דוד בן-גוריון

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
(הופנה מהדף דוד בן גוריון)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוד בן-גוריון

דוד בן-גוריון (16 באוקטובר 1886 – 1 בדצמבר 1973) מדינאי ישראלי, כיהן כראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל.

כללי[עריכה]

  • "כל הזמן שאדם חי הוא יכול להשתנות."
  • "היסטוריה לא כותבים, היסטוריה עושים."
  • "גורל ישראל תלוי בשני דברים: בכוחה ובצדקתה."
  • "אין איש יחיד קובע גורל מדינה ועם, אין אדם שאי־אפשר בלעדיו."
  • "החשוב הוא לא מי אמר, אלא מה אמר." ~ דבר, 08/06/1960
  • "בן־אדם אינו יכול לשנות את מקום לידתו, אבל הוא לא מוכרח למות באותו מקום."
  • "מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים."
  • "כשאתה קם בבוקר, עליך להחליט: מה עיקר ומה טפל. ואת הטפל – אל תעשה!".[1]
  • "אף פעם לא התייאשנו שזו ארצנו."
  • "משקל הצדק עולה עם משקל הכוח המלווה אותו". ~ נאום בירושלים, 21.12.1936.[2]
  • "התנ"ך הוא המנדט שלנו. התנ"ך שנכתב על ידינו, בשפתנו העברית ובארץ הזאת עצמה, הוא־הוא המנדט שלנו." ~ מתוך עדותו בוועדת פיל, 1937
  • "בספקנות בלבד לא עושים כלום". ~ על ספקנותו של ברל כצנלסון, 29.7.1937.[3]
  • "כשלפתע ראיתי, שאין לי עוד את מי לשאול שאלות." ~ לשאלה מתי היה למנהיג.[4]
  • "עם, שאינו יודע בשעת סכנה גדולה לרכז הכל למתיחות של גבורה עליונה ושל שמירת עתידו ואינו מוכן להקריב את כל הקיים שלו, אם על־ידי כך יוכל לשמור על עתידו – עם כזה נידון לכליה, פיסית או פוליטית".[5]
  • "הסברת התגובה לדעת־הקהל בעולם חשיבותה שקולה כמעט נגד התגובה עצמה". ~ מברק למשה סנה, המנחה את "ההגנה" לגבי פעולות התגובה נגד השלטון הבריטי. 1.10.1945.[6]
  • "לחם אין לי, חזון יש לי." ~ תשובתו למפגינים שצעקו לו "מנהיג תן לחם"
  • "אלה -יעמדו!" ~ על תושבי תל אביב המפוחדים, יום אחרי הכרזת העצמאות, כשהחלו ההפצצות המצריות על העיר (במקביל לפלישת החי"ר דרך עזה, ושאר צבאות ערב)
  • "האתמול מכין את היום, והמחר כרוך בהיום." ~ מתוך "שלום ומלחמה", 1951, חזון ודרך ג', עמוד 162
  • "נוער קרייריסטי, שעיניו לבצע, לחיים ריקים, לרווחים קלים, לקיום פרזיטי – נוער כזה יהווה הנשק הסודי של אויבינו". ~ נאום בכנס תלמידי בתי הספר התיכונים באמפיתיאטרון של שייח' מוניס, 10.6.1954.[7]
  • נוער בימינו יעצב דמות האדם בישראל – על ידי חיי מופת." ~ מתוך "קריירה או שליחות", 1954, חזון ודרך ה', עמוד 211
  • "רק העזת היהודים הקימה את המדינה ולא החלטת או"ם שמום."
  • "לא באתי לשדה בוקר "למען היות סמל ומופת לנוער הישראלי" באתי הנה מפני שאהבתי את המקום, אהבתי הבחורים ... ואהבתי עבודת האדמה." ~ מתוך מכתב לנער יורם פורת, 13 בינואר 1954
  • "יש דברים, שיש לחשוב עליהם, אבל אף פעם לא לדבר עליהם." ~ למנחם בגין, שהתלונן בפניו שחוגים יהודיים בארצות הברית התנגדו לבואו בטענה שאמרותיו על "גבולות היסטוריים" עלולות להזיק לישראל, 10.2.1957.[8]
  • "ההנמקה המוכשרת ביותר זקוקה לפעמים לנימוק ששמו עובדה." ~ מתוך מכתב שלא נשלח לאבא אבן, בזמן הלחצים הבינלאומיים לנסיגה מסיני, 13.2.1957.[9]
  • "אי־אפשר (ולדעתי אסור) לבדוק החיים האינטימיים, הכמוסים של אדם – גבר או אישה – ולקבוע לפיהם מעמדם וזכותם בחברה". ~ מתוך מכתב תשובה לאדם שהאשים את משה דיין בכך שפיתה את אשתו, 19.9.59.[10]
  • "אני לא מתיימר שהעם בכיסי, ואני לא יודע מה רוצה ומה לא רוצה העם. אני יודע רק, כך נדמה לי, מה רצוי לעם. ועל זה אני נלחם, נלחמתי כל חיי ואלחם כל חיי."
  • "כל המאמין שלא ניתן לשנות את ההיסטוריה, מעולם לא ניסה לכתוב את ספר הזיכרונות שלו."
  • "מי שרוצה לעשות היסטוריה, צריך לשכוח את ההיסטוריה."
  • "כל יהודי שאינו מאמין בנסים אינו ריאליסטי."
  • "בכל איש ואישה גנוזים כוחות אדירים ויש רק לדעת להגיע למקורם, לגלותם ולהפעילם."
  • "אילו נדרשתי למצות כל מהותה של ההיסטוריה היהודית במילים אחדות, הייתי אומר שלוש מילים: איכות מול כמות."
  • "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל – היא מדינת ישראל." ~ מתוך מגילת העצמאות
  • "ממעמד – לעם!" ~ סיסמתו במסגרת פעילותו למען הממלכתיות
  • "לא מגיע לי פרס בעד מילוי חובתי לארצי." ~ נימוקו על סירובו לקבל את פרס ישראל בשנת 1968
  • "האם אלוהים גר במקום כלשהו ואתה פונה אליו? הנביאים הלכו לאלוהים? הם רשמו את הכתובת שלו והלכו אליו? לפנות לאלוהים זה לחשוב עמוקות על משהו." ~ ראיון ב־1968
  • "אין עצמנו בלי אלוהים .. אין דבר בעולם בלי אלוהים." ~ ראיון ב־1968
  • "לאורך ההיסטוריה שלה ראתה ממשלת ישראל את השיכון ככלי מרכזי להשגת יעדה של המדינה וגם כצורך אנושי שעל המדינה מוטל לספקו לאזרחיה."

