רפאל איתן

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רפאל (רפול) איתן (11 בינואר 1929 - 23 בנובמבר 2004), הרמטכ"ל ה־11 של צה"ל, צמח בפלמ"ח ובחטיבת הצנחנים. בהמשך, חבר כנסת ושר בממשלת ישראל.

כללי[עריכה]

  • "לא רק לך קשה - גם לאויב קשה. השאלה היא - מי ישבר ראשון. זה שידחה את נקודת השבירה שלו - הוא ינצח" ~ על קרב סן סימון במלחמת העצמאות, שבו החזיק מעמד במנזר במשך 18 שעות קשות שבהן נבחנו, מספר פעמים, אפשרויות הנסיגה. אבל האויב, בסופו של דבר, נשבר ראשון.
  • "אנחנו עומדים לפני המבצע המוצנח הראשון של צבא יהודי מאז ומעולם" ~ תדריך המג"ד, רפול, לגדוד 890 בטרם הצניחה במתלה במבצע קדש.[1]
  • "אין הרגשה יותר טובה להתחיל קרב מאשר בצניחה. זה נותן לך יתרון פסיכולוגי ענק על האויב. אז נכון שמאז קום המדינה זה קרה רק פעם אחת, בצניחה למיתלה. אבל גם כשצנחנים לא מתחילים קרב בצניחה היתרון הפסיכולוגי נשמר. כי לקפוץ ממטוס זה מבחן אומץ שהרושם שלו על האדם נשמר לאורך שנים - הוא לומד להכיר טוב יותר את עצמו במצבים של לחץ נפשי ולהתגבר על עצמו. צניחה יוצרת אחווה אמיתית בין אנשים שהולכים להסתכן ביחד והיא טובה לגאוות היחידה."[2]
  • "את הצניחה הראשונה עשיתי לפני 43 שנים ומאז צנחתי עד כמה שאני זוכר בערך 300 פעם. אף פעם לא נפצעתי ולא היו לי כאבים, לא בעצמות ולא בשום מקום. מהפעם הראשונה אני זוכר רק שמישהו לידי במטוס נקרעה לו איזה רצועה וזה שרט לי את היד. היתה לי הרגשת מתיחות ומסביב היו כאלה שפיטפטו בכוונה, או שרו וצעקו. אני שתקתי, אני במצבים כאלה מתכנס בתוך עצמי."[3]
  • "גיליתי דמיון רב בין ה'מארינס' והצנחנים שלנו - באורח ההתנהגות והחשיבה, בנכונות הבלתי-מסויגת לשאת בכל נֵטל, בדבקות במטרה ובתחושה, שאין גבול ליכולתו של הלוחם."[4]
  • "לא כל אחד נוכל ללמד להיות אדם ישר, אבל לנווט נוכל ללמד כל אחד." ~ רפול, מח"ט הצנחנים, משבח את סגן אמנון ליפקין-שחק על יושרתו, לאחר שזה האחרון התוודא כי התברבר בניווט בפשיטה על ג'נין ב-1966.[5]
  • "פשיטה על מקום מכובד, נמל-תעופה ששימש לנחיתת מטוסים מכל העולם, חייבה לדעתי הופעה מתאימה לצנחנים: מדי א', נעליים מצוחצחות וכומתות על הראשים, נראינו חדורי גאווה וכבוד, מלאכי חבלה סוג א'." ~ רפול מספר על "מבצע תשורה", בו פשטו לוחמי צה"ל בשנת 1968 על נמל התעופה בביירות.[6]
  • "קראתי בספרי היסטוריה רבות על מאבקים מסוג זה, והם לוקחים בערך 300–400 שנה זאת אומרת שנשאר לנו בערך עוד כמאתיים שנה." ~ בתשובה לס. יזהר במשלחת עיתונאים בשלהי מלחמת יום הכיפורים
  • "כאשר ממשלה מתחלפת... היא צריכה להחליף את הרמטכ"ל, אם הרמטכ"ל המכהן בתפקיד מצוי בניגוד של השקפת־עולם בנושאים בסיסיים, לעומת השקפת־עולמה הבסיסית של הממשלה".[7]
  • "'טוהר הנשק'. הצירוף של שתי המלים יוצר משפט מזויף. אין טוהר נשק. הנשק נועד להרוג. נכון לדבר על מוסר לחימה".[8]
  • "השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני. אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות', שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן, ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב." ~ רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.
  • "צבא זר, אך ידידותי" ~ על חיל האוויר.
  • "כאן זה לא שיחת קיבוץ ולא מקימים הצבעות, אנחנו עושים מה שהממשלה אומרת לנו לעשות, עכשיו תקפצו הביתה, תגידו יפה שלום למשפחות ותחזרו לעבודה." ~ המשפט שבו חתם רפול שיחה עם חטיבת צנחנים במילואים לאחר שגויסו בשנית לתעסוקה במלחמת לבנון, לאור מורת רוח שלוחמיה הביעו על גיוסם למלחמה.
  • "אני רוצה לשאול שאלה קצרה ולקח בצדה. מדוע כומר צריך ביצים למרות שהוא לא משתמש בהן? פשוט כדי שיהיו כאשר הוא יזדקק להן! ומדוע צבא צריך יחידות לוחמה זעירה למרות שלא תמיד הוא משתמש בהן ולמרות שאינן מהוות גורם משמעותי ואינן תורמות הרבה? מאותה סיבה. פשוט, כדי שיהיו כשנזדקק להן!" ~ על לוחמה זעירה בצה"ל.[9]
  • "מה שקרה בצומת בית־ליד הוא תזכורת ליום השנה לאושוויץ... זו ממשלת המשך לבווין, ממשלת הספר הלבן(וצ). לאנשים כאלה היה בעבר כינוי קולע – קוויזלינגים. זה הביטוי היאה להם."[10]
