"הברק, בלי הדהודי הרעם, לא מפחיד את האדם, אף שהסכנה טמונה באש ולא בקול."
"המהמרים מצטערים בדרך כלל לאו דווקא על כספם שאבד להם, אלא על התקוות המטורפות שהתבדו."
"הים הוא הכול! הוא מכסה שבע עשיריות מכדור הארץ. נשימתו צחה ומטהרת. זה המדבר האדיר שהאדם לעולם אינו בודד בו, כי הוא חש ברטט החיים סביבו."
"איך אוכל לתאר את חוויות המסע ההוא מתחת למים? המילים אין בכוחן לספר נפלאות כאלה! אם המכחול בכבודו ובעצמו לא מסוגל למסור את גוני הגוונים של יסוד הים, איך יוכל העט לעשות זאת?"
"רואה את האוקיינוס הזה, אדוני הפרופסור? האם הוא לא ניחן ברוח חיים ממש? האם אין לו כעסים ורגעים יפים משלו? אתמול הוא נרדם כמונו, והנה הוא מקיץ אחרי לילה שלו."
"מה זו פנינה? למשורר, הפנינה היא דמעת הים; אנשי המזרח רואים בה טיפת טל שנתגבשה; לגבירות זהו תכשיט מסולסל בעל ברק זגוגיתי, עשוי חומר צדפי, והן נושאות אותו על האצבע, על הצוואר או על האוזניים; לכימאי זוהי תרכובת של מלח זרחתי ופחמת הסיד עם מעט חומר מקפא; ולבסוף, חוקר הטבע רואה בה לא יותר מהפרשה לקויה של האיבר היוצר את הדר בצדפות כפולות שסתומים."
"הארץ קטנה עתה, כי יש יכולת לעבור בה לארכה ולרחבה בזמן קצר פי עשרה מאשר לפנים."
"שיחק לשם המשחק, לא כדי לנצח. מבחינתו היה המשחק קְרב, מאבק להתגברות על קושי, אך היה זה מאבק שאין בו תנועה, אין בו מעבָר ממקום למקום, אין בו עייפות, והדבר התאים לאופיו."
"הוא סעד במועדון בשעות קבועות מתוך דיוק מתמטי, באותו אולם, ליד אותו שולחן, ולא הזמין איש מעמיתיו, ולא הזמין שום זר. הוא חזר הביתה ושכב לישון בחצות בדיוק."
"האם טייל בעולם? סביר להניח שכן, כי איש לא היטיב ממנו לשלוט במפת העולם. לא היה מקום מרוחק מכדי שיחזיק בידע מדוקדק על אודותיו. לפעמים, במילים מעטות, קצרות וברורות, היה מתקן את אלף ההשערות שהסתובבו במועדון בדבר מטיילים שאבדו או תעו בדרכם; הוא ציין את האפשרויות הסבירות באמת, ולא אחת התברר בדיעבד שצדק. היה זה אדם שוודאי טייל בעולם כולו — לפחות ברוחו."