ארז גרשטיין

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ארז גרשטיין (13 במרץ 1960 - 28 בפברואר 1999), תת-אלוף בצה"ל, היה לוחם ומפקד בחטיבת גולני מפקד יחידת הקישור ללבנון (יק"ל) בצה"ל, נהרג ממטען צד בלבנון.

מאמירותיו[עריכה]

  • "בשביל לאהוב את הארץ צריך להכיר אותה והחיילים האלה נדרשים גם למות למענה."
  • "יאללה, שתהיה כבר היתקלות, רק כדי שיראו מי זה גרשטיין."
  • "מי שלא רוצה לנצח, לא צריך להשתתף." ~ (מקור).
  • "אני לא מגדיר את עצמי כפזיז. אני איש מקצוע טוב בתחום שלי. אני חושב שיש לי מספיק ניסיון מצטבר, גם בדרגתי וגם בתחום של מפגשי האש. מאז שהייתי חייל בסיירת גולני ועד היום, יצא לי להשתתף בחלקים מרכזיים מאוד בקרבות שצה"ל ניהל. הובלתי המון פעמים חיילים לקרב. כל חיי, בכל מבצע שעליו פיקדתי בשטח, לא היו לי מעולם נפגעים. הנה, בפשיטה על מפקדת אחמד ג'יבריל בנועיימה בדצמבר 88', כשהסיירת נתקלה, הכוח שלי ביצע את המשימה מאלף עד תו, הרג איזה 30 מחבלים, ביצע את המשימות של כולם ועשה את זה כמו שצריך. מפקד נבחן ביכולת שלו להשפיע ולהיות בנקודת ההכרעה. זה מפחיד, מעצבן, לא נעים. בזה נמדד המפקד - איך הוא נכנס ויוצא מאירועים, איך הוא מתפקד בהם. תמיד הייתי מקדימה, ובגלל זה היו לי כל כך הרבה מפגשי אש. זה לא קול הבס בקשר, המפות והתרשימים, אלא ההתחברות לאנשים בשטח. ובגלל זה אני לפעמים מספר שתיים בפתיחת ציר, אפילו שאני יכול לעלות על מטען ולהתפוצץ. אני לא פוחד מאש. זה לא מפריע לי בכלל. זה בגלל ההכרה שאם אני מפחד, זה יפגע ביכולת המבצעית שלי. מי שנמצא בתפקידי פיקוד מרכזיים צריך לדעת שהוא עלול להיהרג. זה חלק מהחיים שלנו." ~ תא"ל ארז גרשטיין ז"ל בראיון. מתוך הכתבה אנחנו למודים אירועים קשים מאת אלונה בר-און ובועז ארד, במחנה, ‏ 05.09.1997, עמודים 10-13, כפי שהועלה באתר פרש.
  • "אני מצפה מהקצינים שלי לנקוט עמדה בכל נושא ואני גם מחנך אותם לכך. קצין צריך להחליט תמיד ולהגיד מה דעתו. שישאלו שאלות, שידרשו תשובות. לפעמים לא מתחשבים בדעתנו, אבל אנחנו מביעים אותה בכל זאת." ~ תא"ל ארז גרשטיין ז"ל בראיון. מתוך הכתבה רזי ארז: עשור לנפילתו של ארז גרשטיין, במחנה, 27.02.2009.
  • "זאת מלחמה על אש קטנה, והחיזבאללה טורח לא להסלים אותה. חיזבאללה רוצה לשמור על כוחו בלבנון, וישראל רוצה לשמור על ביטחון יישובי הצפון. לשני הצדדים אין סיבה ורצון להסלים את המלחמה, ולכן הם מנהלים אותה בתוך שורה של כללים מאוד ברורים ונוקשים, ידועים מראש. זו מלחמה עם מטרה מסוימת. חיזבאללה, שנתפש כצד החלש, נוקט טקטיקות של צד חלש. חלק מהכוח שלו כצד חלש זה הפגיעה שלנו באוכלוסיה האזרחית. זה עוזר לו לשפר את דעת הקהל העולמית כלפיו ומאפשר לו לעשות פעולות שיפגעו בצה"ל מבלי לחטוף תגובה רצינית. כן, הוא מנסה לגרור אותנו לתוך זה. זה הכל בשביל דעת קהל." ~ תא"ל ארז גרשטיין ז"ל בראיון. מתוך הכתבה רזי ארז: עשור לנפילתו של ארז גרשטיין, במחנה, ‏ 27.02.2009.