ציונות[עריכה]

  • "ארץ ישראל תיבנה אך ורק בידי עם חרוץ, עשיר בחומר וברוח, אשר יבוא אליה מבחוץ בגזירת צורך היסטורי חיוני ליצור לעצמו מולדת, כשהוא מצויד במכשירי המדע והטכניקה המודרניים ומוכן בכל מחיר להפוך את השממה והחרבה לנווה פורח עמוס תנובה ועשיר תרבות ורב אוכלוסין, כאשר עשו המהגרים האנגלים בצפון אמריקה והמהגרים ההולנדים בדרום אפריקה." ~ פרשת דרכים, 1915
  • "כיבוש ארץ... אינו בא על ידי הבטחת זכויות פוליטיות וערובות דיפלומטיות, אלא על ידי עבודה ישובית ממושכת, השתרשות והתערות בקרקע... והתרבות האוכלוסיה היהודית עד כדי היות רוב גדול ומכריע בארץ. [...] ארץ לא מקבלים, אלא כובשים, אנחנו נכבוש את הארץ בבנותנו אותה". ~ מתוך המאמר "לקראת העתיד", 1915.[11]
  • "למדתי את ארץ ישראל – ואני יודע מהי. אין זו שטח המנדט. אין זו שטח הבית הלאומי. ארץ־ישראל משתרעת בין ים־סוף בדרום והלבנון והחרמון בצפון, ובין הים־התיכון במערב ומדבר־קדם או סוריה במזרח. ואני מאמין היום...שלנו תהיה הארץ הזאת". ~ מכתב למרכז מפא"י, 30.6.1937.[12]
  • "העליה המתמדת היא תמצית חיינו והוייתנו. מחוץ לה אין תקוה ואין תקומה."
  • "מולדת אי אפשר לקנות בכסף או לכבוש בחרב. צריך אתה ליצור אותה בזעת אפיך."
  • "לא מתוך חיפוש ובקשת דרך לסדר חיינו על יסודות הרמוניים של יצירה חברתית־כלכלית משוכללת אנו קובעים את קו פעולתנו, הדאגה הגדולה האחת השלטת במחשבתנו ועבודתנו היא כיבוש הארץ ובניינה בכוח עליה רחבה. כל השאר אינו אלא פרפראות ומליצות. אין אנו חובשי בית המדרש המתפלפלים בהלכות יצירה עצמית – אנו כובשי ארץ שהועמדו בפני קיר ברזל ועליהם לנפצו." ~ נאום בוועידת אחדות העבודה, דצמבר 1922
  • "האם הירדן הוא גבול ארץ־ישראל? הוא נהר ארץ־ישראלי... גלעד וגם בשן הם חלקי ארץ־ישראל". ~ בשיחה עם ג'ורג' אנטוניוס, אפריל 1934.[13]
  • "אם לא נעמוד על הנגב, לא תעמוד תל אביב." ~ 1937.
  • "בלי הנגב תעמוד ירושלים, הנגב בלי ירושלים לא יעמוד." ~ ערב היציאה למבצע נחשון, אפריל 1948.
  • "בנגב ייבחן העם בישראל ומדינתו." ~ מתוך "משמעות הנגב", שדה בוקר, 17 בינואר 1955
  • "אם המדינה לא תחסל את המדבר - עלול המדבר לחסל את המדינה." ~ מתוך "דרומה", 1955, חזון ודרך ה', עמוד 302
  • "מדינה יהודית חלקית אינה סוף, אלא התחלה. [...] הקמת מדינה ואפילו חלקית, תשמש מנוף רב כוח במאמצינו ההיסטורים לגאול את הארץ בשלמותה. [...] נכניס למדינה את כל היהודים שאפשר להכניס לתוכה, לפי אמונתנו העמוקה אפשר יהיה להכניס יותר משני מיליונים. נקים משק יהודי רב ענפים, חקלאי חרשתי וימי. נארגן כוח הגנה משוכלל. צבא מובחר. אין לי ספק שהצבא שלנו יהיה מהמובחרים בעולם – ואז אני בטוח שלא ייבצר מאתנו להתיישב בכל שאר חלקי הארץ. אם מתוך הסכמה והבנה עם שכנינו הערבים ואם בדרך אחרת." ~ מתוך מכתב לבנו, עמוס, בו מסביר בן גוריון את תמיכתו בהצעת החלוקה של ועדת פיל
  • "בין שלמות הארץ, למדינה יהודית, בחרנו במדינה יהודית."
  • "אם לארץ נשמה – הרי ירושלים נשמתה של ארץ ישראל."
  • "ירושלים נקודת המוקד של האהבה, הגעגועים, השאיפות והתקוות של העם העברי."
  • "לארץ ישראל יש צורך בעליה מובחרת, הציונות אינה מפעל פילנטרופי, אנו זקוקים פה לטיפוס המעולה של היהודים שיפתחו את הבית הלאומי." ~ מתוך "אות קין" מאת מ. וזלמן, עמוד 105
  • "אם ישימו על כף אחת של המאזניים את כל האידיאלים שבעולם, ועל הכף השנייה את קיום ישראל – אבחר בקיום ישראל, כי... לא המתים יהללו ה'."
  • "אין זו מסמכותו של שום יהודי, אין זו מסמכותו של שום גוף יהודי, אין זו אפילו מסמכותו של העם היהודי כולו החי אתנו היום - לוותר על איזה חלק שהוא בארץ. זוהי זכות האומה היהודית לדורותיה, זכות שאינה ניתנת להפקעה בשום תנאי. ואילו גם היו יהודים באיזה זמן שהוא מכריזים על הסתלקותם מזכות זאת - אין בכוחם ובסמכותם להפקיע זכות זו מהדורות הבאים. שום ויתור ממין זה אינו מחייב ואינו קושר את העם היהודי. זכותנו על הארץ - על הארץ כולה, קיימת ועומדת לעד. ועד ביצוע הגאולה המלאה והשלמה, לא נזוז מזכותנו ההיסטורית. בכל זמן ובכל שעה, נעמוד על זכות זו בכל האמצעים הכשרים והמוסריים אשר בידנו." ~ מתוך דבריו בקונגרס הציוני בציריך, 1937
  • "דעת־הקהל האנגלית היא המשען הפוליטי המכריע והעיקרי, שיש לנו מחוץ לעם היהודי... עלינו לכלכל את מעשינו ככה, שנרכוש דעת־קהל זו – ולא נרחיק אותה. זוהי, לדעתי, כל תורת הפוליטיקה החיצונית שלנו". ~ מכתב למועצת "האיחוד" בז'נבה, 18.8.1936.[14]
  • "(עוד) מיליון יהודים והסכסוך עם הערבים נגמר" ~ בהנהלת הסוכנות, 20 ביוני 1944[15]
  • "אין אנו, יהודי ארץ־ישראל, רוצים ליהרג. אנו רוצים לחיות... גם לנו היהודים, כמו לאנגלים ולאחרים, יש זכות לחיות כיחידים וכעם, אולם גם לנו כמו לאנגלים יש משהו, שהוא יקר לנו גם מהחיים... אנו מוכנים ליהרג ולא נוותר על שלושה דברים: על חירות העלייה היהודית, על זכותנו לבנות שממות מולדתנו, על עצמאותו המדינית של עמנו בארצו". ~ נאום "תשובה לבווין", 28.11.45.[16]
  • "בארץ ישראל, אדם שלא מאמין בנסים הוא אדם לא ריאלי."
  • "מדוע מניחים אתם, שאין אנו כמוכם? גם לנו יש דברים, היקרים לנו מחיינו. בארץ זו ובארצות אחרות יש מאות אלפי יהודים אשר ימסרו נפשם – אם יהיה צורך בכך – למען ציון ולמען המדינה היהודית". ~ מתוך עדותו בפני הוועדה האנגלו-אמריקאית בירושלים, 11.3.1946.[17]
  • "אם תסכים בריטניה למדינה יהודית בחלק של א"י – אנו מוכנים להעניק לה בסיס נגד רוסיה… אין אנו תובעים את יציאתו של הצבא הבריטי מן הארץ." ~ דבריו בפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית ב-1946
  • "עכשיו, כשאנחנו הולכים להקים מדינה, יש לזכור שזאת לא תהיה מדינה יהודית, זאת תהיה מדינה של אזרחיה -היא תהיה מדינה יהודית רק לעלייה ולהתיישבות- בתוכה יהיו כל האזרחים שווים. לא תיתכן חוקה שתמנע ערבי מלהיות נשיא." ~ דברים בועידת מפא"י 4 ימים אחרי ההצבעה באו"ם על הצעת החלוקה.
  • "לא באטריבוט הממלכתי, אלא בהתרכזות האומה העברית והתערותה במולדת כאומה שוות זכויות במשפחת העמים החופשיים, בה אני רואה את מהותה של הציונות."
  • "התנאי הראשון לבטחוננו הוא גידול רב ומהיר של מספרנו בארץ". ~ במועצת מפא"י 12.1.1949.[18]
  • "גורלה של ישראל תלוי בשני דברים: בכוחה ובצדקתה".[19]
  • "מדינת ישראל לא תתואר בלי עליונות הרוח". ~ בפגישה עם סופרים, 11.10.1949.[19]
  • "אם ישימו על כף אחת את כל האידיאלים שבעולם ועל הכף השניה את קיום ישראל – אבחר בקיום ישראל".[19]
  • "ועוד אני רואה לפני שאלה, שקצת מסוכן להיכנס בה: אם אני רואה בתנועה הקיבוצית את הנושא והמגשים החלוצי של הציונות הסוציאליסטית? - לא רק בה. בכלל, אין גוף אחד, גיל אחד, צורת חיים אחת, יכולה להגשים את הציונות הסוציאליסטית. זאת יכול לעשות העם כולו. ורק אם העם כולו יעשה זאת - זה ייעשה. אבל יש תפקידים חלוציים בעם, יש גורמים שהם מסוגלים להניע את העם, יש גורמים אשר מסוגלים ללכת לפני העם להורות לו את הדרך. בתור כזאת אני רואה את התנועה הקיבוצית. אבל נניח, שהתנועה הקיבוצית לבדה תרצה לעשות את הדבר שיש לעשות: להגשים ציונות, להגשים סוציאליזם, אבל העם לא ירצה - אז לא יעלה הדבר בידה." ~ דוד בן גוריון בסמינר בבית ברל 29/1/50.
  • "איני יכול להסכים בשום אופן לדבריך ש'בגלל בחורי הישיבות הגענו עד הלום' לא הם בנו את הארץ, לא הם חרפו נפשם למוות על עצמאותה ואין להם זכויות מיוחדות, שאין ליהודים אחרים." ~ מכתב לרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, 1958 על רקע דרישה לצמצום הפטור מגיוס לבני ישיבות. (דניאל רוזנבאום, בן-גוריון ב-58': "לבחורי הישיבות אין זכויות מיוחדות", 10 באפריל 2013)
  • "הדברים שראיתי, אינם חדשים ואף על פי כן אסכם אותם במשפטים קצרים אחדים:
    • ראיתי שיש יותר מדי מדבר ופחות מדי התיישבות ופיתוח.
    • יותר מדי ריכוז בערים ופחות מדי בקצוות ובגבולות.
    • יותר מדי מתווכים ומשרתים ופחות מדי פריון עבודה, יוזמה חלוצית וחרדה לעתיד." ~ מתוך דבריו לקראת הבחירות לכנסת החמישית
  • "ידעתי שאין בעולם ובארץ זו מקום יקר בעיני עמנו וקרוב ללבו ומעורה בו כירושלים זו, שהפכה בירת ישראל לנצח נצחים." ~ מתוך נאום בכנסת, 31 ביולי 1967
  • "הארץ הזו שייכת לשניים, לערבים היושבים בה וליהודים בכל העולם." ~ מתוך הראיון האחרון שלו בתוכנית הטלוויזיה "מוקד"

