אמיר גוטפרוינד

אמיר גוטפרוינד (1963–2015) הוא סופר ישראלי.

אמרותיו[עריכה]

"אני כותב בכדי לרגש אנשים. אני רוצה לגרום לקורא להיכנס לספר שלי ולצאת ממנו אדם שונה."
"ספרות מעניינת רק אם היא רלוונטית לכאן ועכשיו."
"הספר הזה קרוב לי במיוחד גם מפני שהוא הספר הראשון שלי וגם מכיוון שהוא לא אמור היה לעבור את קו האלפיים. נלחמתי עליו, נסעתי להרצות במקומות שלא ידעתי על קיומם רק בגלל שהיה לי חשוב שיקראו אותו, כיתתי בשבילו רגליים." ~ על הספר 'שואה שלנו'
"הייתי רוצה לגרום לאנשים לחוש את כאבם של כל אותם אלה שעל גבם נבנתה הציונות, כמו הורי והחברים שלהם. אם זה יצליח, אני את שלי עשיתי." ~ על 'העולם, קצת אחר כך'
"חלק גדול מהזמן אני מרגיש לא שייך. כמו הגיבורים שלי שבנו את המדינה, חיו בה, שילמו מסים ועד אחרון ימיהם חלמו לעזוב, כך גם אני מרגיש לא פעם שנולדתי לשבת חמוש במבט חכם בבתי הקפה של עיר אירופאית קרובה ולדבר באוזני אנשים על המצב. אז למה אני תקוע כאן עם התרבות הזו של 'כוכב נולד' והאלימות? כי אני לא יכול לראות את עצמי חי או מגדל את הילדים שלי בארץ שאינה ישראל. כתבתי ספר של 560 עמודים במשך חמש שנים שעוסק בדיוק בזה, ועדיין אני לא יודע מה משאיר אותי כאן. אולי זו השפה העברית שהיא השפה היחידה שבה אני יכול לשחות בלי מצופים. מה שקושר אותי לכאן חזק ממני." ~ מתוך ראיון על הספר 'העולם, קצת אחר כך', 2005
"בניגוד לגרוסמן, שלפני ואחרי הפרס היה ונשאר גרוסמן, אני הייתי אמיר גוטפרוינד, איש קבע עם שם מוזר שבקושי שמעו עליו. בעקבות הפרס הספרים שלי הפכו לרבי־מכר, הצלחתי לחדור לרשימות סגורות שמקודם יכולתי לחלום עליהן." ~ על פרס ספיר

העולם, קצת אחר כך (2005)[עריכה]

"לפני עצמו, בחדרו, היה בוחן את הרהוריו ופקפוקיו כדרך שבוחן אדם את גופו מול מראה. הלוא שלח אותו עורך עיתונו, קלמיץ' הארור, כבר לפני שנתיים, והבטיח מימון נאה. אך מאז – תהפוכות."
"ברגעי יגע, כדי להתרחק מעט מזיעת החלוצים הנודפת עד ההרים שסביב, היה מרחיק מתוך הכיס מכתב לדוגמה, וקורא בו, מתרחק מהלמות הפטישים, ורעש החוצבים, וטרטור בלתי נסבל זה של גריסת אבנים."

הר האושר (2016)[עריכה]

"הוא היה בעצם איש של קפה, רק קפה, אבל בשולחן הצדדי הערבובייתי של הרב לא העז לסרב לתה ולגם בשתיקה מלוא הספל."
"היא הייתה זכאית לשאול אותו מה קרה, להזכיר לו שסיפר לה כי אינו מסוגל לבכות, שכבר שנים רבות, למרות כל מה שעבר עליו, לא דמעה עינו אפילו פעם אחת. בהחלט הייתה זכאית."
"נאמר עליו ששילב כישרון נשגב עם צניעות עמוקה, וכל אחת מעבודותיו נתנה ביטוי לתכונותיו האנושיות מחד גיסא ולנשיקת מלאכי האלוהים על מצחו מאידך גיסא."