  • "היעד המרכזי בחינוך החטיבה הוא שימור הסביבה והשטחים הירוקים. אי אפשר לאהוב מקום מבלי להכיר אותו, והחיילים האלה נדרשים למות למען המדינה. אז במקום שהם ימותו למען פאב או קניון, הם לומדים להזדהות עם הנחלים והנופים של ארץ ישראל. דברים שהם שלנו. אישית, אני מלווה את משפחת השכול במשך הרבה שנים. שישה חברים נהרגו סביבי בקרב על הבופור כשהייתי מ"מ צעיר. זה קשה, אבל לא כמו למשפחות. המפקד יכול לספר מה שהוא רוצה, אני מגיל שמונה עשרה בלבנון, והספקתי להיות בעשרות אירועים עם אש, ובסופו של דבר ההתמודדות עם השכול היא הקושי האמיתי. להתמודד עם משפחות שכולות זה לא קל. החוכמה שלנו צריכה להיות לא לתת לזה להשפיע עלינו. זה שאנחנו כמפקדים, חוששים שיהיו הרוגים, זה לא אומר שלא צריך להתאמן. החיילים לא מטומטמים. אם אני עושה תרגיל יבש הם יודעים שהמפקד לא רוצה לעשות תרגיל רטוב כי הוא פוחד שיהיו נפגעים. יש לנו אחריות כבדה על חיי אדם ובשירות המסגרת. אלה הדילמות המרכזיות." ~ תא"ל ארז גרשטיין ז"ל בראיון. מתוך הכתבה רזי ארז: עשור לנפילתו של ארז גרשטיין, במחנה, ‏ 27.02.2009.
  • "השאיפה שלי היא להתקדם, לעשות תפקידים מעניינים שהם במרכז העשייה, בקו הקדמי, במקום בו צריכים אותי, בשטח. אני לא רואה את עצמי עושה תפקידים עורפיים. רק קדימה, בתחום שבו יש לי ידע מקצועי אדיר. מפקדות עורפיות זה יותר פשוט. האחריות לחיי אדם כמעט לא קיימת. החשש להיפגעות אישית כמעט לא קיים. קשת שלמה של נושאים פשוט איננה. יש אנשים שיותר נוח להם ככה, אבל הסביבה הטבעית שלי היא בקו." ~ תא"ל ארז גרשטיין ז"ל בראיון. מתוך הכתבה רזי ארז: עשור לנפילתו של ארז גרשטיין, במחנה, ‏ 27.02.2009.
  • "הנשקים חלודים, הכוונות לא מאופסות.. אלה לא רציניים אלה" ~ על ארגון החיזבאללה.
  • "אני אחרי כמעט כל המשפחות. ואני מסביר להם את הדבר בצורה ברורה מאוד. אני מסביר להם שאנחנו אנשים, שעושים את מיטב יכולתנו. אנחנו לא שולחים את הבנים שלהם מתוך חדרים ממוזגים, ומתוך חפ"קים. אנחנו נמצאים איתם בקו הקדמי! ותורמים את כל הניסיון ואת כל הידע שלנו. ולפעמים גם אנחנו שוגים. במלחמה... במלחמה אין... אין ניצחון מוחלט. ובמיוחד לא במלחמה כזאתי. ולפעמים גם אנחנו שוגים. אבל אנחנו עושים את הכי הרבה! אנחנו נמצאים בקו הקדמי וגם לנו יש אימהות, וגם הן מטלפנות בלילה וגם הן בהיסטריה כמו שכל אחד אחר. ונכון שהכאב הוא נורא, והכאב הנורא הוא למשפחות. החיילים איבדו חברים המשפחות איבדו את הבנים שלהן, חברים אפשר להחזיר בנים אי אפשר להחזיר." ~ על חייליו שנהרגו והמשפחות השכולות.
  • "התביעות לנסיגה חד-צדדית מהוות איום ישיר על חיי החיילים" - על תנועת ארבע אמהות.
  • "אני לא מבין אותך. החינוך זה האימונים." ~ גרשטיין, בעת שהיה מח"ט גולני, בתשובה למפקד פלוגה בחטיבת גולני שהתלונן, כי בשל השקעת יתר בתכנים חינוכים אין זמן לאמן את הלוחמים.