צבא[עריכה]

  • "הצבא שלנו בנוי על יקר האדם."
  • "לא די שידע המפקד את מלאכתו, עליו להיות אוהב את האדם."
  • "אין הצבא קובע על דעת עצמו אפילו את מבנהו, סדריו וקווי פעולתו ... ארגון הצבא ועיצוב דמותו, כל אלה הם בסמכותם היחידה של הרשויות האזרחיות: הממשלה, הכנסת, והבוחרים." ~ מתוך "צבא ובטחון", עמודים 141 - 142
  • " "הבאתם לסיום מוצלח המבצע הצבאי הגדול והמפואר ביותר בתולדות עמנו – ואחד המבצעים המופלאים בתולדות כל העמים. שוב נוכל לשיר שירת משה ובני ישראל העתיקה: 'שמעו עמים – ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת, אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד, נמוגו כל יושבי כנען. תפול עליהם אימתה ופחד' אילת שוב תהיה הנמל העברי הראשי בדרום, ויוטבת, המכונה תיראן, תשוב להיות חלק ממלכות ישראל השלישית". ~ מכתב לחילי חטיבה 9 לרגל כיבוש שארם א-שייח' במבצע סיני, 1956
  • "אהוב ליבי אסף שמחוני, אלוף הניצחון של צה"ל, נהיית לבן אלמוות בעמדך בראש המערכה בסיני... אנו נפרדים ממך בצער עמוק בהערצה ובגאון." ~ הספדו על אלוף אסף שמחוני שנהרג בתאונה יום לאחר מבצע קדש
  • "הדבר הזה תלוי במפקדים שיהיו לנו. אם המפקדים יעודדו האמון, את האהבה, את הדבקות בחיילים שלהם, שתדע כל אם עבריה שהפקידה גורל חיי בניה לידי המפקדים הראויים לכך." ~ מתוך נאום בכנס סגל פיקוד כללי, הקריה, 2 ביולי 1963
  • "ברור מאליו שהחינוך ליוזמה בצבא אינו בא במקום המשמעת, ולא על מנת להחלישה. על הצבא לפעול מתוך משמעת ברזל בתחומי ההוראות, ההנחיות והפקודות הניתנות על ידי המוסדות והמפקדים המוסמכים. אבל כל קצין וכל חייל צריך ליזום ביצוע הפקודה; שומה עליו לפעול לא כדי לקיים מצוות אנשים מלומדה ולצאת לידי חובת המשמעת, אלא כדי להשיג את המטרה הרצויה: זאת אומרת לנצח." ~ מתוך ספרו "יחוד ויעוד – דברים על ביטחון ישראל", הביא לדפוס גרשון ריבלין, תל אביב: הוצאת מערכות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1971; 1998, עמודים 167-168.
  • "כל חייל חייב לראות עצמו במצבים מסוימים כאילו בו לבדו תלוי גורל המערכה ובמקרה שאין לו הוראה ברורה, או שהמצב משתבש, עליו לראות עצמו כמפקד עליון, כמתכנן וכמבצע, בשכלו, תפיסתו ויוזמתו." ~ מתוך ספרו "יחוד ויעוד – דברים על ביטחון ישראל", הביא לדפוס גרשון ריבלין, תל אביב: הוצאת מערכות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1971; 1998, עמודים 167-168.
  • "המפקד צריך לדעת שכושרו של הצבא נמדד לא רק בנכונותו הקרבית ובהתלהבותו - אלא באדמיניסטרציה מעולה, בסידורים נאותים ובשמירה על אלף פרטים קטנים שבהם תלויה יכולתו של הצבא לא פחות מאשר בנכונות ההקרבה העצמית.... אין מנצחים בחירוף נפש בלבד. ארגון טוב ומדוקדק בפרטי-פרטים מהווה, אולי, שלושת רבעים של סוד הניצחון." ~ מתוך ספרו "יחוד ויעוד – דברים על ביטחון ישראל", הביא לדפוס גרשון ריבלין, תל אביב: הוצאת מערכות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1971; 1998, עמוד 41.
  • "אנו יכולים לבנות צה"ל במתוכנן וביישוב דעת האחריות שבדבר היא קולוסלית. לא אעשה הדבר לבדי. זה למעלה מיכולתי. לא אעשה זאת גם אך ורק בעזרת בעלי מקצוע, אם כי עזרה זאת היא חיונית וברוכה. למלאכה זו דרושים קודם כוחות מוסריים. מנגנון מוכשר, נאמן, חרוץ ונקי כפיים לא מספיק. דרוש גם חסד עליון. עד שיוקם הצבא ויתבסס משטר אחראי ויעיל. כי הסכנה להפיכת הצבא לזירת התגוששות של פוליטיקנים או קרייריסטים או גם שניהם היא עצומה."[20].
  • "אם נילחם - נילחם בעתיד, ולא נחזור לעבר. האויבים שעמדו נגדנו בעבר, אין כל ביטחון שינהגו גם בעתיד כמו שנהגו בעבר. להפך, עלינו להניח שהם למדו בכישלונותיהם וינסו לתקנם." ~ מתוך ספרו "יחוד ויעוד – דברים על ביטחון ישראל", הביא לדפוס גרשון ריבלין, תל אביב: הוצאת מערכות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1971; 1998, עמודים 166-167.

