רמב"ם

דיוקנו של רמב"ם

רבי משה בן מימון המכונה בראשי תיבות רמב"ם, (30 במרץ 1138 - 13 בדצמבר 1204), מגדולי הפוסקים היהודים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש מדע ורופא, חוקר ומנהיג.

משנה תורה

דף ציטוטים מורחב – משנה תורה

• "לא יאכל אדם עד שתתמלא כריסו אלא יפחות כמו רביע משבעתו."
• "כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע ומעיו רפין אין חולי בא עליו וכחו מתחזק."
• "צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם."
• "דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם וזו משונה מזו ורחוקה ממנו ביותר יש אדם שהוא בעל חמה כועס תמיד ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל ואם יכעס יכעס כעס מעט בכמה שנים."
• "שתי קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה אינן דרך טובה ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן ולא ללמדן לעצמו ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן או מוכן לאחת מהן או שכבר למד אחת מהן ונהג בה יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך הטובים והיא הדרך הישרה."

מורה הנבוכים

דף מתוך הספר

דף ציטוטים מורחב – מורה הנבוכים

• "אמנם אשר לא ראו אור כלל אפילו יום אחד אבל הם בלילה יגששו והם אשר נאמר בהם, לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, ונעלם מהם האמת כולו עם חוזק היראותו כמו שנאמר בהם." ~ הקדמה
• "דע, כי לשכל האנושי השגות בכוחו וטבעו שישיגם. ובמציאות נמצאות ועניינים אין בטבעו שישיגם בשום פנים ולא בסיבה, אבל שערי השגתם נעולים בפניו." ~ א, לא
• "ויש דברים ימצא האדם תשוקתו להשגתם עצומה, והתגברות השכל לבקש אמיתתם ולחפשׂה, נמצא בכל אומה כת מעיינת מבני אדם, ובכל זמן." ~ א, לא
• "לציווי להקריב קורבנות יש תועלת רבה וברורה, כמו שאני עתיד להבהיר; אך שקורבן זה כבש וזה איל, ושמספרם מספר מסוים, לזאת לעולם לא יינתנו טעמים. לדעתי, כל מי שיתעסק במתן טעמים למשהו מפרטים אלה הוזה הזיה ממושכת, שלא יסיר בה אבסורד אלא יוסיף אבסורדים." ~ ח"ג, כו

שמונה פרקים לרמב"ם

דף ציטוטים מורחב – שמונה פרקים לרמב"ם

• "הַפְּעֻלּוֹת אֲשֶׁר הֵן טוֹבוֹת, הֵן הַפְּעֻלּוֹת הַשָּׁווֹת, הַמְמֻצָּעוֹת בֵּין שְׁנֵי קְצָווֹת, שֶׁשְּׁנֵיהֶם רָע." ~ פרק רביעי
• "אֵין צָרִיך שֶׁיְּדַבֵּר אֶלָּא בְּמַה שֶּׁיָּבִיא בּוֹ תּוֹעֶלֶת לְנַפְשׁוֹ, אוֹ יִדְחֶה הֶזֵּק מִנַּפְשׁוֹ אוֹ מִגּוּפוֹ." ~ פרק חמישי
• "תִּצְטָרֵך הַנֶּפֶשׁ גַּם כֵּן לְהֵרָגַע, וְלַעֲסֹק בִּמְנוּחַת חוּשִׁים, כְּמוֹ הַהִסְתַּכְּלוּת בַּצִּיּוּרִים וּבַדְּבָרִים הַנָּאִים, עַד שֶׁתָּסוּר מִמֶּנָּה הַלֵּאוּת." ~ פרק חמישי
• "הַמִּתְאַוֶּה לָעֲבֵרוֹת וּמִשְׁתּוֹקֵק לָהֶן – יוֹתֵר טוֹב וְיוֹתֵר שָׁלֵם מֵאֲשֶׁר לֹא יִתְאַוֶּה לָהֶן וְלֹא יִצְטָעֵר בְּהַנָּחָתָן." ~ פרק שישי
• "ואל יאמר שכבר הגיע למצב, שאי אפשר לשנותו, הואיל וכל מצב אפשר לשנותו מן הטוב אל הרע ומן הרע אל הטוב, והוא הבוחר בכך." ~ פרק שמיני
• "שהוא הידיעה והוא היודע והוא הידוע; והוא החיים, והוא החי, והוא הממשיך לעצמו את החיים; והוא הדין שאר התארים." ~ פרק שמיני

