בני גנץ

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בני גנץ

בני גנץ (נולד ב־1959), הרמטכ"ל ה־20 של צבא הגנה לישראל. בשירותו הצבאי היה לוחם ומפקד בצנחנים. בעבר כיהן כסגן הרמטכ"ל, כמפקד פיקוד הצפון, כמפקד זרוע היבשה, כנספח צה"ל בארצות הברית וכמפקד הגיס הצפוני.

על חייו ושירותו הצבאי[עריכה]

  • "התגייסתי בשנת 1978 לגדוד 50, שאז נקרא 'נח"ל מוצנח' והיה חלק מהצנחנים, ולאחר מכן הפך לגדוד 101. הטירונות עצמה לא הפחידה אותי יותר מדי, ידעתי שיטרטרו אותי, וכך באמת היה, ואני צחקתי מכל העניין. אבל שנה לאחר הגיוס עברתי לאימון המתקדם ופגשתי את המפקד שלי – אורי ארליך, ושם ראיתי מודל פיקוד אחר. היו בו כל־כך הרבה דברים יפים, והוא היה כל־כך בוגר. אפשר להגיד שהוא ממש יצק את האופן שבו התנהגתי כחייל. אני חושב שמה שהיה מאוד חשוב אצל אורי, זה שהוא היה גם בן אדם וגם מפקד, ולא טרח להסתיר את זה. יש כמובן מפקדים אחרים שהם בסדר, אבל הם עושים פוזות, והוא לא עשה פוזות." ~ על המפקד שהשפיע עליו, מתוך הכתבה ההתחנות של בני מאת ליאת שלזינגר, במחנה, ‏ 28.01.2005, עמוד 24, כפי שהועלה באתר פרש.
  • "עם אורי היו לי המון אירועים מבצעיים חשובים ומשמעותיים, אבל יש אחד שאני זוכר במיוחד. זהו מבצע "איש דמים"- שהיה הפשיטה המוסקת הראשונה לדרום לבנון, עוד בטרם ימי של"ג. זה התרחש באזור גשר קסאמייה, גשר בגזרה המערבית של הליטאני. אורי היה מפקד הצוות ואני הייתי סגנו. הגעתי לעמדה וחיפיתי עליו כשהתקרב לבית. מחוץ לבית זיהינו מחבלים ופתחנו באש. אורי התקרב לבית במהירות, והיה צריך להניח מטענים כדי לפוצץ את הבית שהיה ידוע כבית מחבלים. התחלנו לשמוע פיצוצים בתוך הבית וקולות של בכי, שלא ידענו לזהות אותם. החלטנו שבגלל שאיננו יודעים להסביר את הבכי, מנתקים מגע ולא משאירים את המטענים בתוך הבית. אמרתי לאורי בקשר 'תזכור את שלכת', כי במבצע שלכת, שהיה כאשר הייתי חייל, נהרגו שני מ"פים מגדוד 50, כשבית נפל עליהם. אמרתי לו שהבית תיכף יתפוצץ על יושביו ועליו, ואורי ניתק מגע. התרחקנו לא הרבה והבית עף באוויר. מסתבר שזה היה בונקר או משהו." ~ מתוך הכתבה ההתחנות של בני מאת ליאת שלזינגר, במחנה, ‏ 28.01.2005, עמוד 24, כפי שהועלה באתר פרש.
  • "הייתי נוקב מאוד. שעתיים אחרי שהחלה המלחמה אמרתי שצריך לגייס מילואים ולצאת למהלך קרקעי. באתי עם תפיסת עולם שגובשה בתפקידי הקודם כאלוף פיקוד הצפון. ידעתי שאת הלחימה בקטיושות לא יהיה אפשר להכריע ללא תמרון קרקעי משמעותי." ~ על מלחמת לבנון השנייה (מקור)
  • "כפר אחים הוא מקום שטבוע בי. הוריי היו מקימי המושב - הם היו כאן ראשונים, לבדם. היום אבי קבור פה, ואמי ואחותי עדיין גרות פה. אני מגיע למושב בממוצע פעם בשבועיים-שלושה. בעבורי, כפר אחים היה כל החיים. האווירה במושב והחינוך שקיבלתי מהוריי, ובפרט מאבי, הם שהולידו את הרצון שלי להגיע לשירות קרבי." ~ על ילדותו במושב כפר אחים (מקור).
  • "הזיכרונות שלי מתחילים ביום שעברנו לבית הזה, שאמי עדיין גרה בו, ממקום אחר במושב, עם סוס ועגלה. הייתי בן ארבע, ומשם אני מתחיל לזכור. כל הילדות שלי עברה כאן, עד שהלכתי לתיכון בכפר הירוק ואחר-כך לצבא. אלה היו חיים של עבודה ומשפחה, סדר יום שמתחיל בחמש בבוקר. אהבתי מאוד לחלוב פרות, זאת הרגשה נהדרת. אני חושב שעד היום אני רפתן מקצועי. אחר הצהריים היינו משחקים בשדות, ואני הייתי הילד הראשון במושב שהיו לו אופניים, וכל שאר הילדים היו רצים אחריי. כל עץ במושב הזה הוא עץ שהייתי שותף בנטיעתו ובתחזוקתו. היום מאחורי הבית יש מטע רימונים, אבל פעם הייתה פה רפת ומאחוריה שדה אספסת, שבו אבי ואני היינו מקבלים את ההכרעות הגורליות לגבי חיי." ~ על ילדותו במושב כפר אחים (מקור).
