אמנון ליפקין-שחק

אמנון ליפקין-שחק (18 במרץ 1944 - 19 בדצמבר 2012), הרמטכ"ל ה־15 של צה"ל ושר בממשלת ישראל.

כללי

"סליחה, יצחק. סליחה שלא הבנו את מה שראינו. סליחה שלא האמנו שכך יכול לקרות אצלנו, בתוכנו. סליחה שלא הקפנו אותך בחומות של שומרים חמושים. וסליחה על שעד היום יש כאלה בינינו שאינם מסוגלים לבקש סליחה על עצם השימוש המתלהם במילים שמלבות אווירה, על קוצר-הראות את קוצר-המרחק שנוצר כאן לדאבוננו, בין מאבק פוליטי או אידאולוגי לגיטמי לגמרי, לבין שלוש יריות אקדח של קנאי טיפש" ~ הרמטכ"ל ה-15 רא"ל (במיל') אמנון שחק באזכרה במלאות 3 שנים להירצחו של יצחק רבין (מרכז רבין לחקר ישראל, 1.11.1998).
"שמתם לב שאנשים הפסיקו לחייך בארץ הזאת?" ~ במסיבת עיתונאים בטלוויזיה (6 בינואר 1999) בה הודיע על החלטתו להתמודד מול נתניהו על ראשות הממשלה.
"נתניהו מסוכן לישראל, נתניהו חייב ללכת!" ~ במסיבת עיתונאים בטלוויזיה (6 בינואר 1999) בה הודיע על החלטתו להתמודד מול נתניהו על ראשות הממשלה, ובה טבע את האמירה המפורסמת (כפיר א. & קריסטל ח., [1999], "הצל'ש השישי", הוצאת כתר)
"מגיע להם לחטוף את כל מה שאפשר להכניס להם – ובלי וזלין." ~ על מה שצריך לעשות למי שזייף את מסמך גלנט (מקור)
"יש לנו רמטכ"ל מכהן שמאשימים אותו בניסיון פוטש ורמטכ"ל נבחר שנחקר. הגיע הזמן שמישהו ישים לכך סוף." ~ על מסמך גלנט והחקירה בעניינו של האלוף יואב גלנט וסיפוח הקרקעות במושב עמיקם (מקור).
"כל מי שיכוון את מעשה הטרור נגדנו, צריך לדעת כי הוא עלול לשמש מטרה מתאימה עבורנו." ~ כראש אמ"ן בראיון לביטאון "במחנה". מתוך הספר "מרגלים לא מושלמים" מאת יוסי מלמן ודן רביב, הוצאת מעריב, 1990, עמוד 318.
"הסתרת הנוכחות של הרמטכ"ל במקום היתה טמטום. מהיכרותי את אהוד, הוא הבין כבר אז שהמבצע גנוז. אהוד לא איש תמים. הוא היה צריך לקחת בחשבון שיֵדעו תוך זמן קצר שהוא היה שם, ושהיעד היה סדאם חוסיין. אין דרך אחרת. כל ההתנהלות אחר כך הייתה לדעתי מבוהלת ולא הגיונית. אני לא יודע מאיפה היא נבעה. אולי מהפחד שזה ידבק בו. אהוד הוא איש מורכב. הוא מוכשר כמו שד אבל יש לו דברים שאני לא יודע להסביר אותם. אם היו מתנהלים אחרת, אסון צאלים היה נשאר אסון של תאונת אימונים ולא הופך ל'פרשת צאלים ב'" ~ אמנון ליפקין שחק תוקף את הרעיון שעלה בתקופת אסון צאלים להסתיר את נוכחותו של הרמטכ"ל (דאז) אהוד ברק בזירת האסון (אסנהיים ע. "סגן הרמטכ'ל ליפקין שחק התריע לפני אסון צאלים - ובכה אחריו", אתר וואלה, תאריך 22.12.2014)
"יש פה כמה החלטות מאד כבדות. אחת, לא עשינו שום דיון ולדעתי היינו צריכים לעשות כבר דיון, בכלל על עצם הדבר הזה, מה המשמעויות של חיסול בשיטה מבצעית כזאת." ~ אמנון ליפקין שחק מטיל ספק בהצלחה של חיסול סאדם חוסיין (בשנות התשעים) בדרך שבה תורגל אסון צאלים ב' (אסנהיים ע. "סגן הרמטכ'ל ליפקין שחק התריע לפני אסון צאלים - ובכה אחריו", אתר וואלה, תאריך 22.12.2014)
"לאיש הזה יש לב של אבן. לא של אבן. של מתכת. אם הוא היה מתנהג ככה ביחידה שלי היינו עושים לו 'שמיכה' אחרי היום הזה" ~ אמנון ליפקין שחק מתפרץ על אהוד ברק בזמן אסון צאלים ב' (אסנהיים ע. "סגן הרמטכ'ל ליפקין שחק התריע לפני אסון צאלים - ובכה אחריו", אתר וואלה, תאריך 22.12.2014)

