לדלג לתוכן

דוד אלעזר

הוספת קישורים
מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
דוד אלעזר

דוד אלעזר ("דדו") (27 באוגוסט 1925 – 15 באפריל 1976, ט"ו בניסן ה'תשל"ו), איש צבא ישראלי, רמטכ"ל צה"ל בזמן מלחמת יום הכיפורים.

  • "אם התושבים שלנו לא יוכלו לחיות בשקט – לא יוכלו גם התושבים בצד השני לחיות בשקט" (16 בפברואר 1968).[1]
  • "חייבים אנו לנהל את המלחמה באופן שתהיה בלתי־נסבלת למדינות שמהן חודרים המחבלים. לישראל תהיה זו מלחמה קשה, קטלנית ויקרה – אבל תהיה נסבלת" (ערב פסח תשכ"ח).[2]
  • "כמה פעמים יכול מנהיג לחזור על אותו איום?" ~ על איומיו של סאדאת במלחמה בשנים 1971–1973 (בדיון שנערך ב-6 באפריל 1973, חצי שנה לפני מלחמת יום הכיפורים).[3]
  • "אינני חושב שזה יהיה הגיוני למצרים לפתוח במלחמה. אני חושב שהסיכונים למצרים גדולים, אבל אנחנו צריכים להיות נכונים לבלתי הגיוני. זו אפשרות קיימת והיא מחייבת אותנו להכנה ולכוננות רציניים."[4]
  • "אני, כפי שאמרתי, מחשיב מאוד את מוסר הלוחמים. אני חושב שלוחמים בעלי מוסר, הם, פשוט, לוחמים יותר טובים. וצבא שמקוים בו מוסר, הוא צבא יותר טוב. וזאת עוד לפני היתרונות האחרים - מדיניים, אזרחיים ודמוקרטיים - של מוסר הלוחמים".[5]
  • "הדור הזה של 73', הוא עולה על הדור של 67', שעלה על הדור של 58', שעלה על הדור של 48'. הדור החדש הזה הוא דור לוחמים, שאתם עוד אחרי המלחמה הרבה זמן תכתבו את האגדות שלהם". ~ במסיבת עיתונאים בבית סוקולוב, 8 באוקטובר 1973.[6]
  • "אני חוזה עכשיו רק דבר אחד, שאנחנו נמשיך לתקוף ואנחנו נמשיך להכות ואנחנו נשבור להם את העצמות" ~ בתשובה לשאלת דן שילון אם הוא חוזה מלחמה קצרה או ארוכה, במסיבת עיתונאים בבית סוקולוב, 8 באוקטובר 1973.[6][7]
  • "במלחמה אסור להגיד את האמת" ~ למשה דיין בנוגע לכוונתו של שר הביטחון להופיע בערב בטלויזיה ולספר לעם ישראל את האמת על המצב (9 באוקטובר 1973).[8]
  • "אנחנו עם אשר האנדרטאות שהקים לא היו אף פעם אנדרטאות ניצחון. על האנדרטאות שלנו חקוקים שמות הנופלים. אצל עמים אחרים תמצאו שערי נצחון, ואילו סמלי הגבורה שלנו הם דווקא; מצדה, תל-חי וגטו ורשה - מקומות שבהם אמנם הפסדנו בקרב, אבל ניצחנו במלחמת הקיום של העם היהודי."
  • "זו התפנית במלחמה, ואם אי פעם יכתבו את ההיסטוריה וישחזרו כיצד עשינו את זה, יתברר שזו הייתה שיא החוצפה." ~ רגע אחרי שנודע לו כי כוחות צנחנים הצליחו לבצע את צליחת התעלה במלחמת יום הכיפורים.[9]
  • "אנחנו יורים כל בוקר מה שמגיע בערב (מארצות הברית). כתוצאה מתלות זו נוצרה בינינו לבין ארה"ב מערכת־יחסים המחייבת אותנו במידה מסויימת. זו הסיבה, שקיבלנו את הפסקת האש, אשר ארצות הברית היא שהחליטה עליה". ~ בדיון ב"בור", 23 באוקטובר 1973, לקראת סוף מלחמת יום הכיפורים.[10]