  • "בסופו של דבר אני מוצא את עצמי יושב עם אבא שלי, במלוא מובן המילה, על האספסת בחלקה א', והוא אומר לי שאם אנחנו אנשי ההתיישבות לא נלך לביטחון, מי ילך?" ~ בני גנץ מספר כיצד שכנע אותו אביו, נחום, שהיה סגן מנהל המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית וסגן מזכיר תנועת המושבים לחתום קבע.
  • "לכל אחד מאיתנו יש יותר אכזבות ופחות אכזבות. במישור האישי אני יכול לומר שני דברים: אני מלא סיפוק על יותר מ־30 שנות שירות. אני מרגיש סיפוק מהעשייה עצמה וזה גובר על כל מחשבה אישית שלא תהיה לי: אני אהיה או לא אהיה, רציתי להיות ואני לא, כל מה שאנשים נוטים להשתעשע בו. מדובר בביטחון המדינה וזה גובר על הקריירות שלנו. אני פה בשביל המדינה, ולא המדינה בשבילי. עשיתי הרבה, הסיפוק שלי ממה שעשיתי הוא רב. אם יקרו דברים אז יקרו ואם לא, יקרו דברים אחרים." ~ על השירות הצבאי (מקור)
  • "כמפקד היחידה עסקתי בתחילת המבצע בהיבטים המבצעיים, בפרטים הטכניים של עוד כלי- רכב ועוד כח אדם ובטיסות ואבטחה ורק תוך כדי המבצע, הבנתי את גודל העשייה והמשמעות המיוחדת להיות שותף לארוע בסדר גודל כזה. זו היא אבן דרך בשירות שלי, המקפלת בתוכה את הערכים הציוניים שלנו ואת משמעות הקיום שלנו במדינה". ~ על מבצע שלמה (ראיון).
  • "לא ידענו איך לגרום לכך שמשפחות לא תיפרדנה, הגענו וראינו אנשים עם פתקים ממוספרים על המצח. אתה בא ממשפחה של ניצולי שואה ורואה את זה ואתה מזדעזע. אתה חושב "אין דרך טובה יותר לעשות את זה?", אבל לא דיברנו את השפה והיה לנו חשוב לא להפריד משפחות. מישהו הכין אותם ואמר לנו 'מאחד עד שבע זו משפחה אחת'." ~ על מבצע שלמה (ראיון).
  • "מה יקרה אחרי הצהריים? אסע מכאן ואתייצב אל מול קיר שמות חברי, אלה שאינם עוד ובחסרונם נותרו נוכחים תמיד. הצדעה אחרונה ותקווה גדולה שהייתי ראוי לדרכם של אלו שנתנו הכל." ~ האלוף גנץ בטקס פרישתו מצה"ל, מתאר את כוונתו שפרידתו האחרונה מן הצבא תהיה מרעיו לנשק ופקודיו, חללי הצנחנים (מתוך ראיון שערכה עימו אילנה דיין בתוכנית "עובדה","ערוץ 2" 2010\12\30).
  • "לכולנו מחר זה עלול לקרות וכעת יותר מתמיד אנו מצווים להמשיך באותה דרך ובאותה עקשנות שתבטיח את שלומם של ילדינו. אתה יונתן, בפעולתך, התווית והמחשת את הדרך שאין אחרת ממנה." ~ דברים שנשא לזכרו של יונתן ברנס, קשרו האישי, שנהרג בהיתקלות בשנת 1988 ([1])
  • "אני מוצא את עצמי בזמן האחרון חושב בעיקר על החברים שלנו שנפלו. על מה האנשים הללו נהרגו והאם אנחנו עדיין ראויים להם?" ~ מתוך נאום שנשא בערב הפרידה הרשמית שלו מצה"ל (ראיון).
  • "כשהחלה ההתמודדות, היו לי שלושה כללים שעמדתי בהם בגבורה: לא יצאתי לתקשורת, לא לכלכתי על המתחרים ולא החלפתי את דעתי בנושאים עקרוניים כדי להתמנות לרמטכ"ל. אמרתי לעצמי מראש שאם מכל זה לא אצא רמטכ"ל, עדיין אוכל להסתכל ביושר במראה. לא חרגתי מכך במילימטר, למרות שרבים ייעצו לי לחרוג." ~ ההתמודדות על תפקיד הרמטכ"ל(ראיון).
  • "חרא של פרשה." ~ על פרשת מסמך גלנט (ראיון).
  • "אמרתי לו: אם לא נפעיל מהלך מתמרן, לא נביא למצב הכרעה. הוא אמר לי: מעולם לא הוצגה בפניי תוכנית כזו. ישבתי לבן לחלוטין. אני לא מנסה לשפוט את אולמרט ואת (הרמטכ"ל אז) דן חלוץ, אבל זה ממחיש את החשיבות הגדולה שיש לשיח בין המדרגים. צריך לעשות את זה לא תחת צל ועדת החקירה הבאה, אלא משום שבלי הדיאלוג אנחנו גורמים לחיילים לדשדש שבוע ימים כי לא הוחלט מה עושים בעזה. אפילו בעופרת יצוקה, עוד היה צריך לעשות מסאז' לעניין הזה. בחלק הזה, אני נותן ציון יותר גבוה היום לדרג המדיני. יש שביעייה, דיונים, בסיס ידע והבנה משותפת יותר רחב." ~ על הביקור המפורסם של ראש הממשלה אהוד אולמרט בפיקוד הצפון ב-7 באוגוסט במלחמת לבנון השנייה (ראיון).
  • "עשרות שנים הייתי בתפקידים קרביים, תחת אש. מלוחם ועד מג"ד ומח"ט צנחנים, מפקד אוגדות בשטחים ובלבנון. אני באמת לא יודע מאיפה הדבר הזה מגיע. אם זה נחשב נסיך, שיהיה." ~ על כך שהוא מכונה "הנסיך" (ראיון).