  • "לפני כמה ימים הופיע בטלויזיה שלנו ילד בן 8–10 ואמר אני מתאבד. יכול להיות שהוא היה אחד המתאבדים היום. למה מדינת ישראל לא מצאה אותו ואת האבא שלו וזרקה אותם ללבנון?" ~ בראיון לדן מרגלית, כשנשאל על התמודדות עם סוגית הטרור
  • "אם יש מודיעין טוב הולכים בחוליות בשקט בלילה לכל מקום והורגים אותם במיטות" ~ בראיון אצל דן מרגלית, כשנשאל מה לעשות למחבלים
  • "אם ישראל רוצה להעניש את האחראים לפיגוע, אחרי שהפיגוע התרחש, ידיה כפותות: קודם שילמה את מחיר הפיגוע ואחר־כך היא צריכה לזהות את האשמים, למצוא אותם ולהענישם. כאשר ישראל מחליטה ליטול את היוזמה לידיה ולמנוע פיגועים... מגוון האפשרויות רחב הרבה יותר".[11]
  • "את רוצה שאני אעשה לך את החיים קלים, ואני זה לא תפקידי בכלל" "אבל אתה עושה לי אותם לא קשים, אתה עושה לי אותם בלתי אפשריים" "בסדר אז צאי החוצה ותתאבדי, מה זה" "אני לא אצא החוצה להתאבד בשום פנים ואופן" "אז תתאבדי בפנים" ~ שיחה עם עדנה שביט[12]
  • "היזהרו לכם מרואי הדמויות, משופכי האש וממדווחי השקר." ~ תורת החיילות על רגל אחת של רפול.[13]
  • "הדעה שלי היא שכל המאמצים האלה הם לשוא. עם הערבים אי אפשר יהיה אף פעם לעשות שלום. זה כמו בספר של הנטינגטון (התנגשות הציביליזציות), זה מאבק בין ציוויליזציות. אנחנו פה תרבות זרה, ולעולם, לדעתי, האיסלם לא ישלים עם זה שיש פה ישות זרה, שיש לה עצמאות מדינית והיא אפילו מנצחת אותם במלחמות. הם לעולם לא יסכימו." ~ 2004
  • "אני לא מתבייש בזה. אני חושב שמה שאמרתי לפני 20 שנה, נכון היום. מה השתנה? הערבים מנהלים איתנו משא ומתן בשלוש צורות: העמדת פנים, כזב ואלימות. אלה האמצעים שלהם לנהל משא ומתן. הנה, גם היום יש מגעים, והופ – פיגוע." ~ 2004
  • "שיקומו כל מנהיגי ערב ויגידו: 'נמאסתם עלינו, אנחנו לוקחים מכם מרחק, אנחנו נותנים לכם שטחים תמורת שלום, ותעזבו אותנו בשקט'. ביום הזה אני אגיד: 'טעיתי'." ~ 2004
  • "אני חושב שבסופו של דבר הוא יתפוס את עצמו ויראה שכל הדברים האלה – לא היה להם שום בסיס מציאותי. אני חושב שהוא עושה את זה מתוך תמימות. שהוא חושב שהערבים רוצים כמוהו. לדעתי, הוא לא מספיק מתוחכם בשביל להבין את הבסיס שעליו הערבים עומדים." ~ על יוסי ביילין(וצ), 2004
  • "אני יכול למנות לך עכשיו 30 קיבוצים של השומר הצעיר שיושבים על אדמה של ערבים. אתה יודע מה, זאת התנועה הצבועה ביותר שאפשר להעלות על הדעת. כל דבר הוא כמו בתקופת סטלין." ~ 2004
  • "היה לי ניסיון עם שני גבולות עם גדר: בבקעה, כשהייתי מפקד הבקעה, ובגבול לבנון, כשהייתי אלוף פיקוד צפון. הגדרות, כמכשול, מנעו מאיתנו הרבה דם. מה הפלסטינים חושבים, שאנחנו נסבול מתאבדים ונקל עליהם בכל תחום?" ~ 2004
  • "אנחנו חוזרים ואומרים שנצטרך לחיות איתם לאורך זמן. בכך אנו מטילים את כל האחריות על עצמנו... עלינו להגיד, בעת ובעונה אחת, שהם צריכים לחיות איתנו. לאורך שנים... זה כאילו שאומרים שרק אנחנו צריכים לוותר ורק אנחנו צריכים להתחשב בהלכי־הרוח שלהם וברגישויות שלהם ובכבודם. אם אומרים, שהם צריכים לחיות איתנו שנים רבות, תמיד – אומרים, שהם צריכים לוותר, להתפשר, להתחשב ברגישויות שלנו, בהלכי־הרוח שלנו, ברקע של הטראומות שלנו, בהחלטתנו הנחרצת לתקוע כאן יתד לנצח. אנחנו איננו חייבים להתחשב בהם יותר משהם חייבים להתחשב בנו" ~ ויכוח חוזר עם עזר ויצמן על העתיד עם הערבים.[14]
  • "ויתורים לערבים מתפרשים אצלם כביטויים של חולשה ועייפות מן המאבק. הם מלמדים אותם, כי העיקשות הממושכת משתלמת. הם משכנעים אותם, כי בסופו של דבר תגבר ידם. הם מקשיחים את עמדתם והופכים אותם לאויבים יותר נחרצים".[15]
  • "מידת הבורות של החיילים שגוייסו, גילתה ברבים את המחדל הנורא של מערכת החינוך. לא ייתכן שגוף כמו הצבא יתעלם מהבעיות החברתיות של המדינה ומי שטוען שזה בא על חשבון טנקים וצנחנים, פשוט משקר." ~ על מערכת החינוך[16]
  • "תוך כדי הפעילות על שובר הגלים, שמתי לב להתנהגות עופות הים למיניהם. איך העופות האלה רואים אותנו... בני האדם... יש בזה מוסר השכל."[17]