על מבצע "אביב נעורים"

הציטוטים בפסקה זו מובאים מתוך ראיון בעיתון "במחנה", 30 במרץ 2007

"אני הייתי מפקד גדוד 50 של חטיבת הצנחנים, ויצאתי עם הסגל של הגדוד ועוד שני אנשים מהסיירת. היעד שלנו היה בית בן שבע קומות של החזית הדמוקרטית, שהיה למעשה מחנה צבאי. קצין חי"ר וצנחנים ראשי, עמנואל (מנו) שקד, פיקד על המבצע, ובאופן טבעי ההכנות למבצע כזה דורשות זמן. אם בכראמה, יכולנו להרים משקפת משטח ישראל ולראות את רוב מרחב הפעולה שלחמנו בו, ב'אביב נעורים' המצב היה שונה. צריך ללמוד על התצ"אות ולעשות עוד כמה דברים." ~ על ההכנות למבצע.
"ההחלטה הייתה שהפעולה תתבצע עם בגדים אזרחיים ולא ככוח צבאי, משום שחלק ממתאר המבצע היה בתוך שטח בנוי ודי צפוף, והיינו צריכים ללכת ברגל. היה ברור שאם יראו חיילים, מיד יידעו שיש כאן משהו, וזה מקפיץ את כולם. אם מבחינים באזרחים בתוך עיר כמו ביירות כשהם צועדים בלילה, זה לא מושך תשומת לב." ~ על ההכנות למבצע.
"ההגעה הייתה עם סטי"לים עד קרבת החוף ומשם עם סירות גומי, כשבחוף חיכו לנו מכוניות שנשכרו על־ידי לוחמים של המוסד כמה ימים קודם. מהחוף צריך היה לנסוע אל היעד, להחנות את המכוניות במגרש חנייה ולהתחיל ללכת ברגל עד המקום. ידענו שיש שם שומרים בתוך עמדה מתחת לבניין. תפקידנו היה לפגוע בשומרים, להכין את הבניין לפיצוץ ולפוצצו על יושביו, ולאחר־מכן לחזור למכוניות, לצאת לחוף ולקרוא לסירות גומי שיבואו לפנות אותנו." ~ על ההכנות למבצע.
"השלבים הראשונים התבצעו די כמתוכנן. הגענו לחוף, נחתנו. אני אפילו זוכר די קרוב לזה בית־מלון מואר שאנשים הסתובבו בו. המכוניות חיכו לנו למעלה. נכנסנו לתוכן וכל כוח יצא ליעדו. הגענו למקום החנייה, זה היה רחוב עם עלייה קטנה, החנינו את המכוניות ויצאנו. אבידע שור וחגי מעיין מהסיירת הלכו קדימה. הם היו לאחר אימוני לוט"ר, האקדחים שהם נשאו היו עם משתיקי קול. אחריהם הייתה עוד חוליה, ובסך הכול הכוח שלנו מנה תשעה־עשר אנשים, כאשר באוטו נשארו שלושה נהגים, רופא ולוחם שייטת שהיה צריך לעשות לנו את הקישור עם סירות הגומי, והוא נשאר לאבטח את הנהגים ואת הרופא." ~ מתאר את שלביו הראשונים של המבצע.
"אנחנו היינו שבעה או שמונה שהלכנו לבניין. את חומרי הנפץ השארנו בתא המטען של האוטו, כי היו שם מאתיים חמישים ק"ג. היינו צריכים לטהר את הבניין ואז לקרוא למכונית עם חומרי הנפץ, להוציא מהבגאז', לפזר את חומרי הנפץ, לפוצץ ולסגת עם המכוניות אל החוף. שמענו את הירי של האקדחים עם משתיקי הקול, ושניות אחר־כך התחילו פרצי ירי של נשק אוטומטי. היה ברור שמשהו פה לא לגמרי מתנהל לפי התוכנית." ~ על הרגע הקשה במבצע.
"בגלל שהרחוב היה קמור, לא היה קשר עין עם חגי ואבידע, וקראתי להם. הגעתי למקום שיש קשר עין וקראתי להם בקשר. לא הייתה תשובה בשני מכשירי הקשר שלהם. ראינו שיורים מתוך רכב שעמד חמישים מטר בצד, במעלה הרחוב. צריך לזכור שמדובר ברחוב אזרחי. כשהלכנו בו, אנשים עמדו במרפסות. מרגע שהתחיל הירי, הרבה אנשים יצאו לראות מה קורה. התחילו חילופי אש וזריקת רימונים גם מהקומות הגבוהות של הבניין. ירינו אל הבניין והשתלטנו על תחתיתו, והאש משם נפסקה."
"אנשים ניסו לרדת במעלית, וחסמנו את פתח חדר המדרגות, כשכמה אנשים מיושבי הבניין ניסו לצאת החוצה הם נהרגו ביציאה. קראנו לרכב עם חומר הנפץ. מנחם זטורסקי, שלימים היה מפקד הנח"ל, היה מ"פ החבלה שהצטרף אלינו. הוצאנו מהאוטו את חומרי הנפץ. כשהגענו לתחתית הבניין ראינו שאבידע נהרג וחגי היה פצוע. את אבידע הכנסנו לתא המטען ואת חגי שמנו במושב האחורי ואמרנו לנהג לרדת לרופא. הרכב ירד למטה, ואנחנו פיזרנו את חומר הנפץ. הפעלנו את מנגנון ההשהיה וירדנו לכלי הרכב."
"כשהגענו לחניון ראיתי שיש שני כלי רכב, והרכב עם אבידע וחגי חסר. ניסינו לקרוא לו בקשר והוא לא ענה. שאלתי את האנשים איפה הוא. הם לא ידעו. הם רק ראו אותו חולף בנסיעה. הדבר היה מאוד מטריד. התחלנו לנסוע לכיוון חוף הפינוי. די בתחילת הנסיעה שמענו את הפיצוץ הגדול. כשהגענו לחוף ראינו את הרכב, שמסיבה לא ברורה לא עצר אצל הרופא, והוא התחיל לטפל בחגי שאיבד הרבה דם. קראנו לסירות הגומי, התפנינו לסטי"לים ושם חגי נפטר בחדר הניתוח."
"עיטורים מוענקים בדרך כלל במקומות שהדברים לא הלכו לפי התוכנית. אם בכראמה הכול היה זורם לפי התוכנית, כנראה שלא היה צריך להעניק לי עיטור. אותו דבר בביירות. אם לא היינו מסתבכים והייתי צריך לקבל כמה החלטות, שלדעתי היו חצי אינטואיטיביות, לא הייתי מקבל עיטור. ובכל המלחמות זה היה נכון." ~ על עיטור העוז שקיבל על חלקו במבצע.

