משה תמיר
משה (צ'יקו) תמיר (נולד באוגוסט 1964), תת אלוף במילואים בצה"ל, היה לוחם ומפקד בחטיבת גולני, ואף פיקד עליה. בהמשך שימש כמפקד אוגדת עזה.
- "צבא צריך לעשות את משימתו והאזרחים חייבים להביע דעתם. אני לא נכנס בכלל בספר לשאלת ההצדקה של שהותנו בלבנון. זה היה ויכוח פוליטי. ניסיתי להבין, לאחר מעשה, למה בשטחים אפשר היה להצליח חלקית מול טרור וגרילה ובלבנון לא. אחת המסקנות היא שקשה לנצח מלחמה בשטח כשאתה יושב מבחוץ. ביהודה ושומרון אנחנו נלחמים מבפנים, בתוך שטח מתוחם, כשיש לנו יכולת סבירה למנוע יציאת אנשים ואמצעי לחימה. אני מקווה גם שלמדנו לקח בכל מה שקשור בניתוק הטרור מאחיזתו העממית. חלק גדול מהעוצמה של חזבאללה נבע מהתמיכה שקיבל מאזרחי לבנון." ~ מתוך ראיון לעיתון "הארץ"
- "גולני היא כמו כלב רוטוויילר. לא נעים להחזיק רוטוויילר בבית: הוא שורט את הקירות ועושה את הצרכים שלו על השטיח. אבל אם מישהו ינסה לפרוץ אליכם הביתה, תמיד תעדיפו שיהיה לכם שם רוטוויילר ולא פודל." ~ על חטיבת גולני , מתוך הכתבה לחנך את צ'יקו.
- "הגענו עם המון ניסיון מלבנון ועם הרבה ביטחון ביכולת. כשבאתי להציג תוכניות מבצעיות לפעולה, ראיתי מפקדים אחרים מהססים מול התצ"א (תצלום אוויר). אני אמרתי: אם צריך, נעשה את זה, בכל מחיר. ידעתי שאנחנו מסוגלים להיכנס ללב טול-כרם וג'נין ולהכריע, באינתיפאדת אל אקצה כי עמד לנגד עיני מה שאני מכיר יותר טוב מהמשפחה שלי: הרובאים של גולני, שביום-יום עושים לנו צרות, אבל בלחימה אין עוד יחידה כזו בעולם." ~ על לחימת חטיבת גולני , מתוך הכתבה לחנך את צ'יקו, עיתון "הארץ", 5 בספטמבר 2003.
- "מגיל 18 עד גיל 36 - 37 הייתי בלבנון. כמעט כל השירות הצבאי שלי זה מה שעשיתי, חוץ מתקופות קצרות של מנוחה. עולם המושגים שלנו והעיצוב שלנו כאנשים בוגרים התרחש בלחימה הזאת, וביום אחד זה איננו. אתה מסתכל לצד השני של הגדר ופתאום העולם כמו שאתה מכיר אותו כבר לא קיים. נהרגו לנו אנשים, עברנו חוויות קשות. השקענו שם את מיטב שכלנו, דמיוננו ומרצנו, ופתאום זה נעלם." ~ מתוך ראיון לעיתון "ישראל היום", 14 במאי 2010 (מקור).
- "בעקבות התגובה של חזבאללה אחרי ההיתקלות חשתי תכונה אחרת מאשר באירועים קודמים, והבנתי שכנראה מי שנמצא בשטח הוא מישהו שיש לו חשיבות מבחינתם. זה היה אחרי אסון השייטת, וידענו שחלקים מגופתו של איתמר אליה עדיין לא הוחזרו. היה לי ברור שתהיה החלפת גופות, וזה מה שעבר לי בראש, אז נתתי את הפקודה. כשאתה מקבל החלטות קשות, עומד מאחורי זה מטען רגשי. סבא שלי היה נעדר 50 שנה. הוא היה מ"פ בקרב על לטרון במלחמת השחרור ומצאו אותו רק אחרי 50 שנה. אתה לא מבין כמה זה חשוב." ~ על החלטה להביא לישראל את גופתו של בנו של השייח חסן נסראללה, מנהיג החזבאללה, לאחר שנהרג בקרב עם לוחמי סיירת אגוז. מתוך ראיון לעיתון "ישראל היום", 14 במאי 2010 (מקור).