כללי

פסלו של הרמב"ם בקורדובה

• "כללו של דבר, שלא יהא צורך אחרי התורה בספר אחר זולתו כדי ללמוד ממנו שום דבר ממה שצריך בכל התורה..." ~ הקדמה לספר המצוות על המשנה תורה
• "השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה ובאהבת האל שצווה בהן – עבודה גדולה היא... ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה'..." ~ הלכות לולב
• "מה הוא (הקב"ה) נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום... להודיע שאלו דרכים טובים וישרים הן וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהדמות כפי כחו." ~ הלכות דעות, פרק א', הלכה ו'
• "שמע האמת ממי שאמרה." ~ פתיחת ההקדמה לפירושו למסכת אבות
• "... וספר שסמכנו עליו... הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים, שהיה בירושלים... ועליו היו הכול סומכין – לפי שהגיהו בן-אשר ודקדק בו שנים הרבה והגיהו פעמים רבות... ועליו סמכתי בספר התורה שכתבתי כהלכתו..." ~ על כתר ארם צובא. משנה תורה, ספר אהבה, הלכות ספר תורה, פרק ח', הלכה ד'
• "ועושה מלאכה בכל יום מעט כדי חייו, אם לא היה לו מה יאכל; ושאר יומו ולילו, עוסק בתורה. כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת." ~ משנה תורה, הלכות תלמוד תורה, פרק ג', הלכה ט-י
• "לשכל האנושי גבול בלא ספק יעמוד אצלו, עד שיש דברים שיתבאר לאדם המנע השגתם, ולא ימצא נפשו משתוקקת לידיעתם לשערו בהימנע זה, ושאין פתח שיכנס ממנו להגיע אל זה, כסכלנו מספר כוכבי השמים ואם הם זוג או נפרד." ~ מורה נבוכים (תרגום אבן תיבון), חלק א', פרק ל"א
• "גדול השלום, שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר: דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום." ~ ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד' הלכה י"ד

על בחירה חופשית

הרמב"ם בימי נעוריו בציור של חוזה מונוז

• "ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזה דרך שירצה. הוא שירמיהו אומר 'מפי עליון לא תצא, הרעות והטוב' (איכה, ג', ל"ח) – כלומר אין הבורא גוזר על האדם לא להיות טוב, ולא להיות רע."
• "וכיון שכן הוא, נמצא זה החוטא הוא הפסיד על עצמו; ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על מה שעשה לנפשו, וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו 'מה יתאונן אדם חי, גבר על חטאיו' (איכה, ג', ל"ט). וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידנו, ומדעתנו עשינו כל הרעות, ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו, שהרשות עתה בידינו. הוא שכתוב אחריו, נחפשה דרכינו ונחקורה, ונשובה עד ה'."
• "ואל תתמה ותאמר היאך יהיה האדם עושה כל מה שיחפוץ, ויהיו מעשיו מסורין לו, וכי ייעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ובלא חפצו, והכתוב אומר 'כל אשר חפץ ה', עשה: בשמיים ובארץ' (תהילים, קל"ה, ו'). דע שהכול בחפצו ייעשה, ואף על פי שמעשינו מסורין לנו."
• "כיצד: כשם שחפץ היוצר להיות האש והרוח עולים למעלה, והמים והארץ יורדים למטה, והגלגל סובב בעיגול, וכן שאר בריות העולם להיות כמנהגן שחפץ בו – ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו, וכל מעשיו מסורין לו, ולא יהיה לו לא כופה ולא מושך, אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו האל עושה כל שהאדם יכול לעשות."
• "לפיכך דנין אותו לפי מעשיו: אם עשה טובה, מטיבין לו; ואם עשה רעה, מריעין לו. הוא שהנביא אומר 'מידכם, הייתה זאת' (מלאכי, א', ט') לכם; 'גם המה, בחרו בדרכיהם' (ישעיהו, ס"ו, ג'). ובעניין זה אמר שלמה 'שמח בחור בילדותך... ודע, כי על כל אלה יביאך האלוהים במשפט' (קוהלת, י"א, ט') – כלומר דע שיש בידך כוח לעשות, ועתיד אתה ליתן את הדין."
• "אבל נדע בלא ספק, שמעשה האדם ביד האדם; ואין הקדוש ברוך הוא מושכו, ולא גוזר עליו לא לעשות כך ולא שלא לעשות כך. ולא מפני קבלת הדת בלבד נדע דבר זה, אלא בראיות ברורות מדברי החכמה. ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על כל מעשיו כפי מעשיו, אם טוב ואם רע. וזה העיקר, שכל דברי הנבואה תלויין בו." ~ משנה תורה, ספר המדע, הלכות תשובה, פרק ה'