על מבצע שלום הגליל[עריכה]

  • "המלחמה בלבנון, מבחינתה של ישראל, היתה בלתי־נמנעת. אילו מלחמה זו לא היתה יזומה על־ידי ישראל – הערבים היו יוזמים אותה... זו היתה רק שאלה של זמן. אין צוברים כמויות כאלו של נשק ואין בונים תשתית כזאת ואין מטפחים עוצמה אלא כדי להתכונן ליוזמת מלחמה... המוטיוואציה של המחבלים מעולם לא השתנתה. רק האמצעים השתנו לפי הנסיבות. המוטיוואציה היתה ונשארה להשמיד את ישראל ולהקים תחתה מדינה פלשתינית".[18]
  • "טוענים, כי רק במלחמת אין־ברירה ישנו קונסנסוס, הסכמה לאומית, המרבה אחדות בעם, ואילו במלחמת־ברירה ההסכמה הלאומית מתבקעת והאחדות נשברת... זהו ההבל הגדול מכולם. מחמש מלחמותיה של ישראל... רק שתי מלחמות היו מלחמות אין־ברירה... לפי ההנחה המעוותת, המסולפת והמסוכנת הזאת, האידיאל הרצוי לישראל היא מלחמת יום הכיפורים. זו מלחמה קלאסית של אין־ברירה. אפשר להגיע להסכמה לאומית. אין פיצול בעם. האחדות חוגגת."[19]
  • "אלמלא נלחמנו במחבלים ובסורים ביוני 1982, היינו נאלצים להילחם בהם במועד יותר מאוחר – בתנאים חמורים פי כמה. אילו נלחמנו שנה לפני־כן, לפני הפסקת־האש ביולי 1981, היתה המלחמה קלה בהרבה. מספר הקורבנות היה קטן וההישגים יותר גדולים."[20]

נאמר עליו[עריכה]

