נאום אמנון ליפקין-שחק בטקס אזכרה לרבין

נאום אמנון ליפקין-שחק בטקס אזכרה לרבין, נישא ב־1 בנובמבר 1998, בטקס האזכרה הממלכתי לזכרו של יצחק רבין שנערך בהר הרצל בירושלים, שלוש שנים לאחר הירצחו של ראש־הממשלה.

"מנהיג ואדם נרצח, ובחברה הישראלית הוטל מום, נגלע סדק ההולך ומתרחב לכלל תהום."
"לא חנקנו את האש של קנאות ושל שנאה. אפשרנו לחוסר סובלנות, לברוטליות, להיכנס תוך הסדק שנפער, ולהרחיבו. וכך, על הגעגוע ליצחק רבין, מאפילה הדאגה לחברה שהניח אחריו בהירצחו."
"יצחק רבין היטיב לנהל מלחמות ומערכות, ללא חדוות־הקרב ושמץ של התלהמות. באחריות, בבקיאות מעוררת הערצה בפרטים, וביכולת קליטה וניתוח שעשו בית־ספר לכולנו. ידענו שאפשר לסמוך עליו, ידענו שנקבל גיבוי, אבל ידענו גם שהוא מצפה מאיתנו למיטב ולמרב, ושאפנו שלא לאכזב אותו לעולם."
"יצחק רבין היה איש של אמת, גם שהיא לא הייתה נוחה לו או לסביבה. גם היא יוצרת קושי בהתקדמות בדרך שחשב לנכונה. מנהיג שפיו ולבו שווים. הוא שילם על כך בחייו."
"בחברה אחת, לא גדולה, צפופה באנשים ובדעות כמו שלנו, סביר ומתבקש שיתנהל ויכוח על העניינים הגורליים ביותר לחיינו כאן. חשוב שיתקיים דיון; חשוב שיישמעו ברוב קשב גם דעות מיעוט, שיילקחו בחשבון המצוקות, החששות, העכבות – פרי חשדנות וסבל של יחיד ושל רבים."
"הסגנון הופך להיות חלק מהתוכן. הוא, גם הוא, מהות. והברוטליות משקפת תרבות חברתית ששיאה ברצח ראש־ממשלה, וסימניה ניכרים באלימות לכל סוגיה בחיי יום־יום. אל האחר יש להקשיב. לשונה – בכל תחום – יש זכות קיום שווה ומכובדת."
"אין מקום לסובלנות והבנה כלפי גילויים של גזענות, של אלימות, של קנאות עיוורת. יש לנקוט יד קשה ובלתי מתפשרת כלפי השוליים, כדי שלא תירצח הדמוקרטיה, כדי שלא יביאו אותנו המעטים לריב אחים, כדי שלא נתפורר."
"יצחק רבין זכרו לברכה, ביקש לחזק את עוצמתה של ישראל, כלכלתה ובטחונה, באמצעות דרך של פיוס ושל שלום. הוא ביקש להשאיר לדורות הבאים מדינה מגובשת, מחוזקת, טובה לכל אזרחיה, פתוחה לכל היהודים, מחייכת לעולם."
"שלוש שנים אחרי שנלקחת, ובכל יום, אני מצדיע לך, יצחק רבין. צר לי עליך. מפקדי יצחק. צר לי עלינו. יהיה זכרך ברוך."

ראו גם

קישורים חיצונים

ערך בוויקיפדיה: אמנון ליפקין-שחק