נאמר עליו

[עריכה]
  • "דדו עזב את הצבא בזעם, בתחושת עלבון קשה וחוסר הערכה. לפי דעתו, מסקנות ועדת אגרנט היו דבר לא אובייקטיבי בלשון המעטה. הוא קיבל את זה על עצמו, אבל אני ראיתי שהוא מסתובב בהרגשה שנעשה לו עוול לא ראוי, למרות שמצד העם הוא הרגיש את החיזוק. בעם הייתה ההרגשה שדדו היה מהחלק שניצח את המלחמה, ולא מי שבאמת אחראי למחדל" ~ רא"ל (במיל') אהוד ברק (ראש הממשלה [1999-2001], שר הביטחון [1999-2001, 2007-2013] והרמטכ"ל [1991-1995]) על דוד אלעזר בערוב ימיו לאחר מסקנות ועדת אגרנט (פטימר דודי, "מה באמת הרג את דדו? הסיפור שמצית מחדש את מחדל מלחמת יום כיפור" אתר מעריב, תאריך 27.3.2026)
  • "באותה תקופה הייתי נשוי לנאוה (ברק), אחותו של דורון כהן, שהיה נשוי להילה (אלעזר), בתו של דדו, ככה שהיינו נפגשים הרבה במפגשים משפחתיים ובבית שלו. דדו שהכרתי אחרי המלחמה היה איש כבוי. חוסר הרצון שלו להיראות היה גדול. דדו היה בעל שליטה עצמית גדולה, כך שהוא אף פעם לא אפשר לעצמו להתבכיין או להתקרבן. את כל מה שישב לו על הלב הוא בלע והחזיק בעצמו. זה היה עלבון עצום, למרות שאין לי שום ספק שהוא הרגיש את ההערכה העצומה מהעם. הוא היה מיוסר. אני זוכר שאמרתי לעצמי אז שהוא החלל ה־2,657 של מלחמת יום כיפור. דדו הוא בעיניי בין שלושת הרמטכ"לים הכי בולטים וחשובים בכל הדורות, לצד משה דיין ויצחק רבין. מבין שלושתם, הוא עמד בראש המלחמה שהיה הכי קשה לנצח בה, והוא עשה זאת. הוא היה בנאדם נפלא, אוהב, אהוב, כריזמטי ואפקטיבי. הוא היה קר רוח במצבי לחץ, גבר יפה תואר, שרמנטי ואיש רעים להתרועע" ~ רא"ל (במיל') אהוד ברק (ראש הממשלה [1999-2001], שר הביטחון [1999-2001, 2007-2013] והרמטכ"ל [1991-1995]) על דוד אלעזר בערוב ימיו לאחר מסקנות ועדת אגרנט (פטימר דודי, "מה באמת הרג את דדו? הסיפור שמצית מחדש את מחדל מלחמת יום כיפור" אתר מעריב, תאריך 27.3.2026)
  • "ביום כיפור, ב־04:30 לפנות בוקר, הטלפון המטכ"לי בבית שלי צלצל. דדו היה על הקו ואמר שהיום פורצת מלחמה. טסתי לקחת אותו לקריה. הוא רצה גיוס מילואים יומיים קודם, הוא התחנן בפני גולדה, אבל דיין בלם אותו. במלחמה עצמה הוא לא ישן, לא נח ועישן בשרשרת. הייתי איתו בתוך הבור, נכנסתי לכל הדיונים. בשלב מסוים הוצאתי אותו בכוח מהבור כדי להתקלח, אחרי כמה ימים שבהם הוא לא ישן ולא זז מהבור, הבאתי לו בגדים נקיים ואוכל, ורק אז החזרתי אותו לבור. כששאלתי אותו מה עם אלי זעירא וההערכות השגויות, הוא השתיק אותי: 'נעים, עכשיו נלחמים באויב, לא באנשים שלנו בבית. עכשיו מנצחים, אחר כך נדבר'" ~ דורון כהן, חתנו של דוד (דדו אלעזר) על תפקודו במלחמת יום הכיפורים (פטימר דודי, "מה באמת הרג את דדו? הסיפור שמצית מחדש את מחדל מלחמת יום כיפור" אתר מעריב, תאריך 27.3.2026)