  • "רפול תפקד תמיד! תמיד דבק במשימה, תמיד היה קדימה".[21]
  • "הופיע אדם, שכבר במבט ראשון ראית שיש לך אמון בו. הוא דיבר איתך בגובה העיניים, בשפה קצרה וברורה. הרגשת שהוא מקשיב לך, ואתה יכול להגיד לו בפנים הכל." ~ דן זיו על הפגישה הראשונה עם רפול, כשזה האחרון הגיע להיות המ"פ שלו בצנחנים.[22]
  • "רפול היה בעניין הזה מאוד קשה וסגור. ראית שמותם של חברים זה דבר שנצבט אצלו פנימה." ~ תא"ל צורי שגיא, על יחסו של רפול לאבדות.[22]
  • "רפול בחיים לא היה נהיה רמטכ"ל אלמלא מלחמת יום הכיפורים. במלחמה הזאת הוא מצא את עצמו במצב שהתאים לתכונות שלו, של עקשנות, של החזקת מעמד. הוא יצא ביום כיפור די גיבור ובצדק. התברר שכל הברלבים, כולם בעצם, כל אלה שישבו לו על הזנב כל השנים, ולא צריך לבטל את הנימוקים שלהם נגדו; הם שגו והוא תפקד יוצא מהכלל. הנה הגיע רגע המבחן – הם טעו, הם הטעו, והוא הלך לחלץ אותם מהטעות שלהם. הוא נקלע לסיטואציה שהוא היה בנוי לה. הוא היה צריך לבלום עם הכוחות שיש לו וזה מה שהוא עשה. הוא התיישב על התחת, לא התגלח, ועצר את הסורים. כל הברלבים היו צריכים להתנצל." ~ תא"ל צורי שגיא על רפול.[22]
  • "אחרי הפסקת האש במלחמת יום כיפור, הוא בא כמפקד אוגדה אלינו למרום-גולן וביקש מאיתנו לאפשר לו להציב את מטה האוגדה בקיבוץ. כשראה אותי שאל מיד, מה אתה עושה כאן? הוא התכוון, למה אני בקיבוץ בעורף ולא עם הסיירת בשדה הקרב כשאז עוד היה מצב שכל יום יכלה להתחדש המלחמה... היתה לי הרגשת אי נוחות. ידעתי שהוא לעולם לא היה עושה צעד כזה, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה." ~ גדי גולן, קצין מילואים בסיירת צנחנים, מספר על רפול.[23]
  • "כמח"ט, רפול יזם ודחף לכמה שיותר פעולות מבצעיות... הוא האמין ובצדק, שפעולה מבצעית אמיתית אחת, קטנה ככל שתהיה, שווה לחייל יותר מאלף שעות אימונים." ~ גדי גולן, קצין מילואים בסיירת צנחנים, מספר על רפול.[23]
  • "רפול לא היה מפקד של חפ"קים. הוא היה קודם כל חייל, ובכל פעולה שרק אפשר, התייצב איתנו בחוד ובמקומות הקדמיים ביותר. התרשמתי מאד ממקצועיותו וחיילותו... הוא שלט בפרטים הקטנים ביותר, ומנסיונו הקרבי שלף והעלה רעיונות וחידושים שאפילו אנו, עם כל הידע והנסיון שלנו לא חשבנו עליהם" ~ גדי גולן, קצין מילואים בסיירת צנחנים, מספר על רפול[23]
  • "פחדתי רק מרפול ומהיושב במרומים, או מפאשלה שתקרה." ~ יוסי ג'ינו מספר על רפול כרמטכ"ל.[24]
  • "מה שמצאתי ברפול זה לא היה בפן של הפוליטיקה, זה קשור קשר אמיץ בבחור אחד ששמו יוסי ג'ינו... שאלתי את רפול מדוע אתה משקיע כל כך הרבה מאמצים בעניין של ג'ינו, ורפול הביט בי מבט חודר כזה וענה לי '...כשהייתי רמטכ"ל שלחתי את ג'ינו למקומות ש-90 עד 100 אחוז לא היו לו סיכויים לחזור מהם. בי נשבעתי שאם הוא יחזור חי מכל המשימות הללו אני אקריב אפילו את חיי למענו." ~ עופרה מאירסון, בת זוגו של רפול מספרת עליו.[24]
  • "בשנת 1979, שנה לאחר שרפול התמנה לרמטכ"ל, הוא פתח בפני הסיירת והכוחות המודיעיניים והאחרים את השמים... אישורי פעולות למשימות שמעבר לגבול הדמיון והתעוזה" ~ יוסי ג'ינו מספר על רפול כרמטכ"ל.[24]
  • "רפול השפיע עליי הכי הרבה. הוא היה הכי מבצעי שראיתי בחיי וגידל דור של מפקדי צנחנים נועזים, שמבצעים כל משימה, עומדים על קוצו של יוד, ערכיים, עושים הכל בסטנדרט יוצא דופן." ~ יצחק מרדכי.[25]
  • "סיפורו של רפול הוא סיפורה של הארץ הזאת. משחר נעוריו התייצב רפול, באומץ לב נדיר, במסירות חסרת פשרות, בנכונות אין קץ, למען המדינה אשר בדרך. מסכת חייו מאופיינת בקשר האמיץ והחם לאדמה, בדבקות בהכרה כי יש ללחום ולהגן על קיומה של מדינת ישראל. הוא נטל חלק מרכזי בכל המלחמות והמאבק בטרור, תוך שהוא מנחיל לדורות הבאים פרקים מפוארים במורשת אחוות הלוחמים וגבורת ישראל. רפול הבין את מרכזיותו של צה"ל בחיי החברה וכרמטכ"ל יזם את המפעל החינוכי המפואר, במסגרתו ניתנה הזדמנות נוספת לאלפי נערים להצטרף לכור ההיתוך הישראלי, ולקחת חלק יוצר בבנייתה של חברה טובה יותר. אותם אלפי נערי רפול הם היום אזרחים גאים הנוטלים חלק מלא בחיי החברה בישראל. גם לאחר שחרורו מצה"ל, בפעילותו הציבורית, המשיך רפול להוות קול שונה וייחודי בקרב הנהגת המדינה. לכל אורך חייו לא זנח רפול לרגע את אהבותיו הגדולות - האדמה והעבודה. כך, לצער כולנו, גם מצא את מותו." ~ אריאל שרון מספיד את ידידו ופקודו רפאל איתן.[22]