הציטוטים בפסקה זו מובאים הפרק העוסק במבצע "אביב נעורים" בספר "זה היה סודי ביותר", מאת יוסף ארגמן, משרד הביטחון, אפריל 1998.

"הם היו החוד. הם יצאו נגד שומרים מזוינים, בעמדה. אף אחד אחר, מבין הלוחמים, לא התמודד עם הצורך להתקרב לאנשים מוכנים לירי, להסתכל להם בעיניים ולירות בהם. זה הקטע הכי קשה. כשנפתחת אש- הכל יותר קל. הם ביצעו את המשימה בצורה מושלמת." ~ על סגן אבידע שור וסמל חגי מעין שנהרגו במבצע אביב נעורים. מתוך הספר "זה היה סודי ביותר", מאת יוסף ארגמן, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 366.
"אחרי ההפתעה הראשונה, אנחנו כבר הפתענו אותם. היוזמה חזרה אלינו." ~ מתוך הספר "זה היה סודי ביותר", מאת יוסף ארגמן, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 367.
"פעולת הלחימה לא היתה פשוטה. בעיקר הצורך להילחם מטווח קצר באנשים רבים. חוץ מזה התחלנו את הלחימה ברגל שמאל, עם שלושה נפגעים. זה מצב פתיחה מאוד לא נוח." ~ מתוך הספר "זה היה סודי ביותר", מאת יוסף ארגמן, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 367.
"מה שלמדתי בכל זאת, שם וגם קודם, הוא שכמה שלא יהיה לך מודיעין טוב, אף פעם לא תדע את הכל. יש גם הפתעות ששום מודיעין לא יכול לתת עליהן תשובות מושלמות מראש. לכן, בעת תכנון הפעולה צריך לקחת בחשבון את אותן הפתעות. בכל מצב, גם הצפוי, יש התפתחויות לא צפויות." ~ על הלקח ממבצע אביב נעורים. מתוך הספר "זה היה סודי ביותר", מאת יוסף ארגמן, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 367.
"אין לי ספק, שהיום אפשר לעשות את זה רק יותר טוב." ~ על ביטחונו שביכולת צה"ל לבצע פעולה דוגמת מבצע אביב נעורים. מתוך הספר "זה היה סודי ביותר", מאת יוסף ארגמן, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 368.