- "לא היה לוחם ששירת בלבנון שלא הכיר את ארז, או לפחות את האגדות שנרקמו סביבו. כל מלחמה יוצרת את הגיבורים שלה, כאלה המכתיבים את הנורמות ואת השאיפות של היחידות ושל לוחמים רבים. אין ספק שארז היה גיבור הלחימה של צה”ל בחזבאללה. אלפי לוחמים חיקו את ארז, לעתים אף באופן לא מודע – סגנון הדיבור, צורת ההליכה שלו, האופן שבו החזיק ברובה." ~ על תא"ל ארז גרשטיין, מתוך ספרו "מלחמה ללא אות"
- "בפעם המי יודע כמה חשבתי בלבי כמה מעט אנשים במדינת ישראל יודעים מה עובר על המפקדים הצעירים הללו, העושים לילות כימים בשירותה ולאיזה הקרבה הם מסוגלים." ~ מתוך ספרו "מלחמה ללא אות", הוצאת משרד הביטחון, 2005, עמוד 169.
- "יש לנו חוב, מישהו מסתכל עלינו עכשיו מלמעלה." ~ לחייליו בסיירת אגוז, עת פקד עליהם להביא איתם בחזרה לישראל גופות מחבלים, ובהם גופת בנו של חסן נסראללה, בסיום מבצע נוף פראי. תמיר רמז ללוחמי שייטת 13 שנספו באסון השייטת וגופות חלק מהם היו בידי החזבאללה. מתוך ספרו "מלחמה ללא אות".
- "זו ביקורת מקצועית על איך שהצבא מתנהל. הספר מיועד לקצינים צעירים ואני חושב שאחד הדברים הכי חשובים זה להבין שאיש צבא זה מקצוע, וצריך ללמוד את המקצוע הזה. חשוב לדעת גם מה עשו במקומות אחרים, איך התנהלו מפקדים אחרים, ללמוד מהשגיאות שלהם, מהלקחים שהפיקו. בצה"ל יש תופעה של לימוד רק מהעשייה שלנו, זו קצת צרות אופקים" ~ על ספרו- "מלחמה ללא אות". מתוך ראיון לעיתון "ישראל היום", 14 במאי 2010 (מקור).
- "חלק גדול מאוד מהטקטיקות שפיתחתי ביחידת אגוז, שהמהות שלה היה לפתח טקטיקות חדשות, באו מספרים שנכתבו על ידי הצבא הבריטי על הלחימה בהימליה, באינדוצ'יינה. זו היתה תקופה ארוכה של לחימה בזמן האימפריה הבריטית, לפני מלחמת העולם השנייה, בג'ונגלים ובשטח סבוך. אבל במיוחד בלחימה של הצבא הבריטי נגד גרילה בכל רחבי האימפריה. היה לי הרבה מה ללמוד ממה שקרה שם. גם הניסיון של האמריקנים בווייטנאם, בטח ברמות הנמוכות, הוא מאלף." ~ מתוך ראיון לעיתון "ישראל היום", 14 במאי 2010 (מקור).
- "יום אחד הצטרפתי לאחד מהטורים של הלוחמים. אז אחד הלוחמים שמזהה אותי אומר לי: 'וואללה המח"ט, הרבה זמן אני רוצה לשאול אותך, תגיד אנחנו כבר איזה שבועיים הולכים מבית לבית, מבית לבית, אני כבר לא יודע לאן אנחנו הולכים?' אני מסתכל עליו ככה, לא ידעתי מה לענות. חייכתי. אז הסמל שלו אומר לו: 'תגיד לי, מה איכפת לך? אתה רואה מי מלפניך? אתה רואה מי מאחוריך? המספר ברזל שלך אצלך? תמשיך ללכת, אנחנו מתקדמים'. בסוף ככה הדברים האלה נראים ו..." ~ על הלחימה באינתיפאדת אל אקצה. מתוך "בחזרה לאינתיפאדה השנייה: היציאה ל'חומת מגן' והביקורת בצבא על התנהלות שרון", כתבתו של רביב דרוקר בתוכנית "המקור", באתר נענע 10, 18 בפברואר 2013 (מקור).
- "קודם כל 'חומת מגן' אבל בייחוד, מה שקראנו אחרי זה, 'הקיצוץ של הדשא' במשך כמה שנים, טיפול אינטנסיבי בטרור" בתשובה לשאלה מה סיים את אינתיפאדת אל-אקצה. מתוך "בחזרה לאינתיפאדה השנייה: היציאה ל'חומת מגן' והביקורת בצבא על התנהלות שרון", כתבתו של רביב דרוקר בתוכנית "המקור", באתר נענע 10, 18 בפברואר 2013 (מקור).