על אלוהים

• "הבורא יתעלה אינו גשמי ואין יחס בינו לבין הזמן ולא בינו לבין המקום." ~ מורה נבוכים, חלק א', נ"ב
• "לא תשלח שכלך אלא במה שאפשר לאדם להשיגו אבל העניין אשר אין בטבע האדם להשיגו העסק בו מזיק מאוד." ~ מורה נבוכים, חלק א', פרק ל"ב
• "מציאותו ומהותו אחד... ולא נשיג אלא ישותו בלבד ולא מהותו. אם כן, מן השקר שיהיה לו תואר חיוב מפני 'שאין לו מהות חוץ לישותו'." ~ מורה נבוכים, חלק א', פרק נ"ח
  • ואם תאמר: כיוון שאין ישותו חוץ למהותו איך נשיג ישותו? ואמר שמה שנשיג ישותו הוא דרך כללות ואין מחויב מזה שנשיג ישותו המיוחדת אשר הוא מהותו שהוא מציאות בלי מהות נוסף (פירוש ר' חסדאי קרשקש (רח"ק))

על הנביאים

• "יש מי שיברק לו הברק פעם אחר פעם במעט הפרש ביניהם עד כאילו הוא באור תדיר לא יסור ממנו וישוב הלילה אצלו כיום וזאת היא מדרגת גדול הנביאים אשר נאמר לו 'ואתה פה עמוד עימדי' (דברים, ה', כ"ז) ונאמר בו 'כי קרן עור פניו' (שמות, ל"ד, כ"ט). ויש מי שיהיה לו בין ברק וברק הפרש רב והיא מדרגת רוב הנביאים ומהם מי שיבריק לו פעם אחת בלילה כולו והיא מדרגת מי שנאמר בהם ויתנבאו ולא יספו. ומהם מי שיהיה לו בין בריקה לבריקה הפרשים רבים או מעטים. ויש מי שלא יגיע למדרגה שיאור חשכו בו בברק אבל בגשם טהור זך או כיוצא בו מן האבנים אשר יאירו במחשכי הלילה ואפילו האור ההוא הקטן אשר יזריח עליו גם כן אינו תדיר, אבל יציץ ויעלם כאילו הוא להט החרב המתהפכת." ~ פתיחה למורה נבוכים
• "אין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות." ~ מורה נבוכים, חלק ב', פרק ל"ו

בריאות

• "לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב."
• "בבוקר אכול כמלך, בצהריים כבן מלך ובערב כאביון."
• "לא יאכל אדם עד שתתמלא כרסו, אלא יפחות כמו רביע משובעתו."
• " בולם רוגזו יפחית אוכלו ויגביר תנועתו." ~ ראשי התיבות של 'בריאות'

