חיים בר-לב
חיים בר-לב (ברוצלבסקי) (16 בנובמבר 1924 - 7 במאי 1994), הרמטכ"ל השמיני של צבא הגנה לישראל, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.
- "בגורלו של מפקד נופל לעתים לשלוח אנשים לתפקידים מסוכנים, נכונותם של המפקדים ללכת תמיד בעצמם לפני המחנה היא מקור הכוח המוסרי הדרוש להם לקבלת החלטות אלה."
- "נדפוק אותם מהר, חזק, ובאופן אלגנטי." ~ כשנשאל על תחזיתו לפני מלחמת ששת הימים
- "המדובר איננו בקו או בקווים, כי אם תוואים קרקעיים, דרכים וביצורים המהווה את הכוח שלנו לאורך התעלה ובסיני. אשר לכושרנו לעמוד בפעולות יום־יום, דומני שהעבר וההווה מוכיחים כי יש לנו כושר מלא לעמוד בפעולות מסוג זה. ואשר לכושרנו לעמוד בפלישה מצרית אפשרית – אין לי ספק בכך."
- "קיימת אפשרות לפתיחה במלחמה, והיא, כאשר אנחנו באחת החזיתות, נרגיש שהמצב הוא כזה שאין לנו ברירה, אלא לנסות לפתור אותו בצורה יותר רדיקלית. למשל אם בעמק הירדן ובעמק בית שאן תהיה הדרדרות כזו שלא נוכל להחזיק מעמד, בהחלט יכול להיות שזה יוביל אותנו לצעד מלחמתי. אני מקוה שלא נגיע לזה, אבל זה יכול להיות. לפעמים אתה מוצא את עצמך במצב כזה שאלטרנטיבה שנייה היא בלתי נסבלת ואתה עושה צעד בעל כורחך." ~ כרמטכ"ל, מתייחס לסיכויים לפתיחת מלחמה בעקבות ירי הקטיושות ופעולת החדירה בגבול ירדן־ישראל, 1970.[1]
- "אני סבור שאם המהלך המדיני הנוכחי לא יסתיים לשביעות רצונם של המצרים או לא יתקבל על דעת המצרים, תהיה המגמה היסודית שלהם לצלוח את התעלה – קיימת גם בעתיד. אבל בין רצונם וכוונתם של המצרים לבין יכולתם לעשות זאת בפועל – המרחק הוא גדול. איני סבור שיש בכוחה של מצרים להשיג מטרות אסטרטגיות, בצד המזרחי של התעלה." ~ כרמטכ"ל, בראיון עיתונאי, 1970.[1]
- "אני לא חושב שקיימת סכנה לבטחונה של ישראל... היום ההכרה בעולם הערבי היא שבכוח לא יכולים לפתור את הבעיה." ~ בשיח לציון 25 שנה ל"מעריב", 1973, לפני מלחמת יום הכיפורים.[2]
- "מי שמדבר מהר, יש לו מה להסתיר."[3]
- "גנרל עייף הוא גנרל מטומטם." ~ בעת ששימש כמפקד חזית הדרום במלחמת יום הכיפורים ובחר לישון כשלוש שעות על מנת להתרענן.[4]
- "מי אמר להם להימצא שם?" ~ על הטבח בחברון כשר המשטרה.