- "ההצלחה תגיע קודם כל ממוכנות הפלוגה לקרב. פלוגה שמבצעת מעצר טוב באיו"ש לא בהכרח יודעת להילחם. אבל פלוגה שיודעת להילחם, יודעת לעצור לפחות ברמה בינונית. הגורם הקובע ביותר הוא האימונים וזה תלוי במפקדים. אימון בלתי נכון בשטח שגוי רק יגדיל את הפערים המקצועיים. קיימים הרבה סגנונות פיקוד. מפקדים צעירים נופלים לפעמים למלכודת הזחיחות עם פרוץ הקרבות. דעו לכם שתמיד תהיו מופתעים. כשזה יקרה תצטרכו להמשיך הלאה, כי זה מה שמצפים מכם. תבינו, מלחמה היא בלאגן. תארו לעצמכם שהכל מבולבל; מי שמימינך 'לא מבין כלום' ומי שמשמאלך יורה לתוך גבולות הגזרה שלך. אתם, כמ"פים, צריכים להגדיר את המשימה גם אם היא לא ברורה. מפקדים גדולים הם אלה שניחנים בחשיבה מחוץ לקופסה. בכל הקשור למשמעת בצבא אני מעתיק מהספרטנים שעשו את 'הפעולה הכי פשוטה בצורה מושלמת בתנאים הכי קשים'. מבחינתי, פקודים שממלאים סוציומטרי טוב מדי על המפקדים שלהם לא מעידים בהכרח על פיקוד טוב, מכיוון שזה מוכיח שהמפקד בעיקר רוצה לרצות אותם." ~ תא"ל משה (צ'יקו) תמיר לחניכי קורס מפקדי פלוגות וגדודים עליו פיקד. מתוך הכתבה "הקורס לאומנויות לחימה" מאת שחר הלווינג, מתוך ביטאון "ביבשה" (מקור).
- "כל חיי הבוגרים עסקתי בלחימה, אך האויב שאנו נלחמים מולו כאן הוא האכזרי והפנאטי ביותר שנתקלתי בו מימי." ~ מתוך הכתבה "תא"ל תמיר: החמאס - האויב האכזרי ביותר" מאת עמוס הראל ואבי יששכרוף, "הארץ", 19.11.2008 (מקור).
- "הפעילות שלנו מונעת מהמחבלים להתעסק בפיגועים מעבר לגדר והם נאלצים להתרכז בהגנה." ~ על הלחימה ברצועת עזה בתקופתו כמפקד אגדת עזה. מתוך הכתבה "הגדוד של רס"ר אהוד אפרתי הרג 5 מחבלים", מאת חנן גרינברג, פורסם ב"ynet" ב- 29.10.07 (מקור).
- "כל הזמן אנחנו לומדים את ארגוני הטרור והם לומדים אותנו. אנחנו משנים טכניקות לחימה, אין לחימה מושלמת, גם הצד השני עובר תהליך למידה ותהליך של שיפור והצטיידות באמצעי לחימה. הפעילות של הכוחות הסדירים, כמו של גדוד המילואים, הן פעולות מוצלחות ברמה מבצעית גבוהה, עם מוטיבציה גבוהה. אנו עושים מגוון רחב של פעילויות, אין שיטה אחת מושלמת אלא מגוון הפעולות הוא זה שיוצר בסופו של דבר את ההצלחות." ~ על הלחימה ברצועת עזה בתקופתו כמפקד אגדת עזה. מתוך הכתבה "הגדוד של רס"ר אהוד אפרתי הרג 5 מחבלים", מאת חנן גרינברג, פורסם ב"ynet" ב- 29.10.07 (מקור).
נאמר עליו
[עריכה]- "מההיכרות איתך, אנחנו יודעים שתזרוק את המגן ותשמור את הסכין." ~ מפקד גדוד הסיור, סא"ל אסף, לתמיר בעת שהיה מח"ט גולני, שהעניק לו כמתנת פרידה סכין קומנדו מחוברת למגן הוקרה, מתוך עיתון "הארץ", 5 בספטמבר 2003 (מקור).
- "רובו בראש הטור, בלחימה ובשדות הקרב." ~ הרמטכ"ל גבי אשכנזי על שירותו של תמיר בצה"ל, מתוך עיתון "הארץ", 1 במרץ 2010
- "צה"ל קיבל היום בחזרה מפקד מעולה, מהמעלה הראשונה. אין הרבה אנשים בצבא כמו צ'יקו." ~ תא"ל (מיל') שמואל זכאי, משבוטלה הורדתו של תא"ל תמיר בדרגה.