על המידות

• "כל אדם שדעותיו כולן דעות בינוניות ממוצעות, נקרא חכם; ומי שהוא מדקדק על עצמו ביותר ויתרחק מדעה בינונית מעט לצד זה או לצד זה, נקרא חסיד."
• "ומצווין אנו ללכת בדרכים אלו הבינוניים, והם הדרכים הטובים והישרים, שנאמר 'והלכת, בדרכיו' כך לימדו בפירוש מצווה זו: מה הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון; מה הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום; מה הוא נקרא קדוש, אף אתה היה קדוש. ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכינויין, ארך אפיים ורב חסד צדיק וישר תמים גיבור וחזק וכיוצא בהן – להודיע שאלו דרכים טובים וישרים הם, וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהידמות כפי כוחו." ~ הלכות דעות, פרק א', הלכות ה'-ו'
• "וכיצד ירגיל אדם עצמו בדעות אלו עד שייקבעו בו – יעשה וישנה וישלש במעשים שעושה על פי הדעות האמצעיות, ויחזור בהן תמיד, עד שיהיו מעשיהן קלים עליו ולא יהיה בהם טורח, וייקבעו הדעות בנפשו." ~ הלכות דעות, פרק א', הלכה ז'
• "ולפי שהשמות האלו שנקרא בהן היוצר, הן הדרך הבינונית שאנו חייבין ללכת בה, נקראת דרך זו, דרך ה'. והיא שלימדה אברהם אבינו לבניו, שנאמר כי ידעתיו, למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה', לעשות צדקה ומשפט."
• "וההולך בדרך זו, מביא טובה וברכה לעצמו, שנאמר למען, הביא ה' על אברהם, את אשר דיבר, עליו." ~ הלכות דעות, פרק א', הלכה ז'
• "האמת והצדק הם תכשיטי הנפש, ונותנים גבורה ובטח ונצח לגוף." ~ אגרת המוסר. מהימנותה של איגרת זו מוטלת בספק, ולדעת רוב החוקרים זויפה בתקופת הפולמוס על כתבי הרמב"ם, כמו אגרות נוספות רבות. ראו "אגרות הרמב"ם", מהדורת י.שילת.
• "בור, הוא שאין לו לא חכמה ולא מידות... כארץ לא יזרע בה דבר מן הדברים, הנקראת שדה־בור." ~ פיהמ"ש
• "כל היגע בתלמודו בצנעה – מחכים." ~ הל' ת"ת ג' י"ב
• "השופט, כשלא יהיה בעל מוסר וצנוע, יזיק עצמו ויזיק לבני אדם." ~ הקדמה לסדר זרעים
• "כל מה שבא במקרא מספור גנות בעלי החסרונות (כמו סדום) הכוונה בו... שיתרחקו מהם ולא יעשו כמעשיהם." ~ שמונה פרקים, פ"ה
• "צנועים – הם המדקדקים במצוות." ~ פיהמ"ש, כלאים ט' א'

עבודת כפיים

• "כל אדם האומר שיעסוק אך ורק בתורה, לא יעבוד ויתפרנס מצדקה – הריהו בבחינת אחד שחילל את השם, ביזה את התורה, כיבה מאור הדת, גרם רעה לעצמו ונטל חייו מהעולם הבא, כי אסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה."
• "לעולם ידחוק אדם עצמו, ויתגלגל בצער, ואל יצטרך לבריות, ואל ישליך אדם עצמו על הציבור; וכן ציוו חכמים ואמרו, עשה שבתך כחול, ואל תצטרך לבריות. ואפילו היה חכם ומכובד, והעני – יעסוק באומנות, ואפילו באומנות מנוולת; ולא יצטרך לבריות: מוטב לפשט עורות הנבילות בשוק, ולא יאמר לעם, חכם אני וגדול אני וכוהן אני, פרנסוני; ובכך ציוו חכמים."
• "גדולי החכמים – היו מהם חוטבי עצים, ונושאי הקורות, ושואבי המים לגינות, ועושין הברזל והפחמים; ולא שאלו מן הציבור, ולא קיבלו מהם כשנתנו להם."
• "כל מי שאינו צריך ליטול, ומרמה את העם ונוטל – אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות, והרי הוא בכלל 'ארור הגבר אשר יבטח באדם' (ירמיהו, י"ז, ה'). וכל מי שצריך ליטול, ואינו יכול לחיות אלא אם כן נוטל, כגון זקן או חולה או בעל ייסורין, ומגיס דעתו ואינו נוטל – הרי זה שופך דמים, ומתחייב בנפשו; ואין לו בצערו, אלא עוונות וחטאות."
• "וכל מי שצרך ליטול, וציער עצמו ודחק את השעה, וחיה חיי צער, כדי שלא יטריח על הציבור – אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו, ועליו ועל כיוצא בו נאמר ברוך הגבר, אשר יבטח בה'." (ירמיהו, י"ז, ז')