פוליטיקה[עריכה]

  • "לא הרבנים יקבעו." ~ בשאלת מיהו יהודי
  • "בלי חרות ובלי מק"י." ~ העקרון שלפיו נהג בהקמת ממשלותיו
  • "מנהיג או שלטון, הנוטל לעצמו את הרשות לקבוע, מה טוב לאזרח לדעת, סופו שהוא מנסה לקבוע מה טוב לאזרח לחשוב! ואין סתירה גדולה מדעה זו מחד, ודמוקרטיה מאידך."~ 1950
  • "עליך לדעת, מה אתה רוצה להשיג, להיות בטוח במטרותיך ולראותן לעיניך כל העת. עליך לקבוע עדיפויותיך. עליך לחנך את מפלגתך ולחנך את הציבור הרחב. עליך לתת אמון באנשיך – לא פעם אמון רב יותר משהם נותנים בעצמם, שכן המנהיג המדיני האמיתי מכיר באופן אינסטינקטיבי את יכלתו של אדם ומסוגל לעוררו למצותה ברגעי משבר. עליך לדעת, מתי להילחם ביריביך הפוליטיים ומתי להפסיק לזמן־מה. לעולם אל לך להתפשר בשאלות עקרוניות. עליך להיות מודע לגורם הזמן... ומאחר שהעולם אינו נעצר אף לרגע, ונתיב הכוח משנה את מרכיביו... עליך לבחון שוב ושוב, בהתמדה, את המדיניות, שבחרת להגשמת מטרותיך.[21]
  • "לרבים מתושבי הארץ נדמה, כאילו כבר באנו אל המנוחה ואל הנחלה, ורק דאגה אחת מקננת בלבם: מה אומרים הגויים [...] אין יסוד לבהלה מאמרות הגויים... ההיסטוריה אינה נעשית על־ידי דיבורים, אלא על־ידי מעשים [...] לא ניתפש לבהלה ולפחדנות הלובשת מחלצות של תבונה ומעשיות מדומה [...] לא בזירה העולמית, אלא בפנים יחזק ישראל ויעמוד... עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים" ~ מתוך נאום במסדר צה"ל, יום העצמאות תשט"ו, 27 באפריל 1955.[22][23]
  • "עלינו לעזור לצבא [הבריטי] כאילו לא היה ספר לבן, ועלינו להילחם בספר הלבן כאילו לא היתה מלחמה." ~ בישיבת מרכז מפא"י בתל אביב, 12 בספטמבר 1939
  • "ארץ לא מקבלים אלא כובשים." ~ מתוך "לקראת העתיד", תרע"ה, 1915, אנחנו ושכנינו, עמוד י"ב
  • "מדינאי, שהשלטון בשבילו אינו מטרה אלא אמצעי לשרת עמו ואידיאל חייו, חייב לבחון את הנסיבות, התנאים והצרכים של זמנו ומקומו, וגם כושרו, סגולותיו ונטיותיו, כשהוא בא לקבוע אם רצוי שיוסיף לעמוד ליד ההגה, או שיסתלק זמנית או לחלוטין."
  • "יש להוריד את קרנן של המפלגות. קיומן הנבדל הוא אצלן עדיף על כל דבר אחר. שאיפתן להישרד גוברת על שאיפתן להיטיב."
  • "מחר תיקרא לבחור שליחינו לאספה המכוננת במדינת ישראל. בבחירות כלליות וחופשיות של כל העם בציון המשוחררת, נקים הבסיס המשפטי העממי למדינתנו המחודשת. וכל איש ואישה, שהחוק העניק להם זכות הבחירה, בל ייעדר מהקלפי. זוהי זכות גדולה. זכות היסטורית, שציפו לה דורות בכיסופים משיחיים. אלה הן הבחירות הראשונות לרס-פובליקה העברית בתולדות ישראל." ~ מתוך נאומו ברדיו לקראת הבחירות לאספה המכוננת, 24 בינואר 1949.
  • "חבר הכנסת שיושב לימינו של חבר הכנסת בדר." ~ כשהתכוון למנחם בגין
  • "המוקיון עבר אתמול ביום 1 בנובמבר, בקדילק פתוח, כשלפניו רצים 20 רוכבי אופנוע ועיתון 'חירות' בישר הבוקר באותיות ענק על 'מסע הניצחון של בגין'. קיום המפלגה בישראל הוא כתם שחור על הדמוקרטיה הישראלית. התנוונות זו ניזונה מהנחשלות של כמה עדות בישראל ויגאל אלון מסייע לבגין בתעמולתו." ~ מתוך יומנו, על מסע הבחירות של בגין לקראת הבחירות לכנסת הרביעית
  • "לכל אחד מן המשברים הממשלתיים היו נימוקים מיוחדים. אולם הנימוקים האלה נבעו כולם ממקור אחד: ממשבר הממלכתיות המלווה את הקמת המדינה מן הרגע הראשון ועד היום. משבר זה טבוע בהתפצלות המנופחת והחולנית שירשנו מן העבר האומלל שלנו, מחיי תלות וחוסר חיים ממלכתיים ועצמאיים במשך אלפי שנים." ~ מנימוקי התפטרותו והתפטרות ממשלת ישראל השלישית
  • "יש סכנות, שעליהן אפשר להתגבר רק באמצעים שבהם אוחז הצד המס‏כן. אין לך דבר מגוחך יותר ופושע יותר מאשר להילחם באמצעים קונסטיטוציוניים נגד כוח, שכולו אנטי-קונסטיטוציוני". ~ על המלחמה עם בית"ר, בישיבת מרכז מפא"י, 31.1.1934.[24]
  • "מעשי טרור של כמה תימנים." ~ בראיון לעיתון צרפתי על האצ"ל והלח"י[דרוש מקור]
  • "לא הייתי שותף לתפיסת מר לנדאו וחבריו ביחס לגרמניה, לא הייתי שותף אליהם בשעה שפארו ושבחו ונישאו את שמו של היטלר והעמידו אותו לדוגמה ולמופת." ~ מתוך נאום בכנסת. משפט זה גרם למחאות מאת חברי חירות, והמהומה הביאה להפסקת ישיבת הכנסת.
  • "בל יהיו רוצחי עמנו גם יורשיו." ~ בדיון בכנסת בינואר 1952 על הסכם השילומים עם גרמניה
  • "להיות חופשי לא משנה מה יגידו." ~ 1949
  • "בגין הוא יליד התקופה המטורפת שבין שתי מלחמות העולם, והוא טיפוס היטלריסטי מובהק." ~ דוד בן-גוריון במכתב לחיים גורי 1963
  • "אם אתה מדבר על שנאתי לבגין – תאמר 'היתה', ולא 'הנה'. אין לי עכשיו כל שנאה לבגין (אני מתנגד לדעותיו)". ~ מכתב לסופר מיכאל בר-זוהר, 28.12.1966.[25]
  • "התנגדתי מאוד לכמה עמדות ופעולות שלך גם אחרי הקמת המדינה ואינני מתחרט על כך... אבל מבחינה אישית לא היתה לי אף פעם טינה אישית נגדך וכל מה שהכרתי יותר בשנים האחרונות הוקרתי אותך יותר ופולה שלי שמחה על כך." ~ מכתב למנחם בגין.[26]
  • גם תהיה זו טעות היסטורית אפילו מצד אלה שאינם נזקקים [...] להלכה, להוציא את ההלכה מכלל התודעה היהודית, כי היא חלק בלתי נפרד מן המורשה היהודית בת אלפי השנים."[27]