נאמר עליו

"אמנון הורה למרצדס לנתק מגע, והמכונית יצאה לדרך. אני זוכר שממש כמו בתרגולות עשינו נסיגה לאחור, כאשר אחד כורע ויורה כלפיי מעלה, והשני מתקדם כמה מטרים קדימה, ואז מתחלפים. ככה דילגנו לאחור עד לרכבים. נוצרה בעיית מקום בגלל המרצדס החסרה. איכשהו הסתדרנו, ואני ישבתי מקדימה ביחד עם אמנון. איך שניתקנו מגע, שאלתי את אמנון מה קורה עם הבניין. הוא הסתכל בקור הרוח האופייני שלו על השעון, ואמר 'עוד לא הגיעה העת'. חלפו בערך עשר שניות, ושמענו פיצוץ אדיר. הבניין נחצה לשניים." ~ רפי אייל מספר על הנסיגה מהיעד במבצע "אביב נעורים", מתוך ראיון לעיתון "במחנה", 12 ‏במרץ ‏2008 (מקור)
"בליל 9 - 10 באפריל 1973, בפשיטה על בניין החזית הדמוקרטית בביירות, פקד סא"ל אמנון שחק על הכוח הפושט. בתחילת הקרב, נפגעו שלושה לוחמים, שהיו שליש הכוח הפושט, על שארית הכוח נפתחה אש, הן מהיעד עצמו (בניין בן שבע קומות) והן על־ידי מחבלים, שהגיעו מהסביבה הקרובה. למרות הנפגעים, אש האויב החזקה, וחוסר האפשרות לקבל סיוע מכוחות אחרים, התמיד סא"ל אמנון שחק בביצוע המשימה. הוא פינה את הנפגעים, השמיד את כח האויב ופוצץ את הבניין. במעשיו אלה, הוכיח מנהיגות מעולה, קור רוח, אומץ לב ותושייה למופת. על מעשה זה הוענק לו: עיטור העוז." ~ עיטור העוז השני שהוענק לליפקין-שחק על חלקו במבצע "אביב נעורים" (מקור)
"המ"פ של מתגייסי הגדוד השני היה אמנון ליפקין-שחק. לצערי, גם אמנון וגם מתן, אנשים טובים וישרים ומפקדים למופת, התלבטו גם הם בצומת בית ליד ואיכשהו הידרדרו בסוף לפוליטיקה." ~ יהונתן גפן במאמרו "צומת בית ליד", עיתון "מעריב"
"ביום 21 במרס 1968, בפשיטת צה"ל על כראמה פקד סרן אמנון ליפקין על כוח, שנקלע לשטח מוכה אש טנקים וארטילריה של האויב. סרן אמנון ליפקין המשיך בלחימה ובחילוץ נפגעים באומץ ובקור רוח, על אף התנאים הקשים בהם היה נתון הכוח שבפיקודו. על מעשה זה הוענק לו: עיטור העוז." ~ עיטור העוז הראשון שהוענק לליפקין-שחק על חלקו בפעולת כראמה (מקור)
"לא כל אחד נוכל ללמד להיות אדם ישר, אבל לנווט נוכל ללמד כל אחד." ~ רפאל איתן, מח"ט הצנחנים, משבח את סגן ליפקין-שחק על יושרתו, לאחר שזה האחרון התברבר בניווט בפשיטה על ג'נין ב־1966. מתוך הספר "מלחמת הצללים" מאת יוסף ארגמן, הוצאת משרד הביטחון, 2007, עמוד 330.
"בסביבות השעה 11:00 החל חילוצם של הצנחנים מהתעלות באמצעות נגמ"שי 'במבה' ונגמ"שי גדוד 100. אחרונים התפנו המח"ט עוזי יאירי, סגנו, אמנון ליפקין-שחק והמג"ד יצחק מרדכי." ~ מתוך הספר "צליחה", מאת ד"ר עמירם אזוב, הוצאת "דביר", 2011, עמוד 224.
"מפקד הפעולה, תא"ל מנו שקד, שיבח עוד יותר. הוא אמר: 'מכל המפקדים הצטיין אמנון שחק. הוא נקלע למצב קשה מאוד, אבל ביצע את כל המשימות וחילץ את פקודיו. בהמלצתי הוא קיבל את עיטור העוז'." ~ מתוך הספר "זה היה סודי ביותר", מאת יוסף ארגמן, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 365.