  • "אני אומר לך על הסף!" ~ משפט טיפוסי של ארז הביע נחרצות בעניין מסויים. מתוך הספר "תמצית געגוע" מאת אהוד ערן (מקור).
  • "המקצוע: לוחם" ~ משפט טיפוסי של ארז הביע נחרצות בעניין מסויים.מתוך הספר "תמצית געגוע" מאת אהוד ערן, "ידיעות ספרים", 2007, עמוד 212 (מקור).
  • "חייל שלא עבר טבילת אש איננו יכול להיקרא לוחם". (מ"פ בגדוד 12. תבעל פה)
  • "אפוד הקרב קדוש כמו תפילין. לא דורכים עליו ולא יושבים עליו". (מ"פ בגדוד 12. כאשר ראה שאחד מחייליו לאחר תרגיל יושב על האפוד. בעל פה)
  • "מגשם רק צומחים." ~ נאמר על מחשבה להפסיק תרגיל בגלל גשם כבד. מתוך הספר "תמצית געגוע" מאת אהוד ערן, "ידיעות ספרים", 2007, עמוד 128.
  • "חיילים צומחים בגשם." ~ נאמר על מחשבה להפסיק תרגיל בגלל גשם כבד. מתוך הספר "תמצית געגוע" מאת אהוד ערן, "ידיעות ספרים", 2007, עמוד 213.
  • "כל עוד יש מחבל אחד בלבנון - אני כאן!" כך אמר גרשטיין זמן קצר לפני שנהרג.
  • "המטרה של סיירת גולני להרוג, וזה מה שנעשה פה!" ~ בשיחה עם חייליו, בעת כשקיבל את הפיקוד על הסיירת. מתוך הספר "תמצית געגוע" מאת אהוד ערן, "ידיעות ספרים", 2007, עמוד 92 (מקור).
  • "במלחמה כולם מפחדים, אך לא כולם פחדנים." ~ מתוך הספר "תמצית געגוע" מאת אהוד ערן, עמוד 222 ([1]).
  • "אתה המפקד בשטח. תעריך את המצב, ותתחיל לעבוד." ~ גרשטיין, שישב בחמ"ל המוצב, פוקד בקשר על הרצי הלוי שפיקד על כוח מפלוגת העורב של הצנחנים שנתקל במחבלים. מתוך הספר "תמצית געגוע" מאת אהוד ערן, "ידיעות ספרים", 2007, עמוד 150.
  • "נתקלנו בשני חמושים, כדור בראש לכל אחד, הם מתים." ~ דיווח של ארז, כמפקד סיירת גולני על היתקלות במחבלי חזבאללה. תוך הספר "תמצית געגוע" מאת אהוד ערן, "ידיעות ספרים", 2007, עמוד 95.
  • "בלי שתטעה... לא תגיע לשום מקום." ~ תוך הספר "תמצית געגוע" מאת אהוד ערן, "ידיעות ספרים", 2007, עמוד 124.
  • "בהיתקלות תמיד עדיף לפעול מאשר להמתין." ~ מתוך הספר "מלחמה ללא אות" מאת תא"ל משה תמיר, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 33.
  • "למי שבאמת כואב, שישקיע בקשר עם המשפחות."
  • "בישראל מרחמים על האמהות הלא נכונות." ~ על היחס ללחימה בלבנון (מקור).
  • "אנשים בפירוש פה רצו אחרי שהם ...התקילו אותם, כאילו תפסו אותם עם המכנסיים למטה. ורצו מול כדורים ונכנסו בתעלות. בפירוש בלי חשבון. בסך הכל הסיטואציה שהיתה למטה שחטפנו את כל האש זה... המחשבה הכי הגיונית היתה להסתובב ולרדת למטה. לברוח משם." ~ על הקרב על בופור.
  • "ארגון חיזבאללה צריך להבין, שאנו נמשיך לפגוע באנשיו בבתיהם כאשר יש לנו מודיעין טוב. אין כל בעיה לפגוע במחבלים בשטחם, בביתם ובכל מקום." ~ על מבצע שביצעה סיירת גולני בלבנון, בעת שגרשטיין שימש כמפקד חטיבת גולני. מתוך כתבתו של איתן רבין, "פגענו במחבלים שדם חיילי צה"ל על ידיהם", "הארץ" 05.08.1997 (מקור).