  • "שטח - זה כל הרקורד שלי. אבל כשאני חושב על זה, שום דבר לא היה באותה עוצמה כמו התקופה שלי כמג"ד 890. זאת הייתה תקופה מדהימה, ואם הייתי יותר צעיר, הייתי מאוד שמח לחזור אליה. אני חושב שהשירות שלי כאיש יחידות שדה עם בגדי עבודה, נעליים גבוהות ונשק מוצלב או בתלה כתף - זה השירות היותר דומיננטי שלי. הוא גם זה שזכור לי יותר כשירות משמעותי" ~ סגן הרמטכ"ל, האלוף בני גנץ, בכתבה על ימיו כמג"ד 890 (מקור).
  • "כבן מושב, אני זוכר שישבתי עם אבא שלי על האספסת והוא אמר לי בני, אם אנחנו לא נלך לביטחון, מי ילך?" ~ (ראיון).
  • "אני לא יודע להשיב על כך. הבן שלי בטוח לא רוצה. את הילד שלי שאלו בבית ספר 'למה אבא שלך הולך ללבנון? מתים שם'. או 'למה אבא שלך נמצא תמיד במקומות שיש בהם בלגן'. הבדיחה הכי טובה ששמעתי ממנו היא 'אני רוצה ללכת למשטרה. להתלונן כי גנבו לי את אבא." ~ בתשובה לשאלה האם הוא רוצה להיות רמטכ"ל ב- 25.04.2001 (ראיון).
  • "עשיתי הרבה תפקידים בצבא, אבל לא הייתה ולא תהיה לי פינה כמו 890. זה הוא סוג של בית. הוא הגדוד הראשון, שהפך להיות בשפה החופשית שלנו סמל לכולנו - איך נכון ללכת ואיך נכון לעשות." ~ מתוך הכתבה "גדוד 890 של חטיבת הצנחנים ציין שישים שנה להיווסדו" מאת פלורית שויחט, אתר צה"ל, 16.09.2011 (מקור).
  • "פותחים קצת בירות... מה יש? זה אחרי שעות העבודה." ~ בתשובה לשאלה מה עושים שני גנרלים, חמש שעות, בארבע עיניים, בהקשר לפגישה שערך עם יושב ראש המטות המשולבים מרטין דמפסי שארכה כארבע שעות. מתוך ראיון שערכו עימו אלכס פישמן ויוסי יהושוע "ידיעות אחרונות", 25.04.2012.
  • "ביום ה-20 בינואר 1988, נודע לנו כי כוחות מהגדוד נתקלו במחבלים על גבול לבנון, סמוך לקיבוץ מנרה. בתוך הג'יפ עלינו יחד על אפודים, מתכוננים לקרב שבפתח. אנחנו מגיעים לזירת ההתרחשות, רואים את הכוח מנהל קרב בטווחים קרובים עם המחבלים. אנחנו יורדים מיד מן הרכב, אני מזהה את האויב וכולנו מסתערים לעברו. לאחר חילופי אש כבדים אנחנו מחסלים את כל המחבלים." ~ מתוך הספד שכתב גנץ לזכר יונתן ברנס, קשרו האישי שנהג בקרב. "ידיעות אחרונות", "המוסף לשבת", 20.02.2012.
  • "בקריירה הצבאית שלי השתתפתי במבצעים רבים, ובהם גם מבצעים עלומים. לא אחת הייתי גם בסכנת חיים, ירו עלי, נתקלתי במחבלים, איבדתי לוחמים וחברים שנפלו לידי. אבל מבצע העלאת יהודי אתיופיה, שבו השתתפתי כמפקד שלדג, היה החשוב ביותר, מהבחינה הלאומית, מכל המבצעים שבהם השתתפתי. המבצע הזה מקפל במהותו את כל הרעיון של בית לאומי לעם היהודי. הרעיון שאתה יכול לבצע את זה – זו הציונות. הוא לא היה מבצע הרואי של אנשים. הוא היה מבצע הרואי של מדינה. אני בן לניצולי שואה, ובמהלך הפינוי לא יכולתי שלא לחשוב לרגע מה היה קורה אם אז היתה לנו מדינה, אולי הכול יכול היה להיות אחרת? איך היתה נראית יהדות אירופה? שם באתיופיה הבנתי שמדינת ישראל עושה משהו גדול וחזק. יש תמונה שאני נושא עמי עד היום: אנחנו נוחתים בחושך. יוצאים מהמטוס שנראה כמו מפלצת נוראית, מגיעים אל האנשים שישבו מקופלים על הקרקע עטופים בשמיכה, נושאים אותם על כפיים אל בטן המטוס, הדלת נסגרת, ממריאים. הטייסים מדליקים את האור ואז נפגשות העיניים, המון עיניים מבוהלות נושאות אליך מבט ואי-אפשר לתקשר איתן. הדבר שהכי הפריע לי במבצע היה הרגע שבו באה לקראתנו, בשדה התעופה, השיירה הראשונה של העולים, ופתאום אני מבחין שעל המצח יש לאנשים מדבקה עם מספר. זה שיגע אותי וביקשתי שמיד יורידו את המספרים. מאז היו לי רגעים מרגשים של סגירת מעגל. פגשתי זמרת בלהקה צבאית שסיפרה לי, רגע לפני שהיא שרה את 'התקווה', שהיא היתה תינוקת במבצע שלמה." ~ על מבצע שלמה. מתוך הספר "צה"ל - המבצעים הגדולים" מאת מיכאל בר-זהר וניסים משעל, הוצאת ידיעות ספרים, 2013, עמוד 222 (מקור).

משנתו הצבאית[עריכה]

  • "אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." ~ סגן הרמטכ"ל, האלוף בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011 (ראיון).
