אורי אבנרי

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"השמאל מעריך רעיונות והימין מעריך כוח."

אורי אבנרי (10 בספטמבר 1923 - 20 באוגוסט 2018), עיתונאי, סופר ופוליטיקאי ישראלי, יליד גרמניה, היה חבר הכנסת, ופעיל פוליטי שתמך שנים ארוכות בפתרון שתי המדינות לסכסוך בין ישראל והפלסטינים. לחם במלחמת העצמאות. היה עורך העיתון 'העולם הזה'.

כללי[עריכה]

  • "אם כל ארגוני השלום וזכויות האדם בישראל יקימו ביחד מרכז תקשורתי שקולו יישמע, אולי ניתן יהיה לשבור את קשר האחידות של התעמולה הרשמית. אולי."
  • "האם יש אומה ישראלית? בוודאי שיש. האם יש אומה יהודית? בוודאי שלא. היהודים הם עדה אתנית-דתית, המפוזרת בעולם. הם שייכים ללאומים שונים ורבים. יש להם זיקה חזקה למדינת ישראל, ותבוא עליהם הברכה."
  • "אני אדם לאומי. ברשימת זכויות האדם בולטת הזכות להשתייך לאומה כלשהי או לקולקטיב שאתה חלק ממנו. מטבעו האדם זקוק להשתייכות הזהותית הזאת. בהיסטוריה האנושית מפעם לפעם הקולקטיבים השתנו."
  • "זה מצבנו כעת. אנחנו גם מעצמה אזורית שתלטנית וגם תינוק בכיין עולמי בעת ובעונה אחת, מדינה השולטת על אוכלוסיה חסרת זכויות, אך משוכנעת שיש מי שזוממים להשמידה בכל רגע. אנחנו מאמינים שאנחנו עם מיוחד מאוד, וגם קורבן נצחי. כל זה ביחד, וכל זה באמונה שלמה."
  • "מהרגע הראשון היה ברור שלא זו בלבד שלא תהיה אצלנו הפרדה בין הדת והמדינה, אלא שהממסד הדתי ישתלט על נתחים גדולים של חיינו."
  • "פעם, אחרי פגישה נרגשת מאוד עם פלסטינים באמריקה, אמרתי לרחל אשתי: "את יודעת מהי ההתרשמות שלי? שהאנשים האלה מעוניינים פחות בשיבה בפועל מאשר בסיפוק מוסרי. הם רוצים שישראל תודה במעשיה ותתנצל". כשניסחתי תוכנית שלום, הצעתי (א) שישראל תתנצל רשמית, (ב) שישראל תחזיר מספר סמלי של פליטים, (ג) שישראל תשלם פיצויים לכל השאר."
  • "השמאל מעריך רעיונות והימין מעריך כוח. כוח בלי רעיון אינו שווה הרבה, אך גם רעיון בלי כוח אינו מספיק." ~ מתוך כתבה בעיתון "הארץ", 26 בדצמבר 2008
  • "חייל הנלכד בידי האויב בפעולה צבאית הוא שבוי מלחמה – בכל שפה, בכל מקום." ~ גלעד שליט נפל בשבי במהלך פעולה צבאית, אז מדוע מגדירים אותו כחייל חטוף?" ~ מתוך מאמרו "שליט לא נחטף" בעיתון "הארץ", 12 באוקטובר 2009
  • "השגיאה ההיסטורית של רבין היתה, שאחרי שהשיג פריצת דרך באוסלו, הוא לא דהר קדימה ועשה שלום. הוא היה איטי מדי וזהיר מדי. השוויתי אותו למצביא שפרץ את קווי האויב, ובמקום למהר ולהשליך את כל כוחותיו דרך הפירצה – נעצר והיסס. זה עלה לו בחייו. אני מאמין שבשיטתו האיטית והזהירה, רבין היה חותם בסוף על הסכם שלום עם ההנהגה הפלסטינית ועוזר להקים את מדינת פלסטין."

נושאים אישיים[עריכה]

  • "לכל בן אדם יש תודעה עצמית שאינה קשורה לגיל הביולוגי אלא לאופן שהוא רואה את עצמו."
  • "אתה מערער את הבטחון העצמי של בני האדם והם מתנגדים לזה והם שונאים את האיש שבא לערער על זה."
  • "הייתי משוכנע ש'בשדות פלשת' הוא ספר פציפיסטי, המתאר בלי כחל וסרק את מוראות המלחמה, ולזוועתי נוכחתי לדעת שהוא מתקבל על-ידי קוראים צעירים כשיר הלל למלחמה."
  • "הבנק דרש את החתימה האישית שלי כערב להלוואה. סירבתי.למדתי זאת מאבי. הוא האמין בבני אדם וחתם על ערבויות למען חבריו. החברים נעלמו והוא נותר עם החוב. כל חייו שילם בעד ערבויות אלה. נשבעתי שלעולם לא אחתום על ערבות."
  • "כולנו החלטנו להיות טיפוס מסויים, מאד לא רגשני, מעשי, לא מפחד, לא מפגין רגשות כלפי חוץ ועוד כל מיני דברים כאלה שאנחנו חשבנו שהגבר הישראלי, הצבר העברי, צריך להיות."
  • "רחל נוכחת בדירה. התמונות היפות שלה מולי. קיבלתי אותן מחברה שלה. הן לא פיצוי. זה נעים לזכור. להיות לבד ולחיות בשניים אלה דברים כה שונים. למרבה המזל, נוח לי להיות לבד." ~ על אישתו