  • "הפגיעה הנקודתית היתה בפעילי חיזבאללה, שידוע כי היה דם של חיילי גולני על ידיהם, ובכך למעשה נסגר מעגל נוסף במלחמה מול המחבלים בלבנון. אני לא יכול להבטיח שהצד השני לא ישתגע ויתחיל לירות קטיושות. העיקרון היה לפגוע במחבלים ובפעילים. אין זה סוד שפעיל שטח ומפקד בארגון אינו קל להחלפה ואין לחיזבאללה אין-סוף מפקדים. כך אנו מקווים לפגוע במכות מדויקות בתשתית. הפעולה מראה יכולת מרשימה של איסוף מודיעיני, אשר תרם לחיילים לפעול בשטח בנוי ועל ידי כך להוכיח למחבלים שגם בשטח שלהם הם לא בטוחים." ~ על מבצע שביצעה סיירת גולני בלבנון, בעת שגרשטיין שימש כמפקד חטיבת גולני. מתוך כתבתו של איתן רבין, "פגענו במחבלים שדם חיילי צה"ל על ידיהם", "הארץ" 05.08.1997 (מקור).

נאמר עליו[עריכה]

  • "לא היה לוחם ששירת בלבנון שלא הכיר את ארז, או לפחות את האגדות שנרקמו סביבו. כל מלחמה יוצרת את הגיבורים שלה, כאלה המכתיבים את הנורמות ואת השאיפות של היחידות ושל לוחמים רבים. אין ספק שארז היה גיבור הלחימה של צה”ל בחיזבאללה. אלפי לוחמים חיקו את ארז, לעיתים אף באופן לא מודע - סגנון הדיבור, צורת ההליכה שלו, האופן שבו החזיק ברובה." ~ מתוך הספר "מלחמה ללא אות" מאת תא"ל משה תמיר, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 217.
  • "ארז היטיב להבין כי הזכות להוביל חיילים נקנית רק במתן דוגמה אישית ובמילוי חובת הכנתם, אימונם והובלתם מלפנים. בהתנהגותו היה תמיד מודל לחיקוי, והערצת החיילים אליו לא ידעה גבול." ~ רא"ל גבי אשכנזי על ארז. מתוך הספר "תמצית געגוע" מאת אהוד ערן, ידיעות ספרים, 2007, עמוד 15.
  • ". סרן א' הוא קיבוצניק מתולתל וגבוה והוא מבקש שאמתין, כי המח"ט מסייר ביחידה ועליו להתלוות אליו. מח"ט גולני האחרון הזכור לי הוא יונה אפרת, שנקרא בפי כולנו 'סבא'. עכשיו, כשאני מביט מקרוב במח"ט החדש אני מגלה שמתחת לדרגות ולזקן מסתתר בסך- הכל ש', שאינו אלא אחד הנובמברים הקטנים של הסיירת בימים ההם. אחר- כך יש לי שיחה קצרה עם א'. הוא בחור חביב ורציני ומקרין סביבו את ההילה הפלס"רית המקצועית המקובלת. אני לא מספר לו שבמסגרת התחקיר המוקדם שלי שוחחתי גם הבקר של התרגיל האחרון שלו. 'הוא מקצוען אדיר,' אמר לי הבקר הנלהב על א', 'יש לו בטחון עצמי עם כיסוי, והיחידה נמצאת ברמה שלא היתה בה מעולם.' אני מאמין לו. גם הוא היה פעם בסיירת. כהרגלי, אני מציץ לראות את הספרים המונחים על שולחן המ"פ. יש שם 'בריגאדיר הרגלים', 'צבאו הפרטי של פופסקי', 'מדריך החרקים בישראל" (ואני מקווה שהספר עוסק רק באנטומולוגיה), 'תולדות בית שני', 'טייסי מסוקים בוויאטנם', 'אלטלנה' (סליחה על הביטוי), 'ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי', 'לקסיקון ציוני' וספר גיאולוגיה. א' מתכוון לעסוק יום אחד בארכיאולוגיה, ובינתיים הוא משמיע לי טקסט, שאם הייתי עוצם את עיני הייתי בטוח שהזמן עמד מלכת. כמו כל מ"פ בסיירת גולני, לפניו ואחריו, הוא פוסק, חד וחלק, ש:
1. סיירת גולני היא היחידה המקצועית ביותר בצבא.