היחס ליהודים[עריכה]

  • "אם אדע שאפשר להציל את כל ילדי גרמניה על ידי העברתם לאנגליה ורק מחציתם על־ידי העברתם לארץ־ישראל, אני אבחר בדבר השני – כי לפנינו לא רק חשבון הילדים האלה, אלא חשבון היסטורי של עם ישראל". ~ במרכז מפא"י, 7.12.38.[28]
  • "תכנו אותי אנטישמי אבל אני חייב לומר זאת אנו נחנקים מבושה מהמתרחש בגרמניה בפולין ובאמריקה, שיהודים אינם מעזים להיאבק אין אנו שייכים לעם היהודי הזה, אנו מתמרדים נגד עם יהודי כזה, אין אנו רוצים להיות יהודים כאלה." ~ תום שגב, "ימי הכלניות: ארץ ישראל בתקופת המנדט", עמוד 322
  • "בין ניצולי מחנות ההסגר של הגרמנים היו אנשים שאלמלא היו מה שהיו- אנשים קשים ורעים ואגואיסטים-לא היו ניצלים, וגם כל מה שעבר עליהם עקר מנפשם כל חלקה טובה." ~ מרכז מפא"י, יולי 1949
  • "הגלויות המתחסלות והמתכנסות בישראל אינם מהוות עדיין עם, אלא ערב רב ואבק אדם, ללא לשון, ללא חינוך, ללא שורשים, הפיכת אבק אדם לאומה תרבותית היא מלאכה לא קלה."
  • "העלייה שבאה אחרי תקומת המדינה, רובה מארצות האסלאם, באסיה ובאפריקה, היה בה ללא ספק משהו מהחזון המשיחי, אבל הייתה נעדרת רכוש רוחני וחומרי הדרוש לבניין משק בריא וחברה חדשה... אני רואה משמעותו ההיסטורית האיומה של הטבח הנאצי לא באותה כמות מחרידה של היהודים שנטבחו, אלא בהשמדת דווקא אותו מבחר העם שרק הוא, מתוך כל חלקי היהדות, היה מסוגל ומצויד בכל הכוחות הדרושים, לשם בניין מדינה... ששת המיליונים שנשמדו, הם וכמעט רק הם, היו המדינה העברית בכוח." ~ מתוך מכתב לישראל גלילי, 1960

עדות המזרח[עריכה]

