אדמונד ברק

אדמונד ברק (באנגלית: Edmund Burke‏; 12 בינואר 1729 - 9 ביולי 1797) היה מדינאי ופילוסוף אירי־בריטי.

כללי

"אנו מתרגלים לכול."
"הסבלנות שלנו תשיג יותר מכוח."
"אי אפשר לתכנן את העתיד על פי העבר."
"שום התקדמות אינה יכולה להישען רק על התכנון המוקדם."
"תכונות טובות ומעשים ראויים נובעים מפשרה."
"סדר הוא היסוד לכול הדברים הטובים."
"חוקים רעים הם הרודנות הגרועה ביותר."
"הרגש הפשוט והראשוני שנמצא באדם הוא הסקרנות."
"ככל שהכוח רב יותר גדלה הסכנה של השימוש בו לרעה."
"דוגמה אישית היא בית הספר של האדם."
"הנלחם בנו מחזק את עצבינו ומחדד את שכלנו."
"סובלנות היא טובה עבור הכול או עבור אף אחד."
"מדינאי טוב צריך נטייה לשמר ויכולת לשפר."
"כדי שהרוע ינצח, די בכך שהטובים ישבו בשקט."
"לא העורך דין אומר לי איך לנהוג אלא האנושיות, ההיגיון והצדק."
"החנופה משחיתה את המקבל ואת הנותן." ~ הרהורים על המהפכה בצרפת
"אין שוגה גדול מזה אשר אינו עושה דבר משום שביכולתו לעשות רק מעט."
"אינני יכול לצאת מעורי ולהלל או לגנות דבר כלשהו הקשור בעשייתם ובענייניהם של הבריות, רק על סמך הסתכלות בנושא, כשהוא עומד מעורטל מכל זיקה, בתכלית עירומה ובדידותה של הפשטה מטאפיזית."
"כל מה שנדרש בשביל שהרוע ינצח, הוא שאנשים טובים לא יעשו דבר"

מחשבות על המהפכה בצרפת (1790)

"אין אנו מפיקים מן ההיסטוריה את הלקחים המוסריים שראוי יהיה להפיקם. נהפוך הוא: אם לא נשים אל לבנו, אפשר יהיה לנצלה להשחתת מוחותינו ולעכירת אושרנו. ההיסטוריה פותחת לפנינו כרך גדול להשכלתנו, שבו נוכל להפיק את חומריה של חכמת העתיד משגיאותיה ומחולשותיה של האנושות בעבר."
"בשל חולשתה של מרות מסוג אחד, ובשל תנודותיה של כל מרות בכלל, יישארו קציניו של צבא משך זמן מה מרדניים ומחרחרי מדון , עד שתוסבנה עיני הכול אל איזה מצביא אהוב על הבריות, המבין כיצד להפיס את דעתם של החיילים והמצטיין ברוח אמיתית של פיקוד. גייסות ישמעו בקולו בזכות עצמו . אין דרך אחרת להשגת ציותו של הצבא במצב העניינים הזה. אבל ברגע שיקרה הדבר הזה יהיה האיש המפקד באמת על הצבא לאדונכם."
"רואים הם את עצמם בדמיונם נלחמים בחוסר הסובלנות, בגאווה ובאכזריות, ובו־בזמן, תוך שלכאורה יתעבו את העקרונות הרעים של מפלגות מיושנות, הם מתירים ומאביסים אותן מידות מגונות ומשוקצות אצל סיעות אחרות, שאולי הן רעות יותר.”

מכתבים

"מחשבותינו על כל הדברים בבית מוסחות על ידי התדהמה מהמיצג המופלא שמתרחש במדינה היריבה השכנה – אילו צופים ואילו שחקנים. אנגליה צופה בתדהמה במאבק הצרפתי לחירות ולא יודעת אם להריע או להטיח אשמה! למרות שאני סבור שראיתי את התהליך מתרחש במשך מספר שנים, עדיין יש בו דבר מה פרדוקסלי ומסתורי. אי אפשר שלא להעריץ את הרוח; אבל האכזריות הפריזאית הישנה התפרצה באופן מזעזע. נכון שיתכן שאין זה יותר מאשר פיצוץ פתאומי…אך אם מדובר באופי ולא בתאונה, הרי שאותם אנשים אינם ראויים לחירות, וחייבת להיות יד חזקה כמו של שליטיהם הקודמים כדי לדכא אותם.” ~ מכתב ללורד צ’רלמונט, 9 באוגוסט 1789

נאמר עליו

"לפי ברק, החברה היא מעין אורגניזם אטי ומסובך, או עץ עתיק עטור אזוב, שמתפתח במהלך הדורות ועוטף את טבענו, 'העירום והמרעיד', ב'מלתחה של הדמיון המוסרי'. רק הדמיון הזה מגן עלינו מפני החרדות הקיומיות שהמצב האנושי גוזר עלינו. הוא לבדו נותן לנו תחושה של משמעות, סדר ונחמה אל מול פני המוות והאובדן, והוא יכול לעשות זאת רק מכוח הסולידריות המעגנת את היחיד בתוך קשרים עמוקים של מחויבות הדדית. זכויותינו וחובותינו כולם נובעים מתוך ההקשר הזה, הרב־דורי, שאל תוכו נולדנו ושאותו לא בחרנו. המסורת היא מעיין החיים של כל החברה." ~ גדי טאוב
"העמדות הללו מתחילות מציפיות נמוכות מהפרט האנושי, אבל ציפיות גבוהות מהמוסדות החברתיים שלנו. התחושה היא שהאדם הוא שפל או מושחת, ועל כן יש לרוממו או לעצבו על ידי הדרכה מוסרית והרגל לחיים של מידות טובות. כך הרושם שנותר בנו ממה שמצליח בחיינו החברתיים גדול יותר מהזעם על מה שאינו עובד, ולכן יש לנו הערכה רבה את המוסדות וההסדרים החברתיים אשר עמדו במבחן הזמן ועזרו לאורך הדורות לגברים ונשים להיות טובים יותר." ~ יובל לוין