2. אנחנו לא אוהבים שמזכירים אותנו במשפט אחד עם סיירת צנחנים וסיירת גבעתי וכל מיני כאלה.
אני מהנהן במרץ, ומבין שגם אם הכל השתנה, הרי הרוח נשארה זהה." ~ מאיר שלו על ארז גרשטיין בכתבה "בחזרה לסיירת גולני", "במחנה" ראש השנה תשמ"ט 1988.
  • "תרגיל השטח הבנוי נפתח בצליפה נאה ביותר של אר. פי. ג'י. והכוח מסתער קדימה אל הבתים. אני נצמד היטב למ"פ, בתקווה שזהו מקום בטוח. מספיק לי צרור אחד. א' אינו נותן לחיילים מנוח. הוא רץ איתם, נוזף, מתקן, משפר, ומדי פעם נותן תוקף לדבריו בלטיפה ידידותית המתבצעת בעזרת סוליית הנעל. אחרי התרגיל נשמעים דברי סיכום. עוד שינוי חיובי מן התקופה שלי היא הדרישה המפורשת, גם מפי המ"פ וגם מפי מפקד הצוות, לשמוע כמה שיותר הערות וניתוחים מפי החיילים עצמם. 'התרגיל הזה היה בסדר בשביל הגדוד אבל לא בשביל הסיירת', אומר להם א'. למפקד הצוות, בצד, הוא מזכיר שאין כמו כמה גלגולים בקוצים כדי לשפר את רמת חיילות הפרט." ~ מאיר שלו על ארז גרשטיין בכתבה "בחזרה לסיירת גולני", "במחנה" ראש השנה תשמ"ט 1988.
  • "את ארז אני מכיר עוד מימיי כלוחם בפלוגה הרובאית של גדוד 51. באותה תקופה הוא שימש כמג"ד. ארז הוא זה שהוציא אותי לקורס קצינים. כשחזרתי מהקורס, המשכתי לשמש כמ"מ וסמ"פ תחת פיקודו. שם, למעשה, התחילה ההידברות שלנו. ההיתקלות הראשונה שלי הייתה ביחד איתו; יצאנו ללכוד שלושה מחבלים ליד הכפר רומיא'א בדרום לבנון. הייתי מ"מ צעיר בפלוגה הרובאית. המתנו במארב לחוליה שתגיע. בסופו של דבר, כשהיא הגיעה, ארז זיהה אותה ראשון עם החושים המחודדים שלו. הוא מיד הפנה את תשומת לבי, כי הייתי מפקד הכוח. אני זוכר איך הוא התייחס למצב בשטח, בקור רוח לא מוסבר, ובמקביל גם תדרך אותי. הוא אמר, פחות או יותר: 'תמיר, אנחנו פותחים באש, אתה באיגוף עם החוד, וזה או שאתם הורגים אותם או שאתה לא חוזר יותר לרובאית'. פתחנו מיד באש, ושנייה אחרי זה כבר קמתי להסתערות. אם לומר את האמת, חששתי יותר מארז מאשר מהמחבלים. במהלך הדילוגים חטפנו אש תופת לתוך הכוח, ועצרתי כדי להבין מאיפה יורים עלינו. ניסיתי להבין את תמונת המצב והסתכלתי על ארז. כדורים שרקו מסביבו והוא, עם כל הגובה שלו, פשוט עמד, לא פחד מכלום, וסימן לי להמשיך בהסתערות כאילו זה תרגיל. כשאתה רואה כזה דבר אתה לא יכול להיכשל. מיד הרגנו אותם. אחרי זה, כמו שרק ארז יודע לעשות, הוא ישר הוציא את הפנקס שלו ורשם שביום הזה והזה, החייל הזה והזה הרג ככה וככה מחבלים. זה מה שעניין אותו אחרי היתקלות. וזה גם מה שהיה כל כך יפה באיש הזה." ~ תא"ל תמיר ידעי על מפקדו ארז גרשטיין. מתוך הכתבה רזי ארז: עשור לנפילתו של ארז גרשטיין, במחנה, ‏ 27.02.2009.