  • "לחנך את הצעיר, שבא מארצות אלו, לשבת בבית הכיסא כמו אדם, להתרחץ, לא לגנוב, לא לתפוס נערה ערבית ולאנוס אותה ולרצוח אותה — זה קודם לכל שאר הדברים. בלי זה — אין ערך לאימון ולחינוך הצבאי שניתן להם." ~ הרצאה בכנס הפיקוד הגבוה של צה"ל באפריל 1950 (נאמר כנראה בעקבות "פרשת נירים").
  • "לאלה ממרוקו לא היה שום חינוך. מנהגיהם, מנהגי הערבים. הם אוהבים את נשותיהם אבל מרביצים להן ... אולי בדור השלישי יופיע מישהו בקרב יהודי עדות המזרח שהוא מעט שונה, אבל אני איני רואה זאת עדיין". ~ לכתב עת אמריקאי ב–1965.[דרוש מקור]
  • "אין יסוד להנחה שיהודי צפון אפריקה, או תורכיה, מצרים, פרס או עדן שונים במהותם ויסודם מיהודי ליטא, גליציה ואמריקה. גם בהם גנוזים מעיינות עשירים של יכולת חלוצים, מעיינות של גבורה ויצירה. אם נשקיע גם פה חלק מן המאמצים שהשקענו בנוער היהודי בארצות אירופה - נקבל גם פה התוצאות המבורכות." ~ בתוך "יחוד ויעוד", שנתון הממשלה, תשי"א, עמ' כה.
  • "ודאי שיש לשמור על רמה מסוימת של בית־המשפט העליון. עם־הארץ אי אפשר לשלוח להיות שופט, גם אם יש לו יחוס אחר... [אבל] יש עניין אחדות עם ישראל. אי-אפשר שאנו נשב פה ולא נרגיש מה שאחרים מרגישים... לא יתכן שבעם של 1,500,000 נפש ויש לכל הפחות 600,000 לא אשכנזים, לא ייתכן שבין כולם אי-אפשר למצוא אפילו רק אחד שישב עם עוד שמונה אשכנזים בבית-המשפט העליון, זה לא ייתכן. אם חברי בית המשפט העליון חושבים כך – פגום אצלם החוש היהודי, זה איזה סנוביזם, כולם מוכרחים להיות גאונים." ~ מתוך פרוטוקול ישיבת הממשלה, 31.5.53 , עמ׳ 6-5, א"מ. נמצא אצל: ניר קידר, בן-גוריון והמאבק למינוי שופט ממוצא ספרדי לבית-המשפט העליון, מחקרי משפט, כרך יט, תשס"ב-תשס"ג, 2003, עמ' 539-515.
  • "הערבים יצרו את הפסיכולוגיה הנחוצה בתוכנו, הרוח הגורמת לאנשים להניח את ההבדלים ביניהם לטובת אינטרס משותף. הם גרמו לנו לבנות את צבאנו ולדרוש שירות צבאי מכל אדם צעיר, והצבא הוא כוח נפלא בשביל חינוך, משמעת וסינתיזה. היהודים מתימן, היהודים המרוקאים, העיראקים, הכורדים, כל האנשים הצעירים האלה, חלקם אולי כמעט פראים, באים אל הצבא ולומדים עברית, הם לומדים את ההיסטוריה שלנו, ואיך נוצרה המדינה, ובשביל מה היא קיימת בעצם, והם יוצאים ישראלים!" ~ מתוך ראיון למגזין "לייף", 1957
  • "׳הבחורים האלה עולי צפון אפריקה ומרוקו, אם כי הם פראי אדם אבל הם אוהבים שמעבידים אותם בפרך, כי הם מרגישים שמשהו ניתן להם והם משמשים גורם." ~ על הצורך בקליטת עולים ממרוקו במסגרת גדודי עבודה.[29]
  • "דרושים לנו בני אדם שנולדו כפועלים. יש לשים לב יותר אל האלמנט המקומי מעדות המזרח, אל התימנים והספרדים, אשר רמת חייהם ודרישותיהם הן נמוכות משל פועל אירופי ובהצלחה יוכלו להתחרות בערבים." ~ תולדות תנועת הפועלים בארץ ישראל, צבי אבן שושן, ספר ראשון, עמוד 123
  • "יהודי תימני הוא קודם כל יהודי, ואנחנו רוצים להפכו עד כמה שאפשר במהירות האפשרית מתימני ליהודי השוכח מאין בא, כמו שאני שכחתי שאני פולני." ~ דברי הכנסת, 14 בפברואר 1951
  • "זה אבק-אנשים מארצות הכי מנודות, הכי דלות, הכי מושפלות ושפלות. אנחנו נקבל, ובזרועות פתוחות, את היהדות מהארץ הכי ירודה שאנחנו מכירים – מעיראק הבזויה והשפלה. ולא יכולים להיות יהודים בארץ בזויה ושפלה, שגם הם לא הושפלו ולא התבזו. נקבל אותם. עלינו להעלותם. בטרם שיהיו חיילים עלינו להעלותם." ~ מצוטט ב"חינוך ומורל בצה"ל", הוצאת המטה הכללי
  • "שבט זה, מצד אחד הוא יותר נוח לקליטה, גם מבחינה תרבותית וגם מבחינה משקית, מכל שבט אחר. הוא אוהב עבודה, אינו להוט אחרי העיר, יש לו (לחלק הגברי, לכל הפחות) אחיזה בלשון העברית ובתורת ישראל אבל מבחינה אחרת הוא אף הקשה ביותר. הוא רחוק מאיתנו מרחק של אלפיים שנה אם לא יותר. הוא נעדר המושגים היסודיים ביותר והראשוניים של ציוויליזציה (להבדיל מתרבות). יחסו לילדים ולאשה הוא של איש פרימיטיווי. מצב בריאותו לקוי. כוחותיו הגופניים תשושים ואינו מבחין בצרכים ההיגייניים המינימאליים. הוא היה אלפי שנה שרוי באחת הגלויות האפלות והמרודות ביותר, במשטר פרימיטיווי יותר ממשטר פאודלי ותיאוקרטי רגיל. המעבר שלו לארץ – אין כמהפכה הזאת בחיי אנשים, מהפכה אנושית עמוקה ולא זו השטחית, המהפכה הפוליטית, כל ערכי אדם משתנים שינוי יסודי" ~ על העולים מתימן, מכתב לרמטכ"ל יגאל ידין
  • "עכשיו מסר לי חבר שבטבריה היו אלף קולות חרות. אנשים אלה עובדים כולם במשקי עמק הירדן. משקי עמק הירדן הם בעינינו, פינת חמד של הארץ מכל הבחינות, גם מבחינה משקית וגם מבחינה חברתית, גם מבחינת האדם האנושי המעולה, מכל הבחינות. במה עוד אפשר לברך משקים אלו ואין להם? אבל זה בעינינו ולא בעיני העולים העובדים שם. בעיניהם אלה הם בעלי אחוזות עשירים שיש להם הכל - חינוך טוב לילדים, שדות, כרמים, גנים יפים, משק נהדר...כאן קיימים שני מעמדות - לא במובן של ניצול כספי, לא במובן מרכסיסטי אלא במובן האנושי הפשוט." ~ נאום בועידת מפא"י, בעקבות תוצאות הבחירות לכנסת השלישית, 1955.

תנ"ך[עריכה]

  • "לא קלים הם חיי ראש ממשלה, ולא עליכם כל החרדות והדאגות המלוות אותו. שתי שעות של לימוד בחוג התנ"ך מסיבות קורת רוח ובאות להקל על הדאגות החמורות."
  • "דמות של משה ומתן התורה על-ידיו במדבר סיני (בחורב) נחרתו כה עמוק בזיכרון העם ובנשמתו, שאין להעלות על הדעת שזה לא היה ולא נברא."
  • "בראשית ימי האומה הייתה המלוכה והנבואה מרוכזת באיש אחד, שתוארו היה לא מלך ולא נביא, אם כי הוא היה למעשה שני הדברים האלה גם יחד. זה היה משה רבנו, הוא היה מנהיג, מחוקק, מורה, מדריך, ראש העם ושליח-אלוהים גם יחד."
  • "משה היה האיש הגדול ביותר שקם לישראל בכל הדורות."
  • "רק איש חי, רב-פעלים, מחונן בשאר-רוח, גדול נפש, אדיר השפעה והשראה – נחרת עמוק בנשמת העם. ומשה אינו יצור דמיוני."
  • "...אם כי התנ"ך הוא דבר שקשה להגדירו הייתי אומר שהוא נשמת העם היהודי מראשיתו ועד סוף כל הדורות, בו נתגלתה ומתגלה כל רוחו העברית. התנ"ך הוא ספר האומה, וזהו יותר מספר. איני יודע מילה היכולה להביע מהו התנ"ך בשביל עם ישראל". ~ מתוך 'דבר', 08/06/1960
  • אמרתי שאיני לאומי ואיני ציוני - כי יהדותי מקורה בתולדות העם היהודי, במורשתו ובמקור מחצבתו; ואברהם אבינו ומשה רבנו והושע ומיכה וישעיהו וירמיהו והלל ורבי עקיבא ורבי יהודה הלוי, לא היו "לאומיים" ולא היו "ציוניים". והמילים האלה היו זרות להם, ואינן אומרות כלום גם לי. ואין לי כל צורך בהן. המושג יהודי אומר לי הכל." - מתוך מכתב ששיגר בן גוריון לחוקר הספרות ברוך קורצווייל בשנת 1961.
  • "כל מה שנתרחש בימינו - חידוש מדינת היהודים ועליית מאות אלפי יהודים שלא קראו אף פעם את הס, פינסקר והרצל ואולי גם לא שמעו את שם הציונות, אי אפשר להבין בלי לראות חזון הגאולה המשיחית נטוע בלב העם היהודי לא רק לאחר חורבן בית שני אלא מימי נביאי הכתב הראשונים אם לא מלפני יציאת מצרים. [...] כוודאות חוקי הטבע כן וודאות בשורת הגאולה, גאולת העם וגאולת המין האנושי". ~ ישראל והתפוצה, עמוד 175.
  • "שדה בוקר. 5.7.64 למר לוי דרברמדקר, שלום רב, אני תמים דעה אתך בדבר חשיבות חידוני התנ"ך, ועוד יותר למוד התנ"ך, ואין לו כל יסוד לחשוב שהחידונים יבוטלו. בכבוד רב, ד. בן גוריון" ~ מתוך מכתבו למר לוי דרברמדקר.