על 'העולם הזה'[עריכה]

  • "צריך ליצור קול שני. שטיפת מוח יעילה רק כשהקול הרשמי נהנה ממונופול מוחלט. זאת היתה המטרה העיקרית של "העולם הזה" במשך 40 השנים שבהן כיהנתי כעורך שלו. מול כל גירסה ממשלתית שקרנית פירסמנו גירסה נוגדת. קולנו היה זעיר לעומת המכונה הממשלתית האדירה (גם אז), אך עצם העובדה שיש שני קולות מונעת שטיפת מוח מוחלטת. האזרח מתחיל לחשוב ותוהה "מי צודק?".
  • "'העולם הזה' הוקם בשביל דור שהיה אכפת לו מה קורה במדינה ולמדינה. זה התאים לאופיו של דור תש"ח, וגם לדור שבא אחריו. אך זה התאים פחות ופחות לדור השלישי והרביעי. "פוליטיקה" לא עניינה אותם במיוחד. ההתעניינות עברה לספורט ולאלילי זמר."

מתוך ספריו[עריכה]

  • "פרקתי בכתיבה את רגשותי, את חוויתי, את אכזבותי. הבעתי רגעים של שיכרון-הניצחון ושל ייאוש. הדבר הפך לי לצורך."
  • "כובע-הגרב הוא סמלו של צבא-אינדיבידואליסטים. תכונתו העיקרית היא שאפשר לחבוש אותו באלפי צורות. אין לך שני חיילים הלובשים את כובעיהם באותה צורה בדיוק."
  • "אם יש תכונה אחת שדחפה אותי קדימה לכל אורך חיי הרי זו האופטימיות.אני אופטימי מלידה. אבי היה אופטימי, ונדמה לי שגם סבי. מי שאינו מאמין בעתיד אינו יכול לפעול למען העתיד."
  • "מדוע השתוקקתי כל־כך להשקיע את עצמי בקריאת ספרים? אולי הרגשתי שהעולם הדמיוני של הוד וגבורה מזינים אותי ומפרים את דמיוני יותר מהמשחקים בשכונה. אני יכול רק לנחש."

על העבר[עריכה]