  • "אני לא אשכח איך מותו נודע לי. הייתי כבר מג"ד, והייתי בדרכי לצפון, איפשהו ליד בית שמש, התקשר אליי חבר ושאל אותי עם שמעתי מה קרה. עניתי לו שלא ידוע לי שום דבר, והוא סיפר ששיירה של ארז עלתה על מטען ויכול להיות שארז נהרג. אלה היו רגעים עצובים. פתאום הבנתי שמשהו כנראה קרה לארז גרשטיין, האיש והאגדה. נכון, יש הרבה אנשים שהיו לאגדה לאחר מותם, אבל ארז היה אגדה עוד בימי חייו. מבחינתי, עד ההיתקלות ההיא עם ארז, שבמהלכה ראיתי איך הוא מפעיל את האנשים, היה שלב שלא ידעתי לשים את האצבע איפה הסיפורים על ארז אמיתיים ואיפה מתחילות האגדות." ~ תא"ל תמיר ידעי על מפקדו ארז גרשטיין. מתוך הכתבה רזי ארז: עשור לנפילתו של ארז גרשטיין, במחנה, ‏ 27.02.2009.
  • "באחד המבצעים פשט כוח של גולני, בפיקוד המח"ט גבי אשכנזי, על בסיס של החזבאללה שאותר בחווה חקלאית המכונה מזרעת אל- חמרא שברמת נבטיה. כוח הסיירת, בפיקודו של ארז, שהוביל את המבצע, התגנב עד שהגיע ממש מתחת לאפם של השומרים. אז פתח באש וחיסלם. מעללי ההתגנבות למזרעת אל- חמרא סופרו בחטיבה עוד שנים רבות." ~ מתוך הספר "מלחמה ללא אות" מאת תא"ל משה תמיר, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 29.
  • "ב- 1987 נטל ארז גרשטיין את הפיקוד על הסיירת מידי אמיר מי- טל. שמו של גרשטיין הלך לפניו ואגדות רבות נקשרו בשמו הרבה לפני שקיבל את הפיקוד על היחידה. ארז השתתף במבצעים רבים לפני מלחמת שלום הגליל והיה מפקד הצוות שטיהר את תעלות הלחימה של המוצב שבנו המחבלים בחורבות מבצר הבופור." ~ מתוך הספר "מלחמה ללא אות" מאת תא"ל משה תמיר, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 28.
  • "אין לך מושג, ארז, כמה אתה חסר לנו. כעשרים שנה של רעות חילקנו בינינו, אתה ואני. היסטוריה שלמה נרקמה מאז ימינו בבופור, מאז סיירת גולני, מאז החטיבה המזרחית בלבנון ועד הפרק האחרון ביק"ל. הלכתי תמיד צעד קטן לפניך, אך לא הייתי צריך להביט לאחור כדי לדעת שאתה שם - עוצמת נוכחותך תמיד פרצה את גבולות גופך, וטבעה בחותם קרינתה את סביבה לגובה ולעומק. צל ענק הטלת על האדמה, וגובהו כגובה כל התקוות והכיסופים, האפשריים והבלתי אפשריים גם יחד." ~ רא"ל גבי אשכנזי על ארז גרשטיין (מקור).
  • "האוויר סביבך תמיד רטט בהתרגשות, לידך ידע כל אחד - פחות מביצוע מושלם, פחות מהשקעה מוחלטת, פחות מפתרון מקורי ונועז, לא יתקבל. לא אצל ארז. פצוע לא יישאר בשטח, משימה לא תישאר חסרה. מעולם לא עצרת באדום, תמיד מצאת איגוף, עיקוף, סיבוב, ודרך לחזור אל מול פני האש. לא היה ויתור שוויתרת לעצמך, והרווחת ביושר גמור את האגדות שנרקמו סביב החיילות המופתית שלך. ועכשיו באת אל מנוחתך. כאן כבר אין תנועה ואש. כאן נעצר הזמן, וכל השעונים עומדים מלכת." ~ רא"ל גבי אשכנזי על ארז גרשטיין (מקור).