היחסים בין איש לאישה

• "ואם קידש בביאה אומר לה הרי את מקודשת לי או הרי את מאורסת לי או הרי את לי לאשה בבעילה זו וכל כיוצא בזה." ~ הלכות אישות, פרק ג', הלכה ה'
• "וחובה על כל איש, לקנות לאשתו; אמרו חכמים, אין אדם מקנא לאשתו, אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה. ולא יקנא לה ביותר מדאי; ולא יאנוס אותה, ויבעול בעל כורחה, אלא לדעתה, ומתוך שיחה ושמחה." ~ הלכות אישות, פרק ט"ו, הלכה י"ז
• "וכן צוו חכמים על האישה שתהיה צנועה בתוך ביתה, ולא תרבה בשחוק וקלות ראש בפני בעלה, ולא תתבע תשמיש המטה בפיה, ולא תהיה מדברת בעסק זה; ולא תמנע מבעלה, כדי לצערו עד שיוסיף באהבתה, אלא נשמעת לו, בכל עת שירצה. ותיזהר מקרוביו ובני ביתו, כדי שלא יעבור עליו רוח קנאה; ותתרחק מן הכיעור, ומן הדומה לכיעור." ~ הלכות אישות, פרק ט"ו, הלכה י"ח
• "וכן ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו; ואם יש לו ממון, מרבה בטובתה כפי הממון. ולא יטיל עליה אימה יתרה; ויהיה דיבורו עמה בנחת, ולא יהיה עצב ולא רוגז." ~ הלכות אישות, פרק ט"ו, הלכה י"ט
• "וכן צוו חכמים על האישה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי, ויהיה לו עליה מורא, ותעשה כל מעשיה על פיו, ויהיה בעיניה כמו שר או מלך: מהלכת בתאוות ליבו, ומרחקת כל שישנא. וזה הוא דרך כל בנות ישראל ובני ישראל הקדושים, הטהורים בזיווגן; ובדרכים אלו, יהיה יישובן נאה ומשובח." ~ הלכות אישות, פרק ט"ו, הלכה כ'

על הצדקה

• "מצות עשה ליתן צדקה לעניי ישראל (נוסחים אחרים, עניים) כפי מה שראוי לעני, אם הייתה יד הנותן משגת – שנאמר 'פתוח תפתח את ידך, לו' (דברים, ט"ו, ח'), ונאמר 'והחזקת בו, גר ותושב וחי עימך' (ויקרא, כ"ה, ל"ה), ונאמר 'וחי אחיך, עימך' (ויקרא, כ"ה, ל"ו)." ~ הלכות מתנות עניים, פרק ז', הלכה א'
• "חייבין אנו להיזהר במצות צדקה, יתר מכל מצוות עשה – שהצדקה סימן לצדיקי זרע אברהם אבינו, שנאמר 'כי ידעתיו, למען אשר יצווה...' (בראשית, י"ח, י"ט). ואין כיסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה, שנאמר 'בצדקה, תיכונני' (ישעיהו, נ"ד, י"ד); ואין ישראל נגאלין אלא בזכות הצדקה, שנאמר 'ציון, במשפט תיפדה; ושביה, בצדקה' (ישעיהו, א', כ"ז)." ~ הלכות מתנות עניים, פרק י', הלכה א'