"אמנון היה מפקדי בחטיבת הצנחנים. הוא היה איש נבון שהפליא להוביל אנשים ברגעי משבר וראה נכוחה את הדרך שבה עלינו ללכת כמדינה וכחברה. בפגישותינו, ראיתי אדם מפוכח וקר רוח, שמעטים היטיבו כמוהו להבין ולעשות." ~ עפר שלח אודות ליפקין-שחק בכתבה "עפר שלח על ליפקין-שחק: רק מעטים היטיבו כמוהו להבין ולעשות" מאת גלעד מורג ומורן אזולאי, אתר "ynet", פורסם בתאריך 19.12.2012 (מקור).
על מסלול נחיתה מאולתר באדיס אבבה, לפני יותר מ-20 שנה, כשההיסטוריה מתרחשת אל מול עינינו ב'מבצע שלמה', שאלתי אותך: 'אמנון, אתה בטוח שזה טוב להגשים חלום?' כסגן רמטכ"ל, פיקדת אתה על 'מבצע שלמה' בעודי עומד בראש יחידת שלדג שהובילה את משימת האבטחה הקרקעית. בהפוגה הרגעית בין קבוצת עולים אחת לבאה אחריה, חלקתי איתך את חששותיי - כמו גם את תקוותיי - אל מול המבצע המורכב שניהלנו כתף אל כתף. מאז דאגתי למצות את הרגעים לצדך, בכל הזדמנות שהייתה לי." ~ מתוך הספד שכתב הרמטכ"ל, בני גנץ, לזכר ליפקין-שחק. "היית מפקד, מורה וחבר", אתר "ynet", פורסם בתאריך 20.12.2012 (מקור).
"היית לי מפקד, שימשת עבורי מורה, ואני מרשה לעצמי לומר שראיתי בך גם חבר. כחייל צעיר קיבלת אותי לחטיבת הצנחנים, והעמדת גג אדום מעל המקום שהיה לי לבית עד אשר מינית אותי לפקד על החטיבה. חלפו שנים, והנה אני פוגש את המקומות שבהם עמדת אתה כרמטכ"ל. טביעת אצבעך נוכחת בכל אבן דרך שעליה למדתי או צעדתי בעצמי במשך יותר מ-30 שנות שירות. הערכים שהנחו את הדרך שבה הנהגת את צה"ל, ובראשם יושרתך הבסיסית, מאירים עבורי כל פינה חשוכה של התלבטות, של תהייה, מטשטשים, ולו לרגע, את תחושת הבדידות המאפיינת את האחריות המגיעה עם תפקיד הרמטכ"ל." ~ מתוך הספד שכתב הרמטכ"ל, בני גנץ, לזכר ליפקין-שחק. "היית מפקד, מורה וחבר", אתר "ynet", פורסם בתאריך 20.12.2012 (מקור).
"בשנתיים האחרונות היית עבורי משענת ייעוץ איתנה. כותל שמולו יכולתי לשטוח את אשר על לבי בדיסקרטיות, מתוך ידיעה כי אתה מבין את דבריי, וחש את תחושותיי. ידעת להציג את תמונת המצב כפי שהיא - מבלי לייפות אותה, במתן עצה נכונה, מנקודת מבטו של מנהיג המצויד גם בציניות בריאה ובשפיות מפכחת. במפגשים הרבים שלנו הענקת לי את מלוא הווייתך. דמותך, דמות גיבור אמיץ לב, שידרה בפשטות את תבונתך, את סוד כוחך הנובע כולו ממי שאתה, בלי הצורך להיתלות בסממני יוקרה או הוקרה. היית בעיניי שקול באופן בלתי רגיל ובעל כושר הבחנה נדיר בין עיקר לטפל הנדרש כל כך בעמדות הפיקוד שבהן כיהנת. אישיותך מלאת הקסם ניבטה מכל פניך - המקצועיים, הפיקודיים ויותר מכול בלטה באיש שהיית." ~ מתוך הספד שכתב הרמטכ"ל, בני גנץ, לזכר ליפקין-שחק. "היית מפקד, מורה וחבר", אתר "ynet", פורסם בתאריך 20.12.2012 (מקור).