אבי דיכטר

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אבי דיכטר
אבי דיכטר

אברהם משה (אבי) דיכטר (נולד ב־14 בדצמבר 1952), שירת כלוחם בסיירת מטכ"ל, שימש כראש השב"כ(וצ) האחד עשר וחבר הכנסת ושר לביטחון פנים מטעם מפלגת קדימה. מכהן כראש ועדת החוץ והביטחון(וצ) וחבר כנסת מטעם הליכוד.

כללי[עריכה]

  • "אמרתי לעצמי: 'עד כאן, אי אפשר לשחק בגורל'. אמנם הייתי לוחם ותיק בסיירת מטכ"ל, אבל אני מודה שנבהלתי מזה שהמרחק בין לחיות או למות הוא כלום. היה לי נורא קשה עם העובדה שאני בן לניצולי שואה, ואין לי שום דבר. אז החלטתי שאני לא הולך לאוניברסיטה ושעד גיל 30 אני בונה משפחה ומתבסס במקום עבודה. מבחינת ההורים שלי זה היה דבר נורא, שהבן שלהם לא הולך ללמוד באוניברסיטה." ~ (ראיון)
  • "אני כל הזמן אומר, עד גיל 18 ראוי שכל ישראלי ישאל מה המדינה נותנת לי, ומגיל 18 הוא צריך לשאול – מה אני נותן למדינה. אין לזה תקרה. זאת אומרת, אני לא מרגיש שנתתי מספיק, ולכן אני שואל את עצמי, או.קיי, מה הלאה? איך נותנים הלאה? הוויכוח היחיד שיש לי עם אשתי כבר שנים זה כשאני אומר לה שהאהבה הגדולה שלי היא מדינת ישראל ומשפחתי, על פי הסדר הזה, והיא שואלת אותי איך זה יכול להיות." ~ (ראיון)
  • "לחלוטין. ההחלטה נפלה כבר בספטמבר. היו קצת חששות ועיכובים, הפחדנו קצת את עצמנו. גם בשירות. ואז בא הניסיון שלא הצליח, ב־6 בספטמבר, לפגוע ב'נבחרת החלומות‭.'‬ ואחר כך חשבנו שנכון להמתין להזדמנות נוספת שכולם יהיו ביחד. וטעינו. הייתה כאן טעות של השב"כ. הצבא צדק. בוגי אמר: 'בואו נוריד אותם אחד אחד ובסוף זה הגיע לקבינט, והוחלט שכך יהיה, ומאותו רגע זה קרה. המערכת, בסך הכל, פועלת בצורה מאוד ממושמעת. עברנו לשיטת ‭- FIFO‬ פירסט אין, פירסט אאוט." ~ (ראיון)
  • "כן. גם פירוש השם דיכטר הוא משורר. אני לא כותב למגירה, אני בעיקר כותב באירועים ולחברים. בצוות שלי מהסיירת אנחנו שני חבר'ה שכותבים, אבנר ואני. יש בארץ מאות אנשים שקיבלו ממני ספרים, ובמקום הקדשה כתבתי להם שיר. בכל פעם שאני נפרד ממישהו. כשהייתי בלבנון, בכל פרידה הייתי לוקח את ספר הטלפונים הישן של צידון וכותב שיר על הכריכה שלו, וזו הייתה המתנה." ~ (ראיון)
  • "בשנים האחרונות התפתחה סביבנו מכונת רצח נוספת שגמרה אומר לרצוח יהודים רק בגלל שהם יהודים" (בטקס יום השואה, 5 במאי 2005)
  • "פיגועי טרור רצחניים שנעשו בשעה שאנשים נסעו באוטובוסים, היו בשוק, ישבו במסעדה או בליל הסדר. מדובר בנסיבות שלא חווינו מאז השואה בה סב, אב וילד נרצחים בפיגוע אחד והגוף מצטמרר. לא נכחדה משפחה אחת שלמה מאז השואה. הפעם לא המתנו לאומות העולם שיבואו לעזרתנו. כוח המגן הישראלי שנמצא מחונך, בין היתר על מורשת השואה, פעל מול אותה מכונת רצח פלשתינית כדי לצמצם פגיעתם בנו. לצערי עד כה רק לצמצם ולא להשביתה כליל." ~ (מקור)
  • "לטובת הצעדה היום גייסתי את חבריי לנשק, חברי 'צוות איתמר' מתקופת שירותי בסיירת מטכ"ל, חברים רבים הצטרפו למסע הבוקר וביחד ובגאון צעדנו לאורך המסע כולו. כמי שנמצא למעלה מ־40 שנה בתוך וצמוד מבפנים ומבחוץ לנושא זה החלטתי 'להצביע ברגליים', עלינו לזכור – בישראל – חופה ואלונקה מרימים יחדיו!" ~ (מקור)
  • "דייב בקרמן היה באמת דמות יוצאת מן הכלל. עולה מארצות הברית. אמריקני כזה שחי את המערב הפרוע ואת המערבונים. היתה לו גם עברית במבטא אמריקני כבד, והוא לימד דברים מאוד בסיסיים על אקדח. אני זוכר ששעות על גבי שעות היינו שולפים ויורים. כי באקדח, טעות קטנה בירי – במרחק של 10, 20 ו-30 מטרים – זה כבר פספוס המטרה בגדול, או להרוג – לא עלינו – חף מפשע. מעל הכניסה למתקן האימונים הוא תלה שלט יוצא מן הכלל של האמירה המפורסמת של סמואל קולט, המפתח והבונה של האקדח המתילוגי "קולט 45": והשלט אמר –
.Fear no man, no matter size, count on me – I'll equalize
ולימים באמת כל פעם שהייתי צריך להשתמש באקדח, ולצערי, או לשמחתי במקרים מסוימים, השתמשתי באקדח, אתה יודע לומר בדיוק כמה הוא אפקטיבי אם אתה יודע להפעיל אותו." ~ מתוך הספר "שומרי הסף" מאת דרור מורה, הוצאת ידיעות ספרים, 2013, עמודים 125-126.
  • ""עברתי שלוש לידות." הלידה הביולוגית, לפני 57 שנה כמעט, הפעם השנייה בסיירת מטכ"ל, והפעם השלישית כשהתחלתי לעבוד בערבית בשב"כ." ~ מתוך הספר "שומרי הסף" מאת דרור מורה, הוצאת ידיעות ספרים, 2013, עמוד 247.
  • "המנהרות מעזה, ואם יש כאלה גם לחזבאללה בלבנון, את המנהרות האלה צריך וניתן להפוך לבית הקברות הגדול ביותר למחבלים שנבנה אי פעם בעולם." ~ בכנס INSS למחקרי ביטחון 2016 (מקור)
  • "ובמונחים עסקיים: החפירות עליהם, הכיסוי עלינו." ~ בהמשך לציטוט הקודם (מקור)
  • "גדלתי בבית גלותי. עבורי, חוק הלאום הוא יציאה מהגלות. נגמר עידן 'לימין מותר', עברנו לעידן הימין יכול!". ~ על חוק הלאום בראיון למקור ראשון(וצ), 3 באוגוסט 2018
  • "לי לא יקראו נאצי. אני את המשפחה שלי איבדתי בידי הנאצים."
  • "חוק הלאום הוא קיר הברזל. מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי."
  • "הפגנת הערבים ודגלי פלסטין בככר רבין חשפו את האמת: הם רוצים להפוך את מדינת ישראל למדינה דו לאומית בנוסף למדינת פלסטין. הדרישה לא חדשה. חוק הלאום שיזמתי, הוא קיר הברזל שימנע מהם לממש את זממם. ישראל מדינת הלאום של העם היהודי! בעברית ובערבית : دولة الوطن للشعب اليهودي !" ~ 11 באוגוסט 2018 (הפוסט המקורי בפייסבוק)
  • "ואז מתחילה השיחה, והיא נמשכת, ורואים שיש תנאים מבצעיים טובים לבצע את הלחיצה על הכפתור, ולוחצים על הכפתור. והאיש שמקשיב לשיחה אומר 'קיבינימט, יש עוד פעם תקלה!' שאלנו 'מה קרה?' והוא עונה 'אני לא שומע כלום'. עונים לו: 'אידיוט, זה התפוצץ'." ~ על חיסול יחיא עיאש "המהנדס" של חמאס, ב-1996 (מקור)
  • "המבצע כלל גם יומינט, גם סיגינט וגם אמצעים טכנולוגיים מתקדמים." ~ על חיסול יחיא עיאש "המהנדס" של חמאס, ב-1996 (מקור)
  • "אני זוכר שהפרסומים אז היו שהשב"כ מציע בעזה מכשירי טלפון ניידים במחיר פיצוץ." ~ על חיסול יחיא עיאש "המהנדס" של חמאס, ב-1996 (מקור)