רציונליזם ואמונות תפלות

• "ואל יעלו על לבך הזיות כותבי הקמיעות, ומה שתשמע מהם או תמצא בספריהם הטיפשיים, שמות שהם מצרפים אותם שאינם מורים על שום עניין כלל, וקוראים אותם שמות, ומדמים שהם צריכים קדושה וטהרה, ושהם עושים נפלאות – כל הדברים הללו סיפורים שאין ראוי לאדם שלם לשמעם, כל שכן לסבור אותם." ~ מורה נבוכים, חלק א', פרק ס"א. במקום אחר מתיר הרמב"ם לטלטל "קמע שהוכח" (כמועיל) בשבת.
• "ודברים האלו כולן (הכוונה לפעולות מאגיות כגון העלאה באוב), דברי שקר וכזב הן; והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שיינהו אחריהן... כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה, אבל התורה אסרה אותן – אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת." ~ משנה תורה, הלכות עבודת כוכבים, י"א, י"ז–י"ח
• "איזה הוא חובר – זה שמדבר בדברים שאינן לשון עם ואין להן עניין, ומעלה על דעתו בסכלותו שאותן הדברים מועילין, עד שהן אומרים שהאומר כך וכך על הנחש או על העקרב, אינו מזיק... וכל אותן הקולות והשמות המשונים המכוערים, 'לא ירעו, וגם היטב אין אותם'." ~ משנה תורה, י"א, י'–י"א
• "החסידים מבני דתנו חושבים שהם (הכוונה לאסטרולוגיה, לכישוף, ללחשים, לשדים ולהעלאה באוב) דברים אמיתיים... ואינם יודעים שהם דברים בטלים כוזבים." ~ פירוש הרמב"ם למשניות, עבודה זרה, ד'

על המשיח

• "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית אלא עולם כמנהגו נוהג." ~ הלכות מלכים, י"ב, א'
• " אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד." ~ הלכות מלכים, י"ב, ב'
• "ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן; ולא ישימם עיקר – שאינן מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה. וכן לא יחשב הקיצין, אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים. אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר, כמו שביארנו."
• "לא נתאוו הנביאים והחכמים ימות המשיח – לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בגויים, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח: אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שביארנו בהלכות תשובה."
• "ובאותו הזמן, לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות – שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר. ולא יהיה עסק כל העולם, אלא לדעת את ה' בלבד. ולפיכך יהיו חכמים גדולים, ויודעים דברים הסתומים העמוקים; וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם, שנאמר כי מלאה הארץ, דעה את ה', כמים, לים מכסים." ~ ישעיהו, י"א, ט'

על מחלוקות

• "וכאשר מת ע"ה וכבר מסר ליהושע הפירושים שניתנו לו, ועסקו בהם יהושע ואנשי דורו, וכל מה שקבל ממנו הוא או אחד הזקנים אין בו משא ומתן ולא נפלה בו מחלוקת, ומה שלא שמעו מן הנביא ע"ה יש בסעיפיו משא ומתן, ונלמד בו הדין בדרכי העיון בשלוש עשרה המידות שניתנו לו בסיני, והן י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן. ומאותם הדברים שלמדו יש עניינים שלא נפלה בהם מחלוקת אלא הסכימו כולם עליהם. ומהם שנפלה בהם מחלוקת בין שתי דעות, זה דן בדין ונתחזק אצלו וזה דן בדין ונתחזק אצלו, לפי שדרכי ההקש הוכוחיים יקרו בתוצאותם המקרים האלה, וכשנופלת בהם המחלוקת הזו הולכים אחרי רבים כמאמר הכתוב אחרי רבים להטות." ~ הקדמה לפירוש המשנה

