אהרן מגד

אהרן מגד, 1972

אהרן מגד (1920–2016) הוא סופר ישראלי, חתן פרס ישראל לספרות.

אמרותיו

• "אם אני לא כותב, אני לא יודע מה לעשות."
• "במשך שנים לא רציתי לכתוב בסעיף מקצוע שבטפסים רשמיים – סופר. כתבתי חקלאי. כי סופר לא היה מקצוע."
• "שום משכיל בעולם לא יכול היה להתעלם מתרומתם העצומה של היהודים, ללא כל פרופורציה למספרם, לתרבות העולם במדעים, באמנויות ובכל חיי הרוח והמעשה."
• "יש דברים מופלאים באותיות העבריות. שים לב שכל המילים שנפתחות באותיות ע"ק, מכוונות לדברים שליליים: עקש, עקוף, עקור, עקוד. האות ח' טוענת מילים בחן ובחסד: חנון, חמול, רחם. זה אחד הקסמים של השפה."

מתוך יצירותיו

• "אני שוכב ער, שרוי כמו באד חם, כמו באמבטיה, ומנסה לברר לי אותם, לזכור, לשחזר." ~ 'עשהאל'
• "שלושה משרתים בביתם – וילה מרוחקת ממרכז העיר, מוקפת גן גדול – והיא, הרגילה מילדותהּ לעשות בעצמהּ את עבודות־הבית." ~ 'פויגלמן'
• ”גם עם אלה שכבר זכו להגיע ארצה – לא ניתק את הקשר." ~ 'מסע הילדים אל הארץ המובטחת'
• "הודיע לאמו שאיננו רוצה עוד לחיות על חשבונה וכי החליט להרוִויח כסף: הוא יופיע בערבים בהצגות פנטומימה." ~ 'הגמל המעופף ודבשת הזהב'

מקרה הכסיל (1959)

דף ציטוטים מורחב – מקרה הכסיל

• "אין לנו אויב גדול מן הבושה, חברים."
• "הרשעות טיבה כשמרים שבעיסה, היא תופחת ומתפיחה אם מסייעת לה דרגת־חום נאותה."
• "חשתי איך לשד האדמה עולה על גופי ואיך נשימתי נמזגת עם רוח הסתיו הרעננה."
• "אין דבר הגורם לי לחולשת־הדעת כחשד שמטילים בי, אך כשהשקר המוטח בפני נאמר בתוקף רב, מתערער בטחוני באמיתי."

החי על המת (1965)

• "שלחה מבטה אל גליונות הנייר שלפני ושאלה מה אני כותב. 'אני כותב סיפור על ספר שלא כתבתי,' אמרתי. צחקה: 'רצית לכתוב ולא כתבת?' – 'כן. רציתי את הספר והספר לא רצה אותי'."
• "סופר, בכל צעד שלו מסוגל להיות פושע. בכל מילה אורב לו השקר."
• "כדאי שאומר כמה דברים על אותו פרק מ'גיבור דורנו', שזיכני בשבחים, בלחיצות יד אין ספור, בטפיחות על שכם; אותו פרק שכמה מבקרים האצים לגלות 'כשרונות' חדשים, עטו עליו כתרנגולת על גרגר של דוחן, הביעו התפעלותם ממנו בלשון 'הנה, דרך כוכב!' – ושאני עצמי... אני עצמי סבור שלא הבינוהו כראוי, על כן שיבחוהו כל כך."

מסע באב (1980)

• "אך כבר במטוס הג’מבו מניו־יורק, בשעות האל־זמן המתמשכות, לא־יום ולא־לילה, באור החללי העמום, בתכונה הנרגשת, הכַוורתית, השכוכה – אפף אותו ההבל החם, הלח, המחליא. בכלוב הגדול הזה, המרחף בגובה של 30,000 רגל, לא היה גם רגע אחד של מרגוע: פעלתנות בלתי־פוסקת של קמים, מתהלכים, עומדים בתור לפני תאי השימוש, נדחקים אל מבוע מי הקרח, עוברים לגלות מכּרים, להשמיע עצה, להטות אוזן לשמועה, לשאת־ולתת עם הדיילים."
• "ישב שעות בכל ערב, עד אחר חצות, שקוע בסבך הנוסחאות המורכבות של מכניקת הקוונטים, או שוקד לפענח ממצאי הלוויינים הסובבים בחלל – משהו נאצל, טהור, צרוף מסיגי המציאות העכורה, יקומי, נעלה מכל מולדת ארצית, שבו, רק בו, תיתכן גאולה מן הכאב, מן הזיכרון."

עוול (1996)

• "זה סיפור על עוול קשה שנעשה לאדם. העוול לא תוקן, גם לא יוכל להיתקן, כי האיש איננו בחיים עוד."
• "יצאתי למסע ארוך ורב־חתחתים. אילו ידעתי מה צפוי לי בהמשכו, אולי לא הייתי עושה בו גם את הצעד הראשון, אך נמשכתי אליו כמי שנמשך בחבלי קסם אל הסכנה."
• "עבר בי גל של חום, ומין הרהור ניצנץ בי, שהתפילות האלה, ולימוד התורה, והגמרא, גם אם לא שבו את לבי – עטפו אותי אז במעין חיבוק הנוסך בטחון, ואולי טוב היה לי אז יותר מהיום."

ראו גם

• 'חדווה ושלומיק' – סדרת טלוויזיה המבוססת על ספרו 'חדוה ואני'