  • "יהיו לכם הרבה רגעים קשים. הם עשויים להיות רגעים של קרב, הם בוודאי יהיו רגעים של מאמץ פיסי, שבו כל אחד יצטרך לתת את עצמו כמה שיותר ולא לשכוח לרגע אחד שהוא צריך לעזור לחברו שלידו." ~ דברים שנשא סגן הרמטכ"ל, בני גנץ, בפני מתגייסי מחזור נובמבר 2010 לצנחנים, (מתוך ראיון שערכה עימו אילנה דיין בתוכנית "עובדה","ערוץ 2" 2010\12\30).
  • "סוריה עודנה שותתת דם, ובלבנון האש החלה לאחוז בשולי גלימתו של נסראללה." ~ מתוך נאומו בסיום קורס טיס. מתוך הכתבה "נתניהו מגיב לדגן: אנחנו גם פועלים, לא רק מדברים" מאת גילי כהן, "הארץ", 27.06.2013 (מקור).
  • "אמי שנפטרה לפני חמישה חודשים אמרה לי את המשפט הבא לאחר שנפל קסאם בחלקה שלנו: 'אל תפסיקו לשלוח להם מזון ואל תפסיקו להילחם'. זה כל הסיפור. עלינו להישאר מוסריים, אך גם להילחם מול האיומים." ~ מתוך הכתבה "האלוף גנץ: גולדסטון - סוס טרויאני שפוגע בנו" מאת מיה בנגל, מעריב, 31.01.2010 (מקור).
  • "אני דורש מכם שאתם תשימו לב שאתם לא לוקחים עכשיו סתם בתים ובלי שום צורך מיוחד דופקים לשם מכת אש לא מחוברת לשום דבר מבחינתכם. אני סומך עליכם, שכשאני אשחרר את הקפיץ הזה אתם תהיו בים, אתם תסמכו עלי שאני אשחרר אותו רק! רק! כשאני אחשוב שזה הדבר ההכרחי." ~ מתוך תדרוך למפקדי חטיבות הערוכות למהלך קרקעי במבצע עמוד ענן, דובר צה"ל, פורסם ב-19 בנובמבר 2012 (מקור).
  • "להמשיך ולתקוף בכל הכוח, להגביר את הקצב." ~ הנחייתו של גנץ לכוחות צה"ל בעת מבצע עמוד ענן. מתוך הכתבה "גנץ: 'להמשיך ולתקוף בכל הכוח, להגביר את הקצב'" מאת אמיר בוחבוט וניר יהב, מוך אתר וואלה!, 17 בנובמבר 2012 (מקור).
  • "ישראל צריכה לשמור את כל הסוסים שלה באורווה זמן רב ככל האפשר, מפני שכאשר נוציא אותם, זה יכאב (ללבנונים). זה יהיה קשה, זה יהיה מכוער, ומדינת לבנון צריכה להבין זאת. הלבנונים מחזיקים פיל בחנות החרסינה שלהם, וכאשר החרסינה תתחיל להישבר, אל תבואו להאשים אותנו במה שהפיל הזה עושה." ~ מתוך הכתבה "סגן הרמטכ"ל בני גנץ: במלחמת לבנון השלישית ננצח; כשנוציא את הסוסים מהאורווה, יכאב מאוד ללבנון" מאת רן דגוני, גלובס, 02.06.2010 (מקור).
  • "האם נוכל ליירט כל קטיושה? לא. האם נוכל להפסיק את הנרטיב שייצור נסראללה? לא. אבל, במציאות, כאשר נפגע באופן רציני ביכולת השיגור של האויב, וכאשר ההישגים שלנו על הקרקע יהיו ברורים, והצד האחר יתחנן להפסקת אש, לא יהיה ספק מי המנצח ומי המנוצח." ~ מתוך הכתבה "סגן הרמטכ"ל בני גנץ: במלחמת לבנון השלישית ננצח; כשנוציא את הסוסים מהאורווה, יכאב מאוד ללבנון" מאת רן דגוני, גלובס, 02.06.2010 (מקור).
  • "אני חושב שמה שקורה לנו בחודשים האחרונים, מבחינת היכולת של הצבא למלא אחר החלטות ממשלת ישראל – זה יותר מסוכן מכל רקטה שתעוף. חלק מאיתנו אינו מקפיד לקבל את סמכות ממשלת ישראל ביחס לפעולות הצבא." ~ מתוך הרצאה שנשא במכללת יזרעאל.
  • "אני חש את כאבכם ואת החלל הגדול שהשאירה דמותו הגדולה בלבבותיכם. נשאתי את עיני לעבר המפקד המהולל שנפל כשהוא מוביל את המפואר במבצעי צה"ל. הישראלי הצעיר שייך לגזע מיוחד של אנשים. 'קשה להסביר זאת, אך אפשר לחוש בכך', כתב יוני במכתביו. דבריו מעידים על תחושה של כמעט כל לוחם ומפקד באשר לעול והזכות הגלומים בחובה לעמוד על משמר העם והארץ. כמי שרואה את הלוחמים בשטח באפוד ובחגור, כמי שהביט בעיניהם וראה את הגזע המיוחד שעליו דיבר יוני אני יכול לומר לכם כי הלוחמים של היום מוכנים לכל אתגר ומשימה, הם מחויבים וחדורי שליחות לא פחות מיוני ובני דורו. לכל אורך חייו עמד יוני בראש, כמפקד, הוביל את כוחותיו, תמיד צעד לפני פקודיו וכך גם נפל." ~ על סא"ל יוני נתניהו שנפל במבצע אנטבה (מקור).