  • "שנים אני נוסע בלבנון, ובכל פעם עובר בין הכפרים ומסתכל מלמטה על הרכס. מציב כאן חיילים, עולה לביקורים. והבופור. הפך לשם דבר בינתיים, אין ילד בישראל שלא שמע עליו. החבר'ה שנתנו כאן את חייהם הפכו לסמלים. גם גוני. גם ארז, אתם יודעים, תת- אלוף ארז גרשטיין, שנפצע אז איתנו, בשנה שעברה נהרג. ואני שואל את עצמי תמיד מה ארז היה אומר אם היה כאן, ומה אמיר, ומה חוסין, כל אלה שאהבתי. וכשאני מתדרך חיילים לפני מבצע אני מספר עליהם, מסביר איך כל אחד נהרג. אתם כבר מנוסים, לאבד זה תמיד קשה, אבל ממשיכים. נושכים שפתיים וממשיכים הלאה. ואני אישית ממשיך בדרכם, זה סוג של מנגנון פיצוי שכזה, שיש לי אישית, שעוזר בהתמודדות." ~ האלוף משה קפלינסקי על חברו תא"ל ארז גרשטיין. מתוך הספר אם יש גן עדן מאת רון לשם, הוצאת זמורה ביתן, 2005, עמוד 271.
  • "ארז בא ליחידה ומיד רצה לפקד עליה, אך התפשרנו על כך שהוא יצטרף לצוות במסלול." ~ תא"ל גיורא ענבר, מפקד סיירת גולני בעת שגרשטיין התגייס אליה, על ארז גרשטיין. מתוך הספר "תמצית געגוע" מאת אהוד ערן, ידיעות ספרים, 2007, עמוד 51.
  • "אין עוד איכות כזו... בעל אינטלקט... תופס מהר בעיות. בעל כושר אלתור, אמיץ באמת. יש בו שילוב של מוח וסכינאות. אין לו פוזות, הוא בן אדם של אמת, ומכאן מקור העוצמה שלו. תן לי עוד חמישה כמוהו ואנחנו מסודרים." ~ תא"ל (מיל') שמעון נווה, מפקדו של ארז בקורס קצינים, על ארז גרשטיין.מתוך הספר "תמצית געגוע" מאת אהוד ערן, ידיעות ספרים, 2007, עמוד 56.
  • "זכור לי במיוחד אירוע שבו התקבל במפקדת עוצבת הגליל שבפיקודי דיווח על זיהוי מחבלים בגזרה המערבית מעבר לגדר המערכת. בעודנו נערכים לפעולה, נקט ארז, אז כבר מפקד גדוד בגולני, יוזמה. על אף ריחוקו באותה שעה מן הגזרה, נע ארז לשטח בראש לוחמיו, יצר מגע אש עם המחבלים וחיסל אותם. יצאתי לאתר הקרב, התרשמתי עמוקות מהיוזמה, מהנחישות, מקור הרוח, מהחתירה למגע ומהדוגמא האישית של ארז ופקודיו." ~ רא"ל שאול מופז על גרשטיין, מתוך הספר "תמצית געגוע" מאת אהוד ערן, ידיעות ספרים, 2007, עמוד 12.
  • "אומץ לבו ונוכחותו האישית בקו הראשון סחפו את הלוחמים שפעלו תחת פיקודו. באחת הפעולות, כאשר יצא עם כוח לסיור רגלי בג'בל א- רפיע, נתקל הכוח שבפיקודו בשני מחבלים. ארז, שהיה ידוע ביכולת קליעה יוצאת דופן, נהג לשאת נשק בעל טלסקופ, ולכן הצליח לפגוע במחבלים במכת האש הראשונה. שנים רבות לאחר אותה היתקלות הייתי נוכח בויכוח ער בין לוחמים על טווח הפגיעה הדמיוני באותו אירוע." ~ מתוך הספר "מלחמה ללא אות" מאת תא"ל משה תמיר, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 221.
  • "ארז גרשטיין היה סֶמֶל. רק בן 39 במותו, לא היה בצה"ל בתקופתו מפקד מוכר יותר, או אהוד ממנו על הלוחמים. גבה קומה, כריזמטי ודעתן, בלט תת-אלוף גרשטיין באומץ לבו, אך גם בכישרון בלתי מבוטל לחולל שערוריות ולהוציא את מפקדיו משלוותם. הוא היה פרא אדם, שהכול נסלח לו עקב כישוריו כמפקד ולוחם. בעינינו, אומר קצין ששירת אתו בצפון, ארז היה בן אלמוות. הדמות האחרונה שבאמת נראתה גדולה מהחיים. ביוני 1982, ביום הראשון של מלחמת לבנון הראשונה, הצטיין גרשטיין, אז מפקד צוות בסיירת גולני, בקרב הבופור. מאז, עשה את רוב שירותו באזור הביטחון בדרום לבנון. מינויו, בתחילת 1998, למפקד יחידת הקישור ללבנון (יק"ל), נחשב צעד טבעי. מי עוד היה בקיא כמוהו בלחימה בלבנון?" ~ מתוך הספר "קורי עכביש" מאת: עמוס הראל, אבי יששכרוף, הוצאת ידיעות ספרים, 2008, עמוד 15 (מקור).
