אברהם בן הרמב"ם
רבי אברהם בן הרמב"ם, הראב"ם, כונה גם "החסיד" ו"הנגיד", (כ"ח בסיוון ד'תתקמ"ו, 1186 – י"ח בכסלו ד'תתקצ"ח, 1237) היה פרשן תורת אביו רמב"ם, פרשן מקרא, פילוסוף והוגה דעות, רופא ונגיד יהודי מצרים.
- "כשם שאסורה מלאכה בשבת על יהושע בן נון וחייב הוא בישיבת סוכה בחג כך אסורה מלאכה בשבת על כלל ישראל וחייבים הם בישיבת סוכה בחג בין אלה שנסתלקו כבר מן העולם ובין הבאים אחריהם עד סוף כל הדורות." ~ ספר "המספיק לעובדי השם"
- "ועוד נאמר כי מי שהבין את סוד השבת ותכליתי ומקימו על ידי שהוגה ועוסק ביום השבת בבריאת העולם והתחדשותו ונותן דעתו על מעשה בראשית ומתחבר אל הקדושה הפנימית... הרי זה הולך בדרך הפנימית." ~ ספר "המספיק לעובדי השם"
- "ובכן אם נושא אתה את נפשך למעלת יחידי סגולה ולהליכה בדרכי השם המיוחדות, דרכי חסידי ישראל ובני הנביאים... עליך להתחיל בדרך העם הגלויה ולקיימה בשלימות, ולא להפיל דבר מכל מה שאתה חייב בו, ורק אחר כך תתחיל בדרך היחיד." ~ ספר "המספיק לעובדי השם"
- "ודע כי עשר שנות צום מתוך חסידות, יתקפחו לך בעוון אכילה אחת מן הגזל או מן הגניבה, ולבישת מלבושים גסים של צמר מתוך פרישות רוב ימיך, תתקפח בעוון לבישת טלית המחויבת בציצית בלי ציצית, וחיי פרוש ומתבודד בהרים שנים רבות יתקפחו לך אם תשאיר בלא מזוזה בית החייב בה." ~ ספר "המספיק לעובדי השם"