- "אני חושב שצ'יקו תמיר הוא מפקד שדה ייחודי. יכול להיות שגם כך הוא היה צריך ללכת מהצבא. אבל זה היה חייב לקרות לפני שנתיים, לכל היותר שנה. לו עמדו בראש הצבא ומערכת הביטחון אנשים שהמילה 'ערך' וכבוד האדם, גם האדם שחטא, יקרים להם, היה צה"ל זוכה באשרור ערכי גם במחיר של אובדן של קצין מצטיין. בפועל תמיר ילך, הערך היחיד שיאושרר הוא כיסוי התחת של המפקדים הבכירים, וצה"ל יוצא מוכתם מכל הצדדים, בהחלטה שיש עליה תווית של אי־כבוד." ~ עפר שלח בטורו בעיתון "מעריב", 1 במרץ 2010 (מקור).
- "יש לי ספק כבד כמה קצינים בכירים אכן קראו את "מלחמה ללא אות", ספרו של תמיר על ימי הלחימה בלבנון. מי שיקרא אותו ימצא קצין חושב, ישר ומקורי שכמוהו יש בצה"ל פשוט מעט מדי, ומעט מדי במקומות הנכונים." ~ עפר שלח בטורו בעיתון "מעריב", 12/6/2009 (מקור).
- "מג"דים בצנחנים ששירתו תחתיו בעזה תיארו אותו כמפקד הטוב ביותר שהכירו, לא עניין של מה בכך כשמדובר בהערכה של קצינים מהחטיבה היריבה." ~ עמוס הראל בכתבה "הרמטכ"ל הדיח את תא"ל צ'יקו תמיר משירות בצה"ל", "הארץ" 2010\03\01 (מקור).
- "באותם ימים הגיע מופז בלוויית קצינים בכירים לביקור במפקדת גולני, שישבה ליד גן נר שבגלבוע. אם הפיגועים יוצאים ממחנה הפליטים ג'נין, שאל מח"ט גולני צ'יקו תמיר את מופז, איך זה שאנחנו לא שם? איך זה שאנחנו חיים עם שניים- שלושה פיגועים ביום? אני מתבייש להיות קצין בצבא כזה. מופז שתק, אבל ניכר בו שדברי מפקד החטיבה מוצאים חן בעיניו. סוף סוף הגיעו לגדה הסוסים הדוהרים, שיחליפו את אלה שאותם צריך לדחוף." ~ מתוך הספר "בומרנג", מאת עפר שלח ורביב דרוקר, הוצאת כתר, 2005, עמוד 196.
- "איתן, לעומתו, נפגע. אתה כאן רק שבועיים- שלושה, אמר לתמיר, וכבר אתה חושב שאתה יודע איך הכל עובד. צ'יקו לא נשאר חייב: אתה כאן כבר חמש שנים, אמר לאיתן, והראש שלך התאבן. הוא פנה למופז, וביקש שיאשר לגולני לתקוף את מחנה הפליטים ג'נין. תסתכל לי בעיניים, אמר לרמטכ"ל. אתם יכולים להגיד אלף פעם שמח"ט גולני מתלהם, ולתת אלף הסברים למה לא לעשות. אבל אני אומר לך, המג"דים שלי יכולים לעשות את זה." ~ מתוך הספר "בומרנג", מאת עפר שלח ורביב דרוקר, הוצאת כתר, 2005, עמוד 196.
- "היכרותי עם תא"ל תמיר נמשכת על פני יותר משני עשורים. מהיכרות אישית הצרובה במבחנים של קרבות דמים עם חיזבאללה והטרור הפלשתיני אני יודע כי במבחן זה צ'יקו עמד באומץ לב. האומץ להודות בטעויות והאומץ לקחת אחריות הם תכונות אופייניות של תמיר, וגם הרמטכ"ל יודע זאת. הוא היה שם בימים של המלחמה בלבנון, שבה רק מעטים ובהם תמיר עמסו כל כתפיהם את עולה ומחיריה. הרמטכ"ל גם יודע כי המפקדים הם אלה שקובעים לא רק את דמותו של צה"ל, אלא את יכולתו להרתיע ממלחמה, למנוע התלקחות בגלל כשלים בבט"ש (אירוע החטיפה שהוביל למלחמת לבנון השנייה) ובעיקר את הניצחון במלחמה. חסרונו של תמיר בצה"ל הוא מכה קשה לכל אלה." ~ תא"ל שמואל זכאי במאמר "נגד העונש", "ישראל היום", 14.06.2009 (מקור).