  • "פגשתי לראשונה את ארז גרשטיין כאשר היה מח"ט החטיבה המזרחית במרג' עיון, ואני סמ"פ צעיר במגלן, נדמה לי סביב שנת 93-94. התפלאתי שהוא, המח"ט, מקדיש לי חצי שעה מזמנו כדי לתדרך אותי באופן אישי לקראת כניסה לפעולה באזור ריחן-עיישיה. מקרים ותגובות וכו. זה כבר היה חריג. התדריך של ארז היה שונה משל כל מפקד שפגשתי עד אז. שלא כמו אחרים שכל הזמן הדגישו את הזהירות, את הוראות הבטיחות ו'להחזיר את החיילים בשלום', אצל ארז המסר היה פשוט: להרוג מחבלים. לא לפחד. הוא גם ידע לסמן בדיוק את הדגשים הנכונים--איפה לעקוף עמוד חשמל (כי החיזבאללה עלולים למקש שם), איפה לעצור ולתצפת, איך כוח החוד צריך להתפרס וכו'. עם שערו המעט פרוע (כי הוא לא אהב לחבוש קסדה), עם הנשק ביד- כי גרשטיין סירב לחבר רצועה לנשק- 'לוחם חייב להחזיק את נשק'- ובעיקר עם אופטימיות, תמציתיות וחתירה למגע- גרשטיין השרה ביטחון על אלפי הלוחמים ששירתו תחתיו. מאז, במשך ארבע שנים (הוא מונה בינתיים למפקד יק"ל), תמיד קיויתי שפעולותיי יהיו בגיזרה של ארז. ידעתי- כמו כל לוחמי צה"ל בדרום לבנון בשנים אלו- שעם ארז גרשטיין אתה בידיים טובות. בחזרה מאחת הפעולות העניינים טיפה הסתבכנו, ונאלצנו לחזור קילומטרים רבים ברגל, במקום רכוב. מפקד אחר היה מפקח על העניינים מהחמ"ל. במקרה זה- לפתע באמצע השטח- ארז הגיע עם הקשר שלו, לראות במו עיניו שהעסק מתקתק. כשראיתי אותו, ידעתי שיהיה בסדר." ~ נפתלי בנט על תא"ל ארז גרשטיין. מתוך המאמר "שלוש עשרה שנים לנפילתו של תא"ל ארז גרשטיין ז"ל – סיפור קטן על מפקד גדול", מתוך אתר ישראל שלי, ‏ 27.02.2012.
  • "כך הוא אמר פעם בראיון: 'מפקד נבחן ביכולת שלו להשפיע ולהיות בנקודת ההכרעה. זה מפחיד, מעצבן, לא נעים. בזה נמדד המפקד - איך הוא נכנס אל אירועים, איך הוא מתפקד בהם ואיך הוא יוצא מהם... אינני פוחד מאש. זה לא מפריע לי בכלל. זה בגלל ההכרה שאם אני מפחד זה יפגע ביכולת המבצעית שלי. מי שנמצא בתפקידי פיקוד מרכזיים צריך לדעת שהוא עלול להיהרג. זה חלק מהחיים שלנו.' ארז גרשטיין נהרג ב1999 ממטען בעת שנסע בציר חצביא - מרג' עיון, בדרום לבנון.לצדו נפלו נהגו, רס"ב עמאד אבו ריש, הקשר שלו, סמ"ר עמר אל-קבץ וכתב קול ישראל הוותיק, אילן רועה. הרבה פעמים חשבתי- כמו בוודאי רבים מפקודיו- כיצד היה נראה צה"ל לו ארז היה חי, והופך לרמטכ"ל. יהי זכרו ברוך." ~ נפתלי בנט על תא"ל ארז גרשטיין. מתוך המאמר "שלוש עשרה שנים לנפילתו של תא"ל ארז גרשטיין ז"ל – סיפור קטן על מפקד גדול", מתוך אתר ישראל שלי, ‏ 27.02.2012.