נאמר עליו[עריכה]

  • "הדבר שהכי מתסכל את דיכטר הוא שאביו נפטר דווקא בשעה שהוא היה במשבר עם השב"כ ושקל לעזוב את השירות. הדבר היה ב־1992, כשדיכטר חש שדרכו בשב"כ נחסמה, לדעתו, בין השאר בשל סירובו לחתום כמה שנים קודם לכן על מכתב תמיכה בראש השב"כ דאז, אברהם שלום, בקשר לאירועי קו 300. הוא סיפר לאביו על כוונתו לעזוב וחש שהאב, ש'לא דיבר הרבה אבל אמר המון', התאכזב מהחלטתו. חודשיים אחרי שאביו נפטר, דיכטר מונה לתפקיד ראש מרחב דרום בשב"כ, ומאז אין הדבר חדל מלהציק לו. 'אם יום אחד יפתחו שירות משלוח SMS או אי-מייל או כל דבר אחר למעלה, או מישהו ימצא איזשהו פטנט, כל מה שאני רוצה זה לעדכן אותו שם: "שמע, אבא, בסוף נהייתי ראש השב"כ"'." ~ (מקור)
  • "דיכטר הוא איש עתיר זכויות שתרם רבות לביטחונה של ישראל, שמעתי השבוע חצוף אחד שקרא לו סוס טרויאני. בעיני החצוף הזה הוא לא יותר מחמור טרויאני." ~ רוני בראון, יושב ראש ועדת חוץ וביטחון, בעקבות דבריו של ח"כ יואל חסון מקדימה על הצטרפות דיכטר לממשלתו של בנימין נתניהו[1]

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ פנחס וולף ומערכת וואלה!, סוער בקדימה: בר-און כינה את חסון "חמור טרויאני", באתר "וואלה!", 16 באוגוסט 2012