ'יום מנוחה' מודרני. היא סמל לישועה ולחופש." - The Sabath Ritual