גדי טאוב

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גדי טאוב

גדי טאוב (נולד ב־1965) הוא היסטוריון וסופר ישראלי.

המרד השפוף (1997)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – המרד השפוף
  • "הקולקטיב הנצור, ההתגייסות המתמדת לטובת הכלל חוסמים את האפשרות ליצור אינטימיות, אינדיבידואליות."
  • "תחושה של יחידים שהכללים שעל פיהם פועלת החברה מסביבם אינם ברורים להם, או שאינם מצליחים להשתלב בהם."
  • תבונה והתועלת, כשהם הופכים לחזות הכול, מדכאים את לב ליבה של האנושות. גוזלים מן האדם את מה שהוא בעצם העיקר."

נגד בדידות: רשמים (2011)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – נגד בדידות: רשמים
  • "עשור בישראל זה המון. מי שצעיר ממך בעשר שנים בארץ הזאת הוא אחר לגמרי."
  • "הסגידה להתאהבות, הדת של הרומנטי והאותנטי בתחום הפרטי, הייתה בין השאר תחליף לציונות."
  • "שני הרצונות הבסיסיים המנוגדים שבאדם: הרצון לקביעות ולביטחון, והרצון להרפתקה, לשינוי מתמיד."

ניידים ונייחים (2020)[עריכה]

  • "אמנות אינה מותרות. היא צורך אנושי בסיסי. אנחנו זקוקים לאלטרנטיבה למציאות כדי לנשום. אנחנו זקוקים למפלט ממנה, שבו נוכל להיאבק בחשכה שבתוכנו בלי לסכן אחרים ואת עצמנו בעולם האמיתי."
  • "על ידי גידור האזור הנפרד הזה של הפנטזיה, מחוץ לחיינו, אנחנו מאפשרים לעצמנו — ואומנים מאפשרים גם לאחרים — לדגום, למשש, להכיר ולטעום ממחוזות שונים ומשונים על הספקטרום של החוויה האנושית, ולחזור אל חיינו הממשיים מוכנים קצת יותר להתמודד עם הסערות שהם מזמנים לנו."
  • "אם אימה לא יכולה למצוא הד בסרטי אימה, אם אפילו חלומות הבלהה שלנו הופכים לראיות קבילות בבית הדין מצמית הנפש של התקינות הפוליטית, אז סופנו שנדחיק במקום לפרק, שנהדק את המִכְסֶה על האימה במקום לתת לה שסתום ביטחון לשחרר את הלחץ."

אמרותיו[עריכה]

  • "משמעות אינה בסופו של דבר רק פתרון של שאלה פילוסופית, היא תחושה."
  • "השפה העברית מיוחדת במינה בדחיסות שלה... אפשר לחולל הרבה במעט מילים."
  • "ישראל היא חברת מהגרים, שהדמוקרטיה הליברלית שלה אינה מובנת מאליה. כאן רב־תרבותיות היא המצב הנתון, לפני שהיא אידאולוגיה."
  • "האינטליגנציה החדשה מטפחת ריחוק מישראל ומן הישראליות. זו אליטה הרואה את עצמה כמורמת מעם לא משום שהיא מנהיגה את העם, אלא משום שהיא נבדלת מן ההמון הישראלי."
  • היסטוריה יש גם נחמות. ושתיים מן הבולטות שבהן סותרות, אבל גם משלימות זו את זו. הראשונה היא בכך שבפרספקטיבה כזאת חיי היחיד יכולים להראות נטועים בתוך הקשר, להתעלות מעל סופיותם, להיארג בתוך אריג רחב יותר של ניסיון אנושי משותף. השנייה היא בכך שצרות היחיד נראות קלושות ביחס לגלי הצונאמי האדירים שטלטלו את האנושות."
  • "מיניות היא אזור של הפרת הגבולות הכי מוחשית בהוויה האנושית ואנו בחיינו הרגילים מקפידים לבצר את גבולות האני. באהבה ובמיניות אנחנו מפרים אותם וזה לא תמיד יוצא יפה, יש בזה סכנה ומשיכה לסכנה הזו, שהיא איזה רצון לבלוע ולהיבלע בה."

על עצמו[עריכה]

  • "תמיד הרגשתי איכשהו, באיזה אופן עמום, לא כמו כולם. אני חושב שדווקא זה מחדד את שני הקטבים: מצד אחד זה מדגיש את הצורך בחירות פרטית, להיות שונה, אם אתה שונה. ומצד שני זה מבהיר מאד את הצורך להיות שייך. לא להיות מנודה. לא להרגיש דחוי."
  • "אני שמח שהנוער של היום פחות ציני מהדור שלי ואני רואה זאת גם בסטודנטים שלי. לדור שלי יש איזו נטייה לא נשלטת לאירוניה, ובאירוניה יש משהוא שמאכל כל סוג של התלהבות, אני לא רואה את זה בצעירים וזה טוב."