זכויות האישה[עריכה]

  • "לשר האוצר, חתמתי היום על 'הצהרת העובד(ת) לצורך קביעת ניכויי המס'. בהצהרה, בסעיף 4 נאמר שם בעלי/אשתי. לדעתי יש להגיד אישי/אשתי. במילה בעל יש משמעות של אדנות ועבודה זרה, שאינה הולמת כבוד האישה, השווה לגמרי בזכויותיה לאיש. תעשו כדברי הושע הנביא: 'והיה ביום ההוא-תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי' (הושע, ב', 18). בכבוד רב, ד. בן גוריון." ~ מכתב לשר האוצר, מאי 1953
  • "שואלים אותי: מדוע יש לפטור מחובה זו [חובת הגיוס] אישה נשואה? בימי שלום יש לשחרר לדעתי את האישה הנשואה משני טעמים. הטעם האחד הוא אנושי. אם נערה בת 18 מתחתנת, יש לתת לה שנה לשמוח עם בעלה... והטעם השני הוא ציבורי. אין להפריע לאישה נשואה מלהיות לאם." ~ דברי הכנסת, 1949
  • " איו יצור חשוב, יקר ונעלה כילוד אנוש. הוא נזר-הבריאה, הוא נצח האנושות, הוא עתיד האומה, והטבע גזר שרק האישה יכולה ללדת ילד. זוהי סגולת האם, ברכתה ויקרה. לכל אחד מאיתנו הייתה אם - וכל איש יודע שלא היתה נפש יקרה, אהובה ונאמנה בחייו כמו האם. עלינו לתת כבוד ויקר לאמהות, ולהעמיד את האישה בתנאים הנוחים והרצויים ביותר כשעליה להיות לאם. עלינו להפחית במידת יכולתינו צער גידול בנים וכאבי-אמהות. לא רק הבן חייב בכבוד האם - אלא המדינה כולה, החברה כולה, חייבת בכבוד האמהות ובזכות האם. היש בחיים דבר נאצל וקדוש כאמהות? אין לעשות שום דבר העלול לפגוע באמהות, ויש לעשות הכל, המסייע לאמהות ומקל עליה." ~ ייחוד וייעוד, עמוד 76
  • " האשה אינה אשה בלבד, היא גם אישיות, כמו הגבר. לאישיות זו מגיעות כל הזכויות וכל החובות המגיעות לאישיותו של הגבר - מלמד אלו המתייחסות לאמהות. מעבר לאמהות - דין האישה כדין אדם, ואין לגרוע ממעמדה, מזכויותיה, מחובותיה במלוא הנימה...האשיה דינה כדין גבר בכל מה שנוגע לזכויות-אנוש, ומעמד האישה לא יכול להיות ירוד וגרוע ממעמד הגבר בשום דבר שבעולם. אין האישה פסולה לשום שירות, אין היא משוללת שום זכות, ואין היא פטורה משום חובה, אלא אם הדבר פוגע באמהותה" ~ ייחוד וייעוד, עמוד 76
  • "אל תחשוב הפועלת כי תפקידה הוא להידמות לגבר, גם למחשבה זו היא פרי הרגשת נחיתות." ~ מתוך נאום בועידת הפועלות השישית, 1949

ערבים[עריכה]

  • "נכנסתי פה לסינימה כזה וישבתי אצל השחורים. ניגש אלי תיכף המשגיח וציווני לשבת לחוד... נזכרתי בערבים הפראים שלנו והרהרתי: כלום לא יוכלו בני אמריקה החופשית, הקולטורית, הפרוגרסיבית והדמוקרטית ללמוד קצת אנושיות אצל אותם הפראים?" ~ על אפליית השחורים במדינות הדרום של ארה"ב, מכתב ליצחק בן צבי, כ"ט בשבט תרע"ו.[30]
  • "הניגוד הפוליטי בינינו ובין הערבים – אנו והם רוצים להיות רוב". ~ בדיון המזכירות המשותפת של "אחדות העבודה" ו"הפועל הצעיר", 1.11.1929.[31]
  • "יש חברים השוללים את קיומה של תנועה לאומית בקרב הערבים, הם רואים את פילוגי הערבים בינם לבין עצמם... נכון הדבר שלתנועה הלאומית הערבית חסר תוכן חיובי... אבל אנו נטעה, אם נמוד את הערבים ואת תנועתם באמת־המידה שלנו. כל עם יש לו תנועה לאומית שהוא ראוי לה". ~ מתוך: "בירורים", חשון, תר"ץ.[31]
  • "אין אנו רוצים להיות בארץ־ישראל יהודי חסות של מופתי או קימאקאם ערבי". ~ מתוך: "דרכנו המדינית לאחר המאורעות", טבת, תר"ץ.[31]
  • "התנועה הלאומית הערבית נולדה כמעט בזמן אחד עם הציונות המדינית". ~ מתוך יומנו, 4.9.1934.[31]
  • "את נציגות העם הערבי אקבל כמו שהיא... יפתח בדורו כשמואל בדורו, וכל עם וציבור יש לו בכל שעה המנהיגים שהוא ראוי להם באותה שעה". ~ מכתב למרכז המפלגה, 18.6.1936.[32]
  • "אינני שולל טראנספר מבחינה מוסרית ואינני שולל אותו גם מבחינה פוליטית, אם יש סיכוי לזה... אינני יודע. אבל אסור שתהיה זאת הצעה יהודית... אם אנו נציע זאת – הערבים ידחו אותה והגויים יגידו שאין מקום ליהודים בארץ־ישראל". ~ בהנהלת הסוכנות, 20 ביוני 1944[15]
  • "אילו היו אויבינו פקחים, היו מוסרים לנו רצועת עזה בשלמותה, על פליטיה, ונצטרך לפרנס רבע מיליון ערבים ולדכא חתירות נגד בטחוננו בכוח". ~ למשה דיין, בתקופת הלחצים הבינלאומיים לנסיגה מסיני, 16.2.1957.[33]
  • "בעיני הערבים, נראה הדבר כי לפני עשר שנים ויותר באו אנשים מפולין, מרומניה, מרוסיה, והשתלטו על הארץ הזאת, על ארץ הערבים. וארץ בעיניהם היא ערבית אם היא מיושבת ערבים במשך 1,500 שנה... מדוע יותרו על ארץ זאת? זה עומד בין הארצות הערביות כטריז... אמנם אם אנו שמים עצמנו בתור ערבי, באים לידי מסקנה מרה. אבל מוטב מסקנה מרה של אמת מאשר אונאה עצמית כאילו מתוקה [...] אין אפשרות, לפי הכרתי העמוקה, להביא שלום בלי שקודם תתבשל הכרה בלב הערבים, שאין אפשרות להכחיד אותנו. זוהי הדרך היחידה לשלום [...] סיכוי השלום עם הערבים מונח בהגברת כוחה ובטחונה של ישראל מבחינה מדינית, צבאית וכלכלית". ~ בוועדת החוץ של מפא"י, 4.3.1958.[34]
  • "יש זכות לערבים בארץ־ישראל, אין זכויות לאומה הערבית בארץ־ישראל" ~ יומן, 25.11.1967 ובקול ישראל.[35]

תחזיות לעתיד[עריכה]

(תשובות בן גוריון ב־1961 לשאלה כיצד יראה העולם בעוד 25 שנה)[36]

  • "המלחמה הקרה תהיה נחלת העבר. הלחץ הפנימי של האינטיליגנציה הגדלה בלי הרף ברוסיה ליותר חופש, ולחץ ההמונים להעלאת רמת החיים עלולים להביא לידי דימוקרטיזציה של ברית המועצות במשך רבע המאה הבאה."
  • "גידול השפעת הפועלים והאיכרים מצד אחד ועליית כוחם של אנשי המדע בארצות הברית יהפכו ארצות הברית למדינת סעד ולמשק מתוכנן."
  • "אירופה המערבית והמזרחית תיהפך לברית פדרטיבית של מדינות אבטונומיות בעלות משטר סוציאליסטי ודמוקרטי."
  • "המדע הביוכימי ימציא זריקה שתשנה את צבע העור משחור ללבן או מלבן לשחור ועל ידי כך תסולק לגמרי בעית הסגרגציה בארצות הברית ובארצות אחרות."