  • "אני חושב שאם הרשות באמת הייתה רוצה להפסיק את הטרור, אני לא רוצה להגיד שהוא היה נפסק באחת, אבל הוא היה נפסק די מהר. אף אחד לא יגיד לי שאפשר לירות בעזה מרגמות, לאור היום, ביותר ממקרה אחד, יותר מ-2 יותר מ-10, יותר מ-20 ואיש לא יודע מי זה. אם זה נכון, משמע אין שליטה. אם זה לא נכון, משמע אין רצון. אם אין שליטה אז עם מי אני מדבר מבחינה ביטחונית? אם אין רצון – עם מי אני מדבר מבחינה ביטחונית? לכן אני מאוד סקפטי באשר לעצם העניין. אני יודע שהם יודעים מי זה, פשוט כי הם קיבלו מאיתנו את השמות. נו, החברה האלה עצורים?" ~ (ראיון).
  • "כדי לנצח מלחמה צריך לדעת לעלות לעמדות, צריך לדעת לירות, צריך לדעת לתמרן, צריך לדעת להסתער, צריך לדעת ללכת בלילה ברגל וצריך לטפס על יעדים." ~ "‏אימון פתע: הרמטכ"ל גנץ הקפיץ פלוגות מילואים בהתראה של יום" מאת לילך שובל, ישראל היום, 7 באוקטובר 2011 (מקור).
  • "הנשק שתקבלו הוא נשק הורג, וצריך להרוג רק בקרב. אנחנו לא מחסלים אנשים סתם, לא רוצחים ולא יורים על מי שלא מאיים עלינו. לא יכול להיות שלא כולם נושאים בנטל השירות בצבא. לא מדובר בשירות חובה אלא בחובת השירות. כל אחד צריך לקחת חלק בהגנה על ארץ ישראל." ~ דברים שאמר כרמטכ"ל לחיילים המתגייסים לגולני (מקור).
  • "אני דווקא מתרשם מהאיתנות שלהם. ההכשרה המקצועית של הלוחם היום טובה יותר מזו שאני עברתי בצנחנים. הכניסה לתהליך הזה, בטירונות, מעט אטית. אבל עד שהם מגיעים לגדודים הם כבר מוכנים. החי”רניקים הולכים בתרגילים גדודיים 120 קילומטר בשבוע, עם משקל כבד על הגב, בלי להתלונן." ~ מתוך הכתבה "שנה שלמה עם פלוגת טירוני נח”ל חושפת צבא שונה לגמרי" מאת עמוס הראל, "הארץ", 22.03.2013 (מקור).
  • "גלעד, כל הכבוד לך. תהיה חזק, יהיה בסדר גמור!" הרמטכ"ל לגלעד שליט עם נחיתתו בבסיס תל נוף. 18/10/11.
  • "אף רב לא יפקד על היחידות שלי. ליחידות שלי יש מפקדים, הם ורק הם יפקדו עליהן." ~ בראיון שערך עימו רוני דניאל לציון שנה בתפקיד הרמטכ"ל. מתוך חדשות ערוץ 2, 18.02.2012 (מקור).
  • "גולני יצאו ממצבים יותר קשים, אתם תצאו גם מזה." ~ גנץ, שהיה מפקד זרוע היבשה, מעודד את מפקדי חטיבת גולני בחמ"ל אותם בא לבקר, בעת שהתקבלו הדיווחים מקרב בינת ג'בייל במלחמת לבנון השנייה. מתוך הספר "אש על כוחותינו", מאת עמיר רפפורט, הוצאת "מעריב" 2007, עמוד 180.
  • "לעולם לא תדעו הכל. על כן, היצמדו לידע המקצועי. גם לתורת הלחימה, גם למודיעין, גם לידיעת האויב. וזכרו: אתם לא מפקדים על רובוטים. צריך לבוא עם שק דרישות כבד, אבל לא לשכוח שמולכם נמצאים אנשים עם מחשבות, עם סיפורים. בשטח אי אפשר לעשות פוזות. את זה למדתי עוד בימי כחייל. רק כשידעתי שהמפקד שלי הוא מי שהוא, יכול היה להיווצר אמון." ~ בנאומו הראשון כרמטכ"ל בטקס הסיום של קורס קצינים ([2]).
  • "זה לא סתם שחיזבאללה והחמאס לא חידשו מאז את הלחימה נגדנו. אבל אני חושש מדבר אחד: מתחילה להיווצר אצלם מחשבה שהם יכולים להפעיל נגדנו מהלומת אש, כשטילים ורקטות משמשים תחליף לתמרון הסורי והמצרי מהעבר. הטילים ישנם והמטרות ישנן. זה יכול לקרות. ברור להם שאנחנו ננצח, אבל הם עלולים לחשוב שעליהם לגרום נזק מקסימלי בפתיחה, ושזה גם יהיה הנרטיב שלהם בשאלה מי ניצח, בתום המלחמה." ~ על תוצאות מבצע עופרת יצוקה ומלחמת לבנון השנייה (ראיון).
  • "העובדה שיש שילוב משמעותי יותר של הציבור הדתי בצה"ל, איננה בבחינת תופעה ייחודית בצה"ל. המגמה מאפיינת את כלל החברה והמשק הישראלי. השילוב הזה חיובי בעיניי ואינני חושב לכל סוג של בדלנות. כמי שנמצא די הרבה שנים בצה"ל, אני יכול להעיד כי מדובר ביתרון מצד חיזוק המורשת היהודית והדמוקרטית, המהווים צורך של ממש לצה"ל." ~ על השתלבות הציבור הדתי בצה"ל ([3]).