- "לעין השמש, שלושה קילומטרים וחצי מהגבול, ישבה המפקדה המרכזית של פת"ח. עם רדת מי הירדן הם תִכננו חידוש גל טרור בהיקף רחב. השאלה שעמדה בפנינו, מה לעשות? היו לנו ארבע אפשרויות. אחת, לבלום במעבר הגבול. יש לנו הצלחות לא רעות, בואו לא נשכח זאת, אבל בשבועות האחרונים היו בגבול 24 הרוגים, כתוצאה מחדירת הירדן, מהם 11 אזרחים, ו־86 פצועים. שתיים, להפציץ ולהפגיז. הם מחופרים. לא יהיו להם אבידות רבות. שלוש, פשיטה לילית – יעד פת"ח ערוך ומוכן לזה, עם מארבים עד הירדן. אין ביטחון סביר שנתפוס או נשמיד מחבלים רבים. נשלם מחיר גבוה. הדרך הרביעית – לתקוף ביום, להשתלט, לבודד ולהרוג את המחבלים – לא נבחרה דווקא אחרי מקרה האוטובוס. היא הומלצה שבוע ויותר לפני כן. צה"ל תִכנן והכין את הקרב והיה דרוך כשבוע לפני הביצוע. האם המחיר ששולם הצדיק את ההישגים? קשה לענות. אי אפשר לומר מה היו מסוגלים לעשות 300 ויותר פת"חים אלה לולא פעולותינו. אבל מה שטבעי בקרב במלחמה, אסור שיקרה לנו בקרב בין מלחמות. כאשר יש זמן לתכנן, לבדוק, לעשות סיורים וגיחה וצילומים. הכוחות המשוריינים הלכו יותר מדי קדימה. המטרה פה לא הייתה לכבוש מוצב, לא לדפוק טנקים – רק לאבטח את אזור הפעולה. [זה גרם לבעיית] חילוץ טנק, שהיה ספק אם נשאר בו איש צוות, ואם כן – אם הוא בחיים, וכמה דם יעלה החילוץ, כאשר כבר היו לנו 17 הרוגים." ~ על פעולת כראמה[5]
- "המשימה מולאה, אבל תוך סטיות ותקלות שאינני מוכן שיקרו לנו בפעולות בימי שלום. עודף ביטחון עצמי ועודף זלזול בצד שכנגד. מה שנכון ברמה הגלובלית, האסטרטגית והאופרטיבית, אינו נכון בכל קרב. לא היו כניסה לפרטי פרטים וניתוח עד הסוף. דברים שאפשר לקבל כשכל צה"ל נלחם, איננו יכולים להרשות לעצמנו כאשר 1,300 או 3,000 לוחמים משתתפים בפעולת ביטחון שוטף, אמנם בהיקף גדול. המכה שהפעולה הנחיתה על הצד שכנגד והתרומה לדיוקנו של צה"ל בציבור לא השיגה מה שהייתה צריכה ויכולה להשיג, לולא הסטיות. העובדה שמטוסים תקפו את הארטילריה אך היא המשיכה לירות ושנשק של צה"ל הושאר בירדן מראה את צה"ל כגוף שאינו משוחרר מנקודות תורפה. זה עלול למלא את מפרשיהם רוח." ~ על פעולת כראמה.[5]
- "המצרים חזרו לעצמם ואנחנו לעצמנו." ~ על קרב הכרעה במלחמת יום הכיפורים.[6]
נאמר עליו
[עריכה]- "הוא היה מצביא השדה הכי טוב בצה"ל." ~ ההיסטוריון ד"ר אל"מ מאיר פעיל.[3]
- "היה משותף בין בר-לב למרלו, גיבורו הנערץ. האיפוק, יכולת האבחנה הדקה, ראיית התמונה הכוללת, הפרפקציוניזם." ~ יועצו של בר-לב, בועז אפלבאום.[3]
- "שישה אלופים נשאו את הארון. בבאים, אלופים במילואים, ידידים ויריבים של בר-לב, בהם אריק שרון. הוא ניצב מול הקבר מכוסה הפרחים, התמתח והצדיע." ~ על הלוויתו.[7]