נאמר עליו[עריכה]

  • "הוא הקיצוני ברעיונותיו והמסוכן ביותר שבין המנהיגים הציונים." ~ העיתון "אל-ג'מעה אל-ערביה", 15 בנובמבר 1935, לאחר בחירת בן-גוריון ליושב ראש ההנהלה הציונית.[37]
  • "המתנה הגדולה של ההיסטוריה לעם היהודי" ~ ברל כצנלסון.[38]
  • "גדולתו וחולשתו של בן־גוריון טמונות בכך שבכל רגע ורגע של פעילות הוא רואה לפניו רק מטרה אחת, המשכיחה מלבו כל דבר אחר... בשעות משבר, כאשר הכל מתמקד ביעד אחד, אין שיוכל להשתוות אליו מבחינת כושר ההכרעה. אך בחיים הרגילים של כל ימות השנה הוא 'עושה צרות' מובהק, בהיותו משולל איזון וכל חוש של פרופורציה, ובאי־יכלתו לראות בעיות בודדות במסגרת של מצב כללי." ~ נחום גולדמן[39]
  • "בן־גוריון חונן במה שאפשר לכנות splendid indifference (אדישות נשגבה). לא אכפת לו מה אומרים עליו. לא אכפת לו מה כותבים עליו העיתונים. לא אכפת לו אם לבושו מסודר או מרושל. הוא עושה את שלו – וכל השאר אינו מעניין אותו". ~ יצחק נבון מצטט את משה שרת, שציטט את אשתו, צפורה שרת.[40]
  • "גדולתו של בן-גוריון שלכם מתבטאת בכך, שהוא פילוסוף – ואף על פי כן, מסוגל להחליט החלטות" ~ שר ההגנה הצרפתי מוריס בורז'ס-מונורי, ערב מבצע סיני 1956.[41]
  • "למן הרגע הראשון חשתי הוקרה אוהדת ללוחם ואלוף אמיץ זה. הוא מסמל את באישיותו את ישראל". ~ שארל דה גול על פגישתם הראשונה ב-14 ביוני 1960.[42]
  • "בן-גוריון ואדנאואר הם שני המנהיגים הגדולים ביותר של המערב" ~ שארל דה גול לחתנו, הקולונל דה בואסיה.[43]
  • "אינני מבין אותך. עם ראש כמו שלך ופנים שכאלה, תוכל בקלות לנצח בבחירות!" ~ שארל דה גול בתגובה לבן-גוריון שהביע את דעתו נגד שידורי טלויזיה בישראל, במהלך ארוחת הצהריים, 6 ביוני 1961.[44]
  • "אחד מגדולי המדינאים בני זמננו" ~ שארל דה גול במכתב למיכאל בר-זוהר, 20.10.1966.[43]
  • "אני מאמין באינטואיציה של בן-גוריון יותר מאשר בדעתי שלי" ~ זלמן ארן.[45]
  • "בן-גוריון אהב בבן-צבי את אהבתו של בן-צבי אליו" ~ רחל ינאית בן-צבי.[46]
  • "אני איש ריב ומדון...אני מתנגד להרבה אנשים והרבה מתנגדים לי. כזה אני ואותם כבר לא אשנה". ~ בן-גוריון מסביר לזלמן שזר (צוטט על ידו) מדוע הוא עצמו אינו מתאים להיות נשיא המדינה.[47]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ב, פרק א, עמ' 647.
  2. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק יח, עמ' 374.
  3. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק כ, עמ' 413.
  4. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק יב, עמ' 278.
  5. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק כא, עמ' 430 (מתוך "בדרך לצבא ולמדינת ישראל", מאמר כ"ו).
  6. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק כו, עמ' 526.
  7. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ב, פרק יט, עמ' 1004.
  8. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ג, פרק יב, עמ' 1401.
  9. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ג, פרק ח, עמ' 1304.
  10. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק כד, עמ' 493.
  11. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק ד, עמ' 105–106.
  12. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק יז, עמ' 359.
  13. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק יד, עמ' 319.
  14. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק יז, עמ' 351.
  15. ^ 15.0 15.1 תום שגב, המיליון השביעי, ג, 1, עמ' 101.
  16. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק כו, עמ' 538.
  17. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק כז, עמ' 540.
  18. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ב, פרק יב, עמ' 883.
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ג, פרק יב, עמ' 1399.
  20. ^ אמיר אורן, הביטחון, השר והמוסר, עיתון "הארץ", 17 באוגוסט 2010
  21. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק כד, עמ' 496–497.
  22. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ג, פרק א, עמ' 1142–1143.
  23. ^ מרדכי בר-און, אחרית ימי משה שרת בממשלה – עיון נוסף ביומנו, בתוך: יעקב ורנה שרת (עורכים), שוחר שלום, עמ' 489: "אל ניכבש על ידי הפחדנות המדברת בשם תבונה".
  24. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק יג, עמ' 287.
  25. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ב, פרק ט, עמ' 834.
  26. ^ מירון ח. איזקסון (עורך), בגין;, הוצאת ידיעות אחרונות, 2003. עמ' 82.
  27. ^ ישראל והתפוצה, עמוד 194.
  28. ^ תום שגב, המיליון השביעי, א, 1, עמ' 22; עמ' 479, הערה 53.
  29. ^ פרוטוקול המוסד לתיאום 14.6.1950, תיקי המוסד, ארכיון מרכז מורשת בן גוריון
  30. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק כא, עמ' 434.
  31. ^ 31.0 31.1 31.2 31.3 מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק יד, עמ' 310–311.
  32. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק טו, עמ' 334.
  33. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ג, פרק ח, עמ' 1303.
  34. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ג, פרק י, עמ' 1360, 1362.
  35. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ג, פרק יב, עמ' 1411.
  36. ^ התכתבות עם העיתון "לוק" בשנת 1961: חיזוי עתיד העולם בעוד 25 שנים (כלומר ב־1986)
  37. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק כ, עמ' 408–409.
  38. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ג, אחרית דבר מאוחרת, עמ' 1693.
  39. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ב, פרק טו, עמ' 949.
  40. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ב, פרק טז, עמ' 971.
  41. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ג, פרק ו, עמ' 1249.
  42. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ג, פרק יא, עמ' 1379.
  43. ^ 43.0 43.1 מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ג, פרק יא, עמ' 1385.
  44. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ג, פרק יא, עמ' 1397.
  45. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ג, פרק יב, עמ' 1403.
  46. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ג, פרק טז, עמ' 1548.
  47. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ג, פרק טז, עמ' 1549.


ראשי ממשלות ישראל
דוד בן-גוריוןמשה שרתדוד בן-גוריוןלוי אשכולגולדה מאיריצחק רביןמנחם בגיןיצחק שמירשמעון פרסיצחק שמיריצחק רביןשמעון פרסבנימין נתניהואהוד ברקאריאל שרוןאהוד אולמרטבנימין נתניהו ישראל