  • "החברות שלנו הייתה משפחתית לגמרי. בסוף שנות ה־50, כשלא היה לי כסף להתחתן, דדו אמר לי: 'נעים, אני אתן לך פה בקסטינה אוהל של טנק, תביא את המשפחה ונעשה לכם חתונה'. הוא ארגן לנו הכל. הילדים שלו אהבו אותי כמו אבא, הייתי מכין להם סנדוויצ'ים לבית הספר בבוקר לפני שהיינו יוצאים לקריה. דדו אהב את החיים - לשיר, לרקוד, לצחוק. הוא מאוד אהב את ריי צ'ארלס ובכל נסיעה היה שומע קסטה שלו, שהייתה פק"ל באוטו. הוא היה יושב אצלנו בבית על השטיח, שותה כוסית וויסקי, אוכל פיצוחים ושר שירים בעברית. הוא הכי אהב את האוכל של אשתי, ובמיוחד את החמוצים העיראקיים המיוחדים שחמותי הייתה מכינה לו. תמיד היה לי בבגאז' של הרכב סט מדים נקי, פיצוחים, חמוצים וגזייה" ~ נעים כהן, נהגו של דוד (דוד) אלעזר על דמותו (פטימר דודי, "מה באמת הרג את דדו? הסיפור שמצית מחדש את מחדל מלחמת יום כיפור" אתר מעריב, תאריך 27.3.2026)
  • "ביום שגולדה הודיעה לו על מסקנות הוועדה, הוא יצא מלשכתה וקרא לי. הייתי למטה, שיחקתי שש־בש עם הנהגים. נכנסתי לחדר והוא אמר לי בשקט: 'נעים, אני רוצה שאתה תהיה הראשון שיידע - הודעתי על התפטרותי'. הייתי בשוק. כשלקחתי אותו למלון, הוא ביקש שאשאיר אצלו את האקדח. סירבתי, אבל הוא פקד עליי. כל כך פחדתי עליו, הוא היה מרוסק. ישבתי מאחורי הדלת של החדר שלו ולא זזתי שעות, רק רציתי לדעת שהוא בסדר" ~ נעים כהן, נהגו של דוד (דוד) אלעזר, על הלילה במלון בירושלים אחרי מסקנות וועדת אגרנט (פטימר דודי, "מה באמת הרג את דדו? הסיפור שמצית מחדש את מחדל מלחמת יום כיפור" אתר מעריב, תאריך 27.3.2026)
  • "היה אצלו צירוף של תכונות־אופי: הרגשה של איש תקיף, לא מתפשר בנקל, ויחד עם זה צנוע, נחמד לשוחח איתו, פשוט לראות אותו. יש אנשים שהאור נדלק בלב, כאשר רואים אותם". ~ גולדה מאיר.[11]
  • "למדתי לאהוב אותו, כאילו היה בני" ~ גולדה מאיר.[12]
  • "זה היה ניהול גאוני של המלחמה הזאת, עם כל הצרות שהיו לו" ~ גולדה מאיר.[12]
  • "אם היה גיבור במלחמה הזאת – זה היה דדו" ~ גולדה מאיר בראיון ל"על המשמר", ערב ראש השנה, תשל"ח.[13]
  • "אני ראיתי את המלחמה כאבודה... אחר־כך, כשבא דדו ונתן את התדריך הראשון, וכאשר שמעתי אותו מדבר עם האלוף... אתה מרגיש שלא הכל אבוד. וזה מה שנתן דדו במלחמה הזאת – היתה לו תחושה באותה שעה, שגורל מדינת־ישראל ועם ישראל מונח על כתפיו לבדן." ~ ישכה שדמי על שתי היממות הראשונות של מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן.[14]
  • "מי שניהל את המלחמה ולקח אחריות למהלכים גורליים, שלדעתי הצילו את המדינה, היה דדו. בתוך זה ההחלטה ללכת תחילה לצפון – ורק אחר־כך לדרום. הוא יכול היה לקבל גם החלטה הפוכה – אבל מישהו צריך היה להחליט! לא היה אז אחד בכל המדינה, שהיה מסוגל לקבל החלטה!" ~ ישכה שדמי.[15]
  • "בתקופה זו, במלחמה, הוא היה חזק בצורה בלתי־רגילה, מבחינת ההופעה, ההתנהגות, בטחונו העצמי. לא שלא היה מודאג, אבל היה שקט מאוד, שקול מאוד... אין ספק שהופעה כזאת היתה מחזקת". ~ יצחק חופי.[16]
  • "כשדדו לא היה – המטה־הכללי לא כל־כך תיפקד... אין ויכוח על כך, שהוא ניהל את הקרב, הוא ניהל את המלחמה". ~ רב אלוף צבי צור.[17]