- "לקראת המבצע יצא בר-לב עם קצין המבצעים שלו, שילוני, מפקד מחלקת הסיירים, קרסניצקי והנהג שלום מזרחי, הוא קונגה, לסיור. ארבע שעות נסעה החבורה בדממה מוחלטת, וכאשר השקיפו על המערך המצרי, ניסה קונגה לשבור את הדממה והחל לשרוק. 'מה אתם אומרים?' שאל בעליצות מעושה. 'יום יפה היום, מה?' בר-לב ושילוני נעצו בו עיניהם ולא השיבו. בערב, בשובם למטה הגדוד בבאר-שבע, ירד בר-לב מהג'יפ, התמתח ואמר: 'אתה יודע מה, קונגה? באמת יום יפה היום.' משפט בן שמונה מילים!".[8]
- "בשעת אימון הסתער עליו אחד החניכים, חבר כפר סאלד, 'ובמקום להכניס את הכידון לתוך הטבעת, החכם הזה הכניס לי אותו לרגל,' סיפר. החניך נבהל עד עמקי נשמתו, וחיים אמר לו בדיבורו האטי והשקט, 'שלוף!' כנוסח הפקודה הידועה, והוא שלף. הסיפור ההוא עשה לו כנפיים בפלמ"ח כולו, שבפלוגה ד' יש אחד, שמדבר לאט ואינו מתרגש מכלום. שום דבר שבעולם לא מצליח להוציא אותו משלוות רוחו. מאז נוסף לחיים הכינוי 'כידוני' או 'הכידון', וכך הוא נחקק גם בספרי התיעוד המרובים של הפלמ"ח. אחד הידועים שבסיפורים האלה מדגיש את דיבורו האטי של "הכידון". יום אחד פרצה דלקה באחד הצריפים. כולם נקבצו וחיים החל לתת הוראות: 'חוליה א'... תיצור... שרשרת... חוליה... ב'... בעצם כבר לא צ-ריך... האוהל נשרף'."[9]
- "כל אותה העת ניצב חיים ב-לב על אחת מגבעות ביר-תמילה, ובעזרת משקפת עקב אחר ההתפתחויות. אנשיו זוכרים היטב את קולו המדוד ברשת הקשר, וכשנקלע מישהו למצוקה ואיבד לרגע את שיווי המשקל, נשמע הקול אומר: 'אני... מצטער... מאוד... לא שומעים אותך... קח... אוויר... ותדבר לאט... כל מלה... פעמיים.' ואפילו הדובר המבולבל ביותר היה שב לעשתונותיו. ממקום התצפית על הגבעה נתן "כידוני" פקודת התקפה, וגדוד 9 נע בתנועת מלקחיים מזהירה, ובעזרת משוריינים הסתער על המשלט, מול אש טנקים ותותחים כבדה של המצרים. המשלט נכבש מחדש, והשטח כולו טוהר. הפעולה ההיא נחשבת לאחת מפעולות השריון המובהקות של מלחמת העצמאות."[10]
- "רק השנים יתנו לנו את הממד האמיתי של הצלחתו. השקט שלו, האופטימיות, קור־הרוח, הסמכות הגדולה והשיקולים הנכונים שלו – עמדו לצה"ל, בשתי החזיתות, בימים הקשים מאוד של המלחמה". ~ עזר ויצמן על תפקודו של בר-לב במלחמת יום הכיפורים.[11]
הערות שוליים
[עריכה]- ^ 1.0 1.1 חיים בר-לב, באנציקלופדיה ynet
- ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך ראשון, עמ' 235.
- ^ 3.0 3.1 3.2 מרדכי חיימוביץ, קרב בר-לב: האמת על מותו של הרמטכ"ל, באתר nrg, 28 במאי 2009
- ^ בר-לב ביוגרפיה, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1998, עמוד 258.
- ^ 5.0 5.1 מקור, באתר יד לשריון (הקישור אינו פעיל, {{{1}}})
- ^ צליחה – 60 שעות באוקטובר 1973 מאת עמירם אזוב, הוצאת דביר, 2011, עמוד 28.
- ^ בר-לב ביוגרפיה, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1998, עמוד 347.
- ^ בר-לב ביוגרפיה, עמודים 67–68.
- ^ בר-לב ביוגרפיה, עמודים 29–30.
- ^ בר-לב ביוגרפיה, עמוד 69.
- ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך שני, עמ' 128–129.
| ראשי המטה הכללי של צה"ל | |||
|---|---|---|---|
|
