מישהו לרוץ אתו

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מישהו לרוץ אתו הוא ספר מאת דויד גרוסמן, שיצא לאור בשנת 2000. הספר עובד לסרט קולנוע ומיני סדרת טלוויזיה.

תיאודורה[עריכה]

  • "כשעלה השחר, וראיתי שלא מתי מרוב יגון ובדידות, אני החלטתי לחיות!"
  • "כמעט הייתי משוועת שתבוא איזו דקירה, גואלת, שתנקוב סוף סוף את המועקה, את קרום המילים הארור שעוטף אותי."
  • "מאושר הוא האדם שיכול להיות סגור עם עצמו לבדו בתוך חדר."

היומן של תמר[עריכה]

  • "אני נודרת נדר מהיום והלאה ולכל שארית חיי להסתכל בעולם כל הזמן בתמיהה."
  • "פעם הייתי בוכה המון, והייתי מלאת תקווה. והיום אני צוחקת הרבה, צוחקת ומיואשת."
  • "אני טובה בלהיכנס למצבים חסרי סיכוי. כל אחד טוב במשהו."
  • "האמנות שלי? מה, לא ידעת? למות את הרגע."
  • "איך אפשר בכלל לחיות אחרי שיודעים מה שקרה בשואה."
  • "הרעיון הזה שמלאכים יכולים ללכת ליד בני אדם ולשמוע את המחשבות שלהם. מבריק פחד. (וגם סתם פחד)."
  • "ת' לא מאמינה באלוהים ובכל זאת בטוחה שיש, ושאין טעם לחיים שלה ב'עמק הבכא' אם אין איזושהי הבטחה לחיים אחרי זה."

שלי[עריכה]

  • "ברוכים הבאים לגיהנום. תרגישי בבית."
  • "זה כמו סיוט כזה שאי אפשר לצאת ממנו."
  • "אני עכשיו האמא והאבא שלי. מה, אני אסיפת הורים שלמה!"
  • "גם ככה החיים שלי בזבל, לפחות שאני יהיה בהכרה מלאה לראות כל שלב בדרך למטה."
  • "רק מלשמוע אותם בא לך לצלצל לדארווין ולהגיד לו, אדוני, טעית בגדול, האדם לא התפתח מהקוף, הקוף התנוון מהאדם."