  • "איומי העבר מהסוגים איתם התמודדנו במלחמת יום הכיפורים עדיין בתוקף, אך בצד זאת ואולי בגלל המלחמה ההיא, הם השתנו באופן ניכר. עדיין ישנו סיכוי, אם כי נמוך, להתקפה סורית ברמת הגולן. הצבא הסורי מפתח יכולות התקפיות, בשילוב של איומים שונים. איומי העבר לא השתנו, אלא התווספו אליהם איומים אחרים. הטווח גדל, העוצמה משמעותית יותר – זו המגמה אליה צה"ל נערך, בין היתר תוך התמודדות עם אתגרי הניידות וההסוואה." ~ על העימות האפשרי עם סוריה ([4]).
  • "איראן מעורבת בכל הפעילות הטרוריסטית השלילית במזרח התיכון. איראן גרעינית עלולה לערער את היציבות האזורית ויש לתת לזה משקל וחשיבות." ~ על איראן ([5]).
  • "ישנה חשיבות גדולה מאוד ללכידות החברתית והלאומית בישראל. אני מאמין ומקווה שבסופו של דבר נגיע למצב של שירות חובה לכולם וכל אזרח במדינת ישראל ידע שיש לו חובה ומחויבות כלפי המדינה, לא משנה מי הוא או מה הוא. בתחום הזה יש חשיבות גדולה לחינוך. במבט מהעבר אל העתיד ההבנה היא שאנחנו צריכים לזכור את העבר וללמוד אותו. אנחנו נערכים נכון ונעשה את כל המאמצים לפגוש את האתגרים הבאים מוכנים. מקווה שנהיה מספיק גמישים מול מה שנפגוש באמת, זו המחויבות הזו של כולנו." ~ על החשיבות של לכידות חברתית ([6]).
  • "אנחנו נצא למתקפה. היא תהיה מתקפה משולבת יבשתית ואווירית. בתיאום קרוב עם הפעלת כל העוצמה הן בנתיבי ההתקדמות והן במרחבים שאליהם אנו הולכים. תפיסת השליטה האמיתית על המרחב. בהמשך למאמץ האש בתוך רצועת עזה על כל המוקדים תהיה בערנות מוגברת של מערכי ההגנה. אנו עושים את כל מה שאפשר בעוצמה הנדרשת וכמו חיילים ישראלים וגאים." ~ בתדריך שניתן למטכ"ל עם תחילת המתקפה הקרקעית במבצע צוק איתן, 17.07.2014, (מקור).
  • "הפעלנו את העוצמה שלנו בצורה הכי מבוקרת שאנחנו יכולים, אבל אין לנו שום כוונה לוותר על הנחישות שלנו ואין לנו שום כוונה לא לעמוד במשימות שלנו." ~ דברים שאמר גנץ לאחר הקרבות בשכונת שג'אעיה, במהלך מסיבת עיתונאים שקיים לאחר שביקר את הכוחות הלוחמים ברצועה במבצע צוק איתן, 20.07.2014, (מקור).

נאמר עליו[עריכה]

  • "בני הוא אחד החכמים שאני מכיר, יש לו יכולת ניתוח מדהימה, ומה שבולט אצלו היא המנהיגות השקטה והלא מתלהמת. יש לו קסם לא ליצור התנגדות והוא גדול בלאחד שורות. נדמה לי שזה הבסיס שלו." ~ תא"ל (מיל') אסף סלע (מקור)
  • "כששאלו את גנץ רגע לפני הפרישה מצה"ל בסוף נובמבר 2010, מה התחנות המרכזיות בשירותו, הוא לא נקב באירועים או בתפקידים דרמטיים או יוקרתיים. מבחינתו, השיא האישי נרשם כאשר היה מג"ד צעיר בגדוד 890 של הצחנים ב-1987, בעת "מבצע שלמה" להעלאת יהודי אתיופיה, עת היה מפקד יחידת שלדג, שהייתה אחראית על האבטחה, והאירוע האחרון - הביקור שערך במחנה הריכוז ברגן בלזן. 'הרשימה הזאת מאוד מאפיינת את בני. צניעות, חוסר יהירות, ללא אבק כוכבים. הוא מכיר את הצבא מכל הכיוונים ומכל הזירות', סיכם קצין ששירת תחתיו." ~ (מקור).
  • "בני- חותא." ~ כינוי שהוצמד לגנץ כמח"ט הצנחנים על ידי קצין האג"ם החטיבתי איתי וירוב. מתוך הכתבה "אלוף עצבות", "הארץ" 2002\04\26 (מקור).
  • "'נבון, שקול, מבריק ושובב', זוכרים אותו חייליו ומשחזרים את סיפור מסע הכומתה מאנדרטת הצנחנים בתל נוף דרך גבעת הרדאר לכותל המערבי. המג"ד הכתיב קצב מטורף, פלוגה א'- שגנץ היה בה הסמ"פ- צעדה במאסף. אחרי שעברו בקיבוץ גזר הופתעו הכל לראות את גנץ מפטרל לאורך הטור על זוג אופניים שסחב מאחת החצרות, מדווש להנאתו ומצלצל בפעמון כאילו הוא בטיילת, 'מבסוט כמו ילד וחיוך קונדסי על פניו'. הכל היו משוכנעים שאברוצקי לא ישתוק על המעשה, אבל המג"ד הצטרף לצחוק הכללי." ~ מתוך הכתבה "אלוף עצבות", "הארץ" 2002\04\26 (מקור).
  • "בני, שהיה המג"ד שלי באותה תקופה, הוא אחד המפקדים שהשפיעו עלי לעומק בשירותי הצבאי. שקט, שקול, חכם ומתפקד בצורה מדהימה תחת אש." ~ על גנץ כמג"ד גדוד 890 של הצנחנים, מתוך הספר "חופשת קיץ" מאת יוסי ברגר, הוצאת רימונים 2010, עמוד 91.