לקריאה נוספת[עריכה]

  • רפאל איתן עם דב גולדשטין, רפול - סיפור של חייל, ספרית מעריב, 1985

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רפאל איתן

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ הצניחה במיתלה
  2. ^ מתוך הכתבה "מה הם קופצים" שהתפרסמה בעיתון "הארץ" 20/01/1995.
  3. ^ מתוך הכתבה "מה הם קופצים" שהתפרסמה בעיתון "הארץ" 20/01/1995.
  4. ^ סיפור של חייל, עמ' 75.
  5. ^ מתוך הספר "מלחמת הצללים" מאת יוסף ארגמן, הוצאת משרד הביטחון, 2007, עמוד 330.
  6. ^ [1] (הקישור אינו פעיל, {{{1}}})
  7. ^ סיפור של חייל, עמ' 199.
  8. ^ סיפור של חייל, עמ' 163.
  9. ^ מתוך הספר שייטת 13‏ - סיפורו של הקומנדו הימי מאת מייק אלדר, ספריית מעריב, 1993, עמוד 555.
  10. ^ ידיעות אחרונות, 23 בינואר 1995
  11. ^ סיפור של חייל, עמ' 192–193.
  12. ^ מתוך התוכנית "אוהבים לא אוהבים"
  13. ^ מתוך הספד שכתב מתן וילנאי. "ידיעות אחרונות" 04\11\26.
  14. ^ סיפור של חייל, עמ' 180.
  15. ^ סיפור של חייל, עמ' 182.
  16. ^ [2] (הקישור אינו פעיל, {{{1}}})
  17. ^ מתוך ספרו "בונים פה נמל – מכתבים מסבא נודניק", יצא בנובמבר 2004 [3]
  18. ^ סיפור של חייל, עמ' 207.
  19. ^ סיפור של חייל, עמ' 208–209.
  20. ^ סיפור של חייל, עמ' 209.
  21. ^ ראיון עם אורי מילשטיין, "עשור למותו של רפול"
  22. ^ 22.0 22.1 22.2 22.3 ביוגרפיה של צנחנים.
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 רפול – כפי שהיכרתיו
  24. ^ 24.0 24.1 24.2 [4] (הקישור אינו פעיל, {{{1}}})
  25. ^ מתוך הכתבה "הגדוד של המדינה", מאת יוסי יהושוע וראובן וייס, "ידיעות אחרונות" מוסף "7 ימים", ‏ 07.10.2011.


ראשי המטה הכללי של צה"ל

יעקב דורי · יגאל ידין · מרדכי מקלף · משה דיין · חיים לסקוב · צבי צור · יצחק רבין · חיים בר-לב · דוד אלעזר · מרדכי גור · רפאל איתן · משה לוי · דן שומרון · אהוד ברק · אמנון ליפקין-שחק · שאול מופז · משה יעלון · דני חלוץ · גבי אשכנזי · בני גנץ · גדי איזנקוט · אביב כוכבי