דויד גרוסמן

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"יש לך פנים מעניינות. כל מיני סתירות פנימיות של אופי שהייתי רוצה לדעת עליו עוד."

דויד גרוסמן (נולד ב־25 בינואר 1954) הוא סופר ישראלי. ספריו תורגמו לשפות רבות.

מתוך ספריו[עריכה]

  • "השאלות שלך תמיד עמוקות יותר מהתשובות שלי."
  • "פתאום אני חושב – כתבת לי אותו כשאת כולך עירומה."
  • "ארץ אוחזת הריה ומימיה באצבעות קשות."
  • "הייתי בן ארבע. אני זוכר שהיה ערב... כשפתאום נלפתתי בידיעה המרה, הבוגרת עד להתמיה: יבוא יום ואמות."
  • "איך זה שכולם בכל הארץ יודעים אותם דברים. מה לומר, מה לעשות. כאילו חיברו את כולם לאותו זרם."
  • "חיוך שכזה היה לו לפליקס שמי שהסתכל בו התחיל גם הוא לחייך, אפילו אם באותו רגע לא שמח בכלל."
  • "פעם הייתי בוכה המון והייתי מלאת תקווה. והיום אני צוחקת הרבה, צוחקת ומיואשת."
  • "יש לך פנים מעניינות. כל מיני סתירות פנימיות של אופי שהייתי רוצה לדעת עליו עוד."
  • "שישה גברים במעילים צבאיים איש איש מכורבל בעצמו, נועץ מבט עמום בספל הפלסטיק שבידו."
  • "אני לא רוצה לפגוש אותך ולא להפריע לחיים הרגילים שלך אבל הייתי רוצה שתסכימי לקבל ממני מכתבים."
  • "ישבתי וחשבתי איך גבי ואבא הצליחו להפוך לי בבת אחת את הרכבת הזאת, שחורקת מרוב זקנה, ללונה־פארק נוסע של הרפתקאות."
  • "יש בני־אדם שטעם חייהם הוא העבודה, ויש שהאמנות או האהבה הן שורש נשמתם והפשר האחד לקיומם."
  • "ביחסי בעל ואשה אתה נידון להתוודע אל כל קשת התחושות האפשרית שבין כל שני בני־אדם שבעולם."
  • "אני רוצה שתדעי עליי, שתדעי אותי במערומי, בחישובים הקטנים שלי ובחרדות העלובות, ובטיפשותי, ובבושות שלי."
  • "כאשר ניתנו להם חייהם לא היו עשויים להבין את המתנה, ואחר כך כבר לא טרחו להרהר בכך. ומשום כך הם חשים את חייהם רק באזילתם האיטית מגופם; רק את דעיכתם וכיליונם האיטי והקבוע."

אמרותיו[עריכה]

ספרות[עריכה]

  • "מה שאני מנסה לעשות בכתיבה זה לתעד את החיים בישראל, שהם מעניינים ולפעמים גם בלתי נסבלים."
  • "אני באמת לא חושב שהסופרים חכמים יותר מאנשים אחרים בעלי דעה. אבל אולי האפשרות לשנות נקודת מבט היא התרומה שלנו: להסתכל בסכסוך כולו גם מנקודת המבט של זה שניצב מולנו; הגמישות הזו שהיא חיונית אם אתה רוצה להקיף מצב במלואו, ולא לראות רק את הסיוטים שלך או את משאלות־הלב שלך."

ישראל[עריכה]

  • "הפחד הוא מה שמאפיין כיום יותר מכול את החברה בישראל – הפחד לילדים שלנו שבצבא, אבל גם הפחד ללכת ברחוב."
  • "כבר אי אפשר להתעלם מהזרם שהולך ומתעצם מול עינינו, שהולך וחותר תחתינו, בדמות מדינה דו־לאומית, או מדינת אפרטהייד, או מדינת כל חייליה, כל רבניה, כל קיצונֶיה, כל גִזענֶיה."
  • "הסכנה בהשקפה שרגב מייצגת היא בצמצום המגע שלנו עם המציאות שלנו ועם מצבנו המסובך. הסכנה היא שאם תהליך כזה יימשך, ואם הבידוד שלנו בעולם יגבר, ישראל תהפוך ללא יותר מכת מיליטנטית, פונדמנטליסטית, המסוגרת בשולי ההיסטוריה."
  • "התכנים העיקריים שהנהגת ישראל כיום ממלאת בהם את קליפת שלטונה הם בעיקר תכנים של חרדות מחד, והפחדות מאידך."
  • "המנטליות של ההתנחלויות כבשה את המדינה."

שונות[עריכה]

  • "העולם המוסלמי מונה מיליארד בני אדם...צריכים להיות זהירים לגבי מיליארד בני אדם, כפי שלא היינו רוצים שמישהו יעשה הכללה לגבי 13 מיליון יהודים."
  • "האיחוד האירופי אימץ את ההחלטה לסמן את המוצרים וזה, אומר שהוא אימץ את רעיון שתי המדינות ושהוא מכיר בריבונות ישראלית בתוך תחומי הקו הירוק. יש להם את הזכות המלאה להציג לקהל האירופי את המוצרים שיוצרו בהתנחלויות כמוצרים שהגיעו מאזור שנוי במחלוקת. את זה ישראל הביאה על עצמה בדרך זו או אחרת."
  • "לפעמים צריך להכיל גם את מה שכואב לנו. עיקרון חופש הבעת הדעה המוחלט הוא יסוד כל כך חזק בחייה של חברה."
  • "איראן, כידוע, איננה רק מדינה פונדמנטליסטית קיצונית. יש בה שכבות אוכלוסייה רחבות שהן חילוניות, משכילות ונאורות. יש בה מעמד ביניים רחב מאוד, ובתוכו רבים שחירפו את נפשם והפגינו באומץ נגד המשטר הדתי הרודני, השנוא עליהם."

נאמר עליו[עריכה]

  • "רק במילים, בדיבור, בסיפור, יש מזור והצלה: לא במובן הפסיכולוגי־תרפויטי אלא במובן האמנותי שלהן כשהן הופכות לספר. הן בוראות עולם, וגיבוריו של גרוסמן תמיד ידעו זאת ביחסם המאגי־אירוטי אל המילים ואל השפה שמאפשרת להם להתקיים בעולם משלהם." ~ אריאנה מלמד

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דויד גרוסמן