  • "לא פעם דיברנו בינינו בגדוד על זה שביום מן הימים הוא עוד יהיה רמטכ"ל. ידענו את זה מיד כשנחשפנו לאופי שלו וליכולת התפקוד ברגעים קשים. מפקד מוכיח את עצמו כשהוא מקבל החלטות קשות גם תחת לחץ. אם הוכחת את עצמך בתור מג"ד, אז אפשר לנחש שגם במצבים יותר מורכבים בהמשך יהיה על מי לסמוך. בני צלח את מבחן האש. אין ספק, ידענו שהוא יגיע משם רחוק." ~ סא"ל (מיל') יוסי ברגר, ששימש מ"מ תחת פיקודו של גנץ בגדוד 890 (מקור).
  • "כל אחד יגיד שהתקופה הכי משמעותית בשירות שלו הייתה בזמן שהיה מג"ד 890, אבל בזמן שבני מילא את התפקיד היה אצלנו הרבה מאוד מגע עם האויב. זו הייתה תקופה מאוד מעצבת עבור כולנו. הרגשנו שאנחנו באמת מממשים את התפקיד שלנו. אתה רואה את אורות היישובים ואת האזרחים שאתה מגן עליהם כל יום, ותחושת ההכרה במשימה כל כך חזקה, עד שבמהלך התקופה הזו השתנינו מאוד" ~ סא"ל (מיל') יוסי ברגר, ששימש מ"מ תחת פיקודו של גנץ בגדוד 890 (מקור).
  • "הכול נעשה אצלו תמיד בשיקול דעת מטורף. אני זוכר שפעם אחת שכבתי במארב, וחוליית מחבלים הייתה בדרך אליי. אני, כמובן, מאוד רציתי להיתקל בה - אבל הוא לקח את השיקול המקצועי ושלח מולם טנקים. אז מאוד כעסתי, אבל בדיעבד זו הייתה ההחלטה הנכונה. ככה הוא תמיד פעל: הכול מחושב בדיוק כמו היום. אף פעם לא צועק, אף פעם לא כועס. יש בינינו רק חמש שנים הפרש, אבל הוא ממש גידל אותי. לקחתי ממנו הרבה מאוד דברים בנושא הזה. היה אירוע אחד, שהגענו אליו ממש ביחד - ראיתי שם שני חיילים שלי שנפגעו, ונכנסתי לקריז מטורף. אחרי כמה דקות בשטח, מחבל אחד קם וביקש להיות שבוי. באמוציות שהייתי שרוי בהן אז, עוד הייתי רוצח אותו, אבל בני תפס אותי ואמר לי 'אבי, תרגיע'. זה בני - שקול וענייני גם כשיש הרוגים. תמיד מרגיע את מי שצריך." ~ סא"ל (מיל') אבי ברקת, ששימש מ"פ תחת פיקודו של גנץ בגדוד 890 (מקור).
  • "היו שני לילות ברצף בהם זיהינו שתי חוליות מחבלים על הגדר. זה היה אירוע מורכב בשטח סלעי, שהתרחש תחת גשם זלעפות, וכלל הזזת טנקים ומכשירי ראיית לילה. חיסלנו שישה מחבלים שהגיעו למרחק של מאה מטר מקיבוץ משגב עם, ולא ספגנו אף פגיעה. מדובר במצב מורכב שבו צריך להעמיד טנקים במקומות נכונים וגם לתת הוראות ברורות וחד־משמעיות של מה צריך לעשות. בזכות בני, העסק הזה עבד כמו שצריך." ~ סרן (מיל') גיל תורג'מן, ששירת כמ"פ תחת גנץ בגדוד 890 (מקור).
  • "היינו ביחד במארבים בלבנון, תחת אש, ואני חייב להגיד שהייתה שם תחושה שיש מישהו שנמצא ושולט במצב. בני לא צווח וגם לא התלהם. אפילו כשירו מסביב, הוא נתן לנו תחושה של מישהו שיודע מה קורה." ~ סא"ל (מיל') אהרל'ה פוקס, ששירת כקמב"ץ ומ"פ תחת גנץ בגדוד 890 (מקור).
  • "אני הכרתי אותו גם בנסיבות שבהן הוא הרים את הקול. זה בפירוש קרה כמה פעמים, ודווקא כלפיי, בחדרים סגורים. אני אמנם הייתי המפקד שלו, וגם מבוגר ממנו, אבל בני הוא איש עקרונות שעומד על שלו. כשדברים לא נראו לו וכשההחלטות נדמו לו כשגויות, הוא לא שמר בבטן. הוא דבק באמונה שלו ללא מורא ובלי פשרות, גם אם זה היה כרוך לפעמים בהרמת הקול." ~ האלוף (מיל') דורון אלמוג, שהיה מח"ט הצנחנים בתקופה בה שירת גנץ כמג"ד 890 (מקור).
  • "בני הוא איש ספר. אני זוכר שבשעות הקטנות של הלילה, אפילו באמצע שומקום, הוא היה יושב זרוק איפשהו עם ספר. גם כשהיינו נשארים בשבתות, הוא תמיד היה מוצא לו פינה שקטה וקורא." ~ סרן (מיל') תורג'מן (מקור).
  • "בגלל שהוא סופר–אינטליגנט ואיש חינוך, בני כל הזמן ניסה להספיק לדעת עוד ועוד. תמיד היו לו ספרים בחדר, גם בזמן קו, וזה אף פעם לא הספיק. הוא תמיד רצה לקרוא עוד סיפור טוב." ~ סא"ל (מיל') אהרל'ה פוקס, ששירת כקמב"ץ ומ"פ תחת גנץ בגדוד 890 (מקור).