אורי אבינרי בימי צעירותו
  • "שוד הרכוש הנטוש. כחיילים קרביים ראינו איך נבזזות ערים שלמות, על תכולת הווילות של העשירים והבקתות של העניים, בידי אנשי העורף, פרוטקציונרים שונים בחסות השלטון. משאיות הועמסו בשטיחים, במערכות רהיטים ובכל טוּב. כך נעלם רכוש ששוויו הגיע למיליארדים." ~ על הימים שלאחר מלחמת העצמאות
  • "הגדוד כולו היה מבוסס על גדוד חיל השדה התל אביבי של 'ההגנה', והפלוגה, בפיקודו של אריה שפק, נקראה בתחילה פלוגה ב' הפלוגה זכתה בשמה בעקבות הצטיינותה בקרב על גבעה 105, הסמוכה לקיבוץ נגבה, בליל 13 ביולי 48'. זה היה הקרב המכריע של חזית הדרום. הצבא המצרי, בפיקודו של גמאל עבד אל נאצר, תפס את הדרך לנגבה והיה נדמה שהחזית תיפול. הפלוגה עשתה דבר חסר תקדים: הפלוגה עלתה עם הג'יפים על השוחות של המצרים וגרמה להם לנטוש את העמדות ולברוח. מאותו לילה, היוזמה בחזית הדרום עברה לידי צה"ל." ~ על סיירת "שועלי שמשון" של גבעתי במלחמת השחרור (מקור)
  • "שנאנו את המשתמטים שנאת מוות כשהיינו חוזרים הביתה לתל אביב למנוחה קצרה, היינו רואים את אותם צעירים לא הגונים שישבו בבתי הקפה העמוסים בעיר ונהנו מהחיים, זה שיגע אותנו. גרתי בעיר באותה תקופה, והתל אביבים שלא הגיעו לחזית בקושי הרגישו שיש מלחמה על הקיום ממש ליד הבית. מבחינתנו זה היה מחזה בלתי אפשרי. חבריי ואני דיברנו הרבה על התופעה המכוערת הזאת, זה הרגיז אותנו מאוד." ~ על המשתמטים במלחמת השחרור, מתוך כתבה בעיתון "ישראל היום", 18 במאי 2010
  • "בימי חיי ראיתי כל כך הרבה דברים לא צפויים קורים, כמו עליית היטלר לשלטון, וכמו סופו המר של רומל באל עלמיין. אבל אם נמשיך להביט למטה, לרגליים, נמות מיגון. לכן תמיד אני מביט למעלה." ~ מתוך כתבה בעיתון "הארץ", 26 בדצמבר 2008
  • "בתחום הצבאי יש דמיון מסוים בין רומל לאריאל שרון: הוא ידע לקרוא את שדה־הקרב כמעט באופן אינטואיטיבי, לנהל קרב תנועה מהיר, לשעוט קדימה גם תוך איבוד הקשר עם שאר העוצבות ותוך סיכון אגפיו ועורפו, מתוך חשבון שההתקדמות המהירה תגרום לאויב לברוח. כך פעל רומל בצרפת ב־1940, וכך פעל שרון בדרך לתעלה ב־1973. שניהם שיגעו את הרמטכ"לים שלהם. כמו שרון, גם רומל ידע לעורר את הערצת החיילים הפשוטים אך גם את איבת מפקדיו ועמיתיו, שראו בו איש בלתי אחראי, בלתי חברי ובלתי ממושמע. כמו שרון, גם רומל היה גנרל טקטי מעולה אך חסר הבנה אסטרטגית. כמו שרון, גם הוא אהב את הפרסום האישי ולא זז בלי כתבים וצלמים. ההיסטוריונים הצבאיים עדיין חלוקים עליו בדעתם." ~ על גנרל ארווין רומל ועל אריאל שרון, במאמרו "סודותיו של 'שועל המדבר'" בעיתון "הארץ"
  • "את מאמר המערכת של 'הארץ' בה' באייר תש"ח לא קראתי באותו היום. בכלל לא ראיתי אז עיתונים. הפלוגה שלי – פלוגה ב' של גדוד 54 של גבעתי, לימים פלוגת 'שועלי שמשון' – חנתה בקיבוץ חולדה, סמוך לחדר האוכל שאליו נאסר עלינו להיכנס. באותו יום שישי בוטל האיסור לכמה שעות, כדי שנשמע את נאומו של דוד בן גוריון, שעמד להכריז על הקמת המדינה. נמסר לנו שנצא בלילה לפעולה. היה עלינו לכבוש את הכפר אל־קובאב, בין רמלה ללטרון. הפעולה אמורה הייתה להיות קשה. היינו עסוקים בהכנות, כמו ניקוי הנשק. ניגשתי בכל זאת לחדר האוכל. סיקרן אותי דבר אחד: מה יהיה שם המדינה החדשה? יהודה? מדינה עברית? מדינת ירושלים? כשהגיע בן גוריון למלים 'היא מדינת ישראל' יצאתי החוצה. ידעתי שהשאר יהיה בלה בלה בלה." ~ במאמרו "אפשר לחיות עם הסתירה" בעיתון "הארץ", 27 באפריל 2009
  • "באחד הערבים החשוכים הופיע ב'חווילה' שליד ג'אלדייה הקומפוזיטור מרדכי זעירא. התקבצנו מסביב לנר קטן והאזנו לצלילים הרכים הבוקעים מתוך המפוחית. אווירה מיוחדת במינה השתררה במקום – האפלה, הצלילים, דמויות החברים, הרעות הגדולה שעטפה את הכול. ופתאום החלו מילים להצטרף לחרוזים, והחרוזים לבתים. נולד שירם של 'שועלי שמשון'. רשמתי את המילים בעפרון על פיסת נייר לאור פנסיו של אחד הג'יפים שהדלקתי מפעם לפעם. כשסיימתי את השיר מסרתי את הפתק לידיו של זעירא. חווית המקום נחרתה גם בלבו. וכך נולדה לשיר המנגינה – מנגינה של טרטור הג'יפים, יללת השועלים וצלילי הלילה הגדול במרחב הדרום." ~ מתאר בספרו "בשדות פלשת 1948" כיצד חיבר את שיר פלוגתו, היא סיירת "שועלי שמשון" של גבעתי בתש"ח (מקור)

נאמר עליו[עריכה]

  • "ניצלתי כל הזדמנות לצפות באבנרי עורך את העיתון. מן ההצצות הללו מאחורי גבו, למדתי פרקים מאלפים בעריכה ובכתיבה. על תפקיד העיצוב כמשרת התוכן. על סימני פיסוק כעזרים כמו־מוזיקליים. על השימוש הנכון בפסקאות. על חשיבותה העילאית של הצלילות." ~ ב. מיכאל

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אורי אבנרי