על אישים

• "אלו הארבעה - רצוני לומר; האבות ומשה רבנו - ...תכלית כוונתם כל ימי חייהם - להמציא [=להביא אל המציאות] אומה שתדע הא-לוה ותעבדהו." ~ ספר מורה נבוכים - חלק ג פרק נא
• "כי לב האיש ההוא בתלמוד למי שיסתכל בדבריו ועומק שכלו בעיון עד אשר כמעט נאמר בו 'וכמוהו לא היה לפניו מלך' במנהגו ובדרכו." ~ על רבי יוסף אבן מיגאש
• "כי כל אשר ידבר מתחת גלגל הירח צודק." ~ על אריסטו
• "היה יחיד בדורו ואחד בזמנו, איש שנמצאו בו כל החמודות והמידות הטובות, עד שזכה בהם אצל אנשי דורו לקרותו רבנו הקדוש, ושמו יהודה. והיה בחכמה, ובמעלה בתכליתם, כמו שאמרו (גיטין, נ"ט), מימות משה רבנו ועד רבי לא ראינו תורה וגדולה במקום אחד. והיה בתכלית החסידות והענווה והרחקת התענוגים, כמו שאמרו גם כן (סוטה, מ"ט, ב'), משמת רבי בטלה ענווה ויראת חטא. והיה צח לשון ומופלג מכל האדם בלשון הקודש, עד שהחכמים ע"ה היו לומדים פירוש מה שנשתבש עליהם מאותיות המקרא, מדברי עבדיו ומשרתיו. וזה מפורסם בתלמוד (בר"ה, כ"ו, ב'). והיה לו מן העושר וההון ורוחב היכולת, מה שנאמר בו, אהורייריה דרבי הוה עתיר משבור מלכא (ב"מ, פ"ה). וכן הרחיב הוא על אנשי החכמה ומבקשיה, ורבץ תורה בישראל ואסף ההלכות ודברי החכמים והמחלוקות המקובלות מימות משה רבנו עד ימותיו." ~ על רבי יהודה הנשיא, מתוך הקדמת פירוש הרמב"ם למשנה

מיוחס

• "אל נא תקברוני במצרים."
• "האושר לא במרחקים ולא מעבר לים, כי אם בתוך ליבו של האדם פנימה."
• "מעולם לא הקדימני אלא בעל מלאכה אחת." ~ מימרה בשבח המומחיות
• "השכחה, ממנה אנשים סובלים, לא השפיעה עליי בתקופת נעוריי." ~ בדיחה מתוך שיחת חולין על ימי נעוריו

נאמר עליו

• "ממשה עד משה (הרמב"ם) לא קם כמשה."
• "בגללך אמר אלוהים: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו." ~ יהודה אלחריזי
• "והוא נמשך אחר הפלוסופיא הארורה... והפלסופיא הטתו ברוב לקחה." ~ הגאון מווילנה
• "ספר זה של הרמב"ם, המכונה מורה נבוכים, הינו מרשים מאוד ויותר פילוסופי ממה שהנחתי; הוא ראוי לקריאה מדוקדקת. מחברו היה פילוסוף מובהק, הבקיא היטב במתמטיקה, באמנות הרפואה, ולבסוף בידיעת כתבי הקודש. קראתי את תרגומו של בוקסטורף, בזל, 1629." ~ לייבניץ, בתחילת הערותיו על "מורה נבוכים"
• "בהחלט, יש דברים טובים, מאוד טובים, בספר של הרמב"ם שאנחנו מכנים מורה נבוכים. הוא ראוי לכבוד של קריאה מדוקדקת. הרמב"ם היה פילוסוף מכובד, מתמטיקאי מובהק, בקיא מאוד באומנות הרפואה ובידיעת כתבי הקודש." ~ לייבניץ

על תמונתו

דמות הרמב"ם בבול

תמונתו של הרמב"ם היא דיוקן מפורסם של הרמב"ם, שכיום מזוהה עמו באופן אמיץ, והופיעה על בולים, שטרות, מטבעות, סמלים, ועוד. מקורו של דיוקן זה הוא באמצע המאה ה־18, וככל הנראה אין לו קשר לדמותו האמיתית של הרמב"ם.