  • "מצד אחד תמיד שמחתי שאיש כזה נמצא במערכת הצבאית ויכול להשפיע במקומות האלו, אבל גם היה לי ברור שהוא צריך להיות מנהל בית–ספר או איזה מוביל שינויים בחברה הישראלית. אין ספק, בני הוא איש חינוך אמיתי, עמוק וכריזמטי. הוא תמיד נתפס בעיניי כדמות סמכותית - גם בגלל הגובה שלו, שהוסיף הרבה, אבל לא רק. הרבה פעמים הכריזמה של המג"דים נובעת מכך שהחיילים פוחדים מהם, מכך שהם משרים אווירה של 'סכין בין השיניים'. אצל בני היה מאז ומעולם ראש בין השיניים, והראש הוביל. זה היה הסוד שלו כבר אז." ~ סא"ל (מיל') אהרל'ה פוקס, ששירת כקמב"ץ ומ"פ תחת גנץ בגדוד 890 (מקור).
  • "אני חושב שאני מדבר בשם כולם כשאני מאחל הצלחה למחליפי בתפקיד, ידידי ורעי, בני. כשנפרדנו ממך, בני, לפני פחות מחודשיים כנראה ששום אדם לא היה מעלה על דעתו שניפגש שוב כל כך מהר, אבל יש מקרים בחיים, מי כמוני יודע, שהמציאות יותר חזקה מאיתנו, וכנראה שבנקודה הזו למציאות היו בשבילך תוכניות שונות מחופשת שחרור. בסופו של דבר, ואם נשים בצד את הנסיבות, אני חושב שצה"ל זכה לקבל רמטכ"ל מצוין, ערכי, עתיר ניסיון והישגים; רמטכ"ל שיש לו את כל הכישורים והיכולות להשיב לצבא את השקט שכה נחוץ לו בתקופה הזו, ולהוביל אותו לעבר אתגרי העתיד. בני, כמי שעבד איתך מקרוב בשנה האחרונה, ושנים רבות לפני כן, אני סומך עליך ויודע שבטחון המדינה מופקד בידיים הטובות ביותר. בהצלחה!" ~ מתוך נאום הפרידה שנשא בתום תפקידו גבי אשכנזי כרמטכ"ל (מקור).
  • "גנץ היה בקיץ 1982 קצין צעיר בצנחנים, חמש שנים בצבא, בוגר מבצע ליטני. כמפקד פלוגה שהצטיין בתפקידו והכל חזו לו עתידות, הוא נשלח להשתלמות של הכוחות המיוחדים האמריקאיים, עד אוגוסט 1982. כך החמיץ את החודשיים הראשונים של המלחמה, אבל למד לקח חשוב: התכנונים המרהיבים שהכיר, כולל איגוף עמוק והנחתת כוח מצפון לביירות, נגנזו לטובת דשדוש מפרך, בין השאר כדי לא להסגיר - לעולם ולמתנגדים מבית - את מטרתה האמיתית של היציאה למלחמה: סדר חדש בלבנון." ~ מתוך הכתבה "בחזרה ללבנון? האתגר הגדול של גנץ" מאת אמיר אורן, "הארץ", 28.09.2011 (מקור)
  • "ההזיות הללו התרחשו הרבה מעל לקומתו של סרן גנץ, שחזר מאמריקה להוט למשימה קרבית אך נשלח לעמוד בראשות מדור במפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי. גנץ התמרד, ברח מהבסיס ברמלה ודרש פלוגה. הוא קיבל, בפאתי ביירות, שלוש מחלקות נפרדות שחוברו להן יחדיו, לחילופי אש ולפשיטות. יצא שהחמיץ את ההתכתשות הגדולה האחרונה (בינתיים) עם צבא סדיר ומשוריין, הכוח הסורי בלבנון בגזרה המזרחית; אבל לא את הרושם הברור שהמאפיין העיקרי במלחמה הוא תוהו ובוהו. כשהתבקש פעם לשחזר במלה אחת את חוויית הלחימה והפיקוד בלבנון, השיב: 'בלגן'." ~ מתוך הכתבה "בחזרה ללבנון? האתגר הגדול של גנץ" מאת אמיר אורן, "הארץ", 28.09.2011 (מקור).
  • "אם אני הייתי היום מזכירך הצבאי או מישהו שאתה קורא לו להתייעצות, הייתי ממליץ לך להחליט על בני גנץ כמועמד, לדעתי הוא מועמד הרבה יותר טוב ממה שמנסים לצייר אותו. הוא יידע לפקד על הצבא במלחמה, הוא יעורר אמון באנשים, ויאיר נווה [כסגן רמטכ"ל] ויעקב אייש [כראש אגף המבצעים] זה צוות חזק, שיקהה חלק מהחולשות שלו. אף אחד לא מושלם, אבל אני חושב שמקצינים את החולשות שלו. הוא מפקד, הוא פיקד, הוא היה תחת אש, הוא לא איזה סמרטוט שמנסים לצייר אותו. הוא רחוק מזה." ~ גדי איזנקוט על בני גנץ. מתוך הכתבה "התמלילים הסודיים מלשכת שר הביטחון" מאת מיר אורן, "הארץ", 18 בינואר 2013‬ (מקור).

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בני גנץ


ראשי המטה הכללי של צה"ל

יעקב דורי · יגאל ידין · מרדכי מקלף · משה דיין · חיים לסקוב · צבי צור · יצחק רבין · חיים בר-לב · דוד אלעזר · מרדכי גור · רפאל איתן · משה לוי · דן שומרון · אהוד ברק · אמנון ליפקין-שחק · שאול מופז · משה יעלון · דני חלוץ · גבי אשכנזי · בני גנץ · גדי איזנקוט