הערות שוליים

[עריכה]
  1. ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך ראשון, עמ' 153.
  2. ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך ראשון, עמ' 151.
  3. ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך ראשון, עמ' 233.
  4. ^ יעקב ארז, הרמטכ"ל: העברת ה'מיראז'ים' וה'האנטרים' למצרים נועדה להגביר את הקו ההרפתקני - ויש להתיחס לכך ברצינות, מעריב, 20 באפריל 1973
  5. ^ מתוך הכתבה "הרמטכ"ל, דוד אלעזר: אם נמנע מלחמה עוד שנה נוספת אולי נתקרב יותר ליעד - שלום", במחנה, 19.09.1973, עמוד 3.
  6. ^ 6.0 6.1 היום ה-3 ללחימה, הרמטכ"ל דוד אלעזר: "נשבור להם את העצמות", בערוץ היוטיוב של תאגיד השידור "כאן".
  7. ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך שני, עמ' 108.
  8. ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך שני, עמ' 122.
  9. ^ מתוך הספר "צליחה: 60 שעות באוקטובר 1973", מאת ד"ר עמיר אזוב, הוצאת דביר, עמ' 136 (מקור).
  10. ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך שני, עמ' 329.
  11. ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך ראשון, עמ' 169.
  12. ^ 12.0 12.1 חנוך ברטוב, דדו, כרך שני, עמ' 53.
  13. ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך שני, עמ' 69. ואילו בעמ' 7: "אם היה גיבור במלחמת יום הכיפורים – דדו היה האיש".
  14. ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך שני, עמ' 102.
  15. ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך שני, עמ' 51.
  16. ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך שני, עמ' 54.
  17. ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך שני, עמ' 116–117.


ראשי המטה הכללי של צה"ל
יעקב דורי · יגאל ידין · מרדכי מקלף · משה דיין · חיים לסקוב · צבי צור · יצחק רבין · חיים בר-לב · דוד אלעזר · מרדכי גור · רפאל איתן · משה לוי · דן שומרון · אהוד ברק · אמנון ליפקין-שחק · שאול מופז · משה יעלון · דני חלוץ · גבי אשכנזי · בני גנץ · גדי איזנקוט · אביב כוכבי · הרצי הלוי · אייל זמיר
אוחזר מתוך "https://he.wikiquote.org/w/index.php?title=דוד_אלעזר&oldid=233977"