• "אודות שאלתך לקבל ממני תמונת הנשר הגדול הרמב"ם ז"ל, לא אכחד ממך כי קשה עליי מאד להיפרד מן האיור (?) באשר הוא מעשה ידי אצבעותי אשר ציירתי בימי חרפי... לכן הנני למלאות משאלותיך, אך בתנאי כי אחר כלות מלאכה תחל (?) ותעשה מנו עקסעמפלארים רבים ככל צרכיך והחזרתו לי, ובדרך הזה אתה תקבל ממנו תועלת כתשוקתך, ולא אחסר מלאכת ידי כתשוקתי. ותחת מודעתי (?) כי איש אמונים אתה ולא תשקר באמונתך, הנני שולח אותו לך רצוף פה." ~ איגרת יש"ר לזלמן שטרן
• "אני יודע שאתה (=הכומר ד"ר הורלוק, שאליו ממוען המכתב) מעריץ גדול של החכם היהודי הזה. אני חושב, לפיכך, כי תיהנה מדיוקנו המיניאטורי המצורף בזה. ייתכן שראית אותו בעבר, שכן הדפסתי אותו בראש הפרוספקט של החברה הפילו-הבראית. אם לא, הרי הוא. איני חושב שמאן דהוא באנגליה ראה אותו לפני שפרסמתי אותו. ודאי תתהה, אמנם, האם הוא מייצג אמיתי של דמותו, או שזהו דיוקן דמיוני בלבד. לפיכך, אתן לך את כל המידע שיש לי על אודותיו, ותוכל לשפוט אותו בעצמך. החכם האיטלקי־יהודי המפורסם, רג'יו, גילה אותו לראשונה באותה יצירת מופת 'Thesaurus antiquitatum', שפורסמה בוונציה, על ידי בלסאוס אוגולינוס. הוא שלח סקיצה של התגלית שלו לחברו, הֶר סולומון שטרן מברלין. האחרון, באופן טבעי, היה חרד לדעת האם האיור אמיתי או דמיוני. לפיכך, שלח רג'יו את ההסבר הבא: 'בעבודה הנודעת Thesaurus Antiquitatum Sacrarum Blasie Ugolini, Venetiis, 1744, בכרך הראשון, עמ' 384, נמצא דיוקן של הרמב"ם, אשר המחבר אומר שנלקח ex-antiqua tabula (=מטאבולה עתיקה), מבלי להציג בצורה מלאה ונסיבתית כיצד הוא הגיע לבעלות של אותה טאבולה, היכן היא הייתה, והאם מאן דהוא הציג ראיה לאותנטיות שלה. עם זאת, מאחר שאוגולינוס ידוע כאדם שקדן ומכובד, המכיר את הנושאים שבהם עסק, ואשר לא קל לחשוד בו כזייפן, אין סיבה להניח שלא עמדה לפניו בפרסום עבודתו טאבולה מעין זו'.
  הר סולומון שטרן הדפיס על גיליון נייר אחד כמה העתקים של המיניאטורה המוזכרת, יחד עם העתק מכתבו של רג'יו. הייתי בר מזל להשיג העתק של אותו מסמך, שנשלח אליי על ידי ידיד אדיב מברלין, המכיר את האובססיה שלי למוזרויות ספרותיות." ~ תרגום מתוך A pilgrimage to the land of my fathers, משה מרגליות
• "הדמות הפופולרית של הרמב"ם, כאיש עגול פנים מדושן ומכובד, שמקורה בתחריט עץ של צייר ונציאני מהמאה ה־18, לא נראתה לי מייצגת אותו נכוחה, ולו מהסיבה שלדמות זו אין פיאות לחיים. זה בהחלט עומד בסתירה לפרק השלם בו מדבר הרמב"ם נגד גלוח פאת הראש. אין שום מקור נאמן אחר, והאסכולה השנייה של תמונות הרמב"ם מתבססת על דמות שעוצבה כפסל הרמב"ם בקורדובה, המתארת איש עדין יותר ובעל זקן ופאות, שנראתה לי משקפת יותר את המתאים לרמב"ם – הינה רק בת חמישים שנה, החלטתי לעצב את המדליה בצורה ערטילאית יותר." ~ ראיון ליפה גולדשטיין, הצופה
• "הלכתית זה נכון יותר, משום האיסור לעשות ציור שלם של דמות אדם. כך גם עשיתי לבנק ישראל לפי בקשתו כשעיצבתי מדליות. את גם רואה שהדמות יותר קטנה וסכימתית, כי העיקר בעצם אינו המראה, עליו אין לנו מקור אמין, אלא מוטת הכנפיים הרחבה של ענק הרוח הזה." ~ הצופה, שם

קישורים חיצוניים

• אתר 'הרמב"ם היומי'
• סדרת הרצאות מאת פרופ' משה הלברטל על הרמב"ם, האוניברסיטה הפתוחה
• שיעורי וידאו של הרב יוסף יצחק פריימן על משנה תורה