ספר הדקדוק הפנימי

ספר הדקדוק הפנימי מאת דויד גרוסמן הוא רומן שיצא לאור ב־1991 המתאר את תהליך התבגרותו של ילד ויחסיו עם משפחתו וחבריו בשנות השישים.

מתוך הספר

"מאיפה כולם יודעים את זה?"
"איך זה שכולם בכל הארץ יודעים אותם דברים. מה לומר, מה לעשות. כאילו חיברו את כולם לאותו זרם."
"אהרון לא מוציא הגה. סולח לה מייד, מראש, על כל מה שתאמר לו. יודע כמה רע לה."
"לא האמינה בקיומה של אהבה בכלל, מה זאת אהבה... זה רק רגע או שניים בחיים וכל השאר זה רק סבלנות אחד לשגעונות של השני."
"נראה אותך עם חברים שלך כשתהיה בגילנו, נראה איך אתם תהיו, מה תוכל לספר להם ומה לא."
"אפילו בפני רופא הם מתביישים להודות שאצלם בבית קרה דבר כזה. שונאים אותו כאילו בגד בהם."
"כל אחד לנפשו, כמו באוניה שטובעת תמיד, שלעולם טובעת, אבל אתם הרי אוהבים, אתם הרי משפחה אוהבת."
"אמא אמרה מייד, כל כך רע לך פה שאת בורחת לצבא, ויוכי לא ענתה, שתקה, והכול שתקו איתה."
"עשרים שנה ישתוק. הכי קרובים לו לא יידעו: עשרים שנה מעכשיו."

"ילד שאיננו רוצה לגדול יותר. שגופו נעצר בגיל עשר. שאין לו עניין בגבריות הנכפית עליו מסביבתו... אהרון איננו מבין את השפה איננו רוצה להבין את הדקדוק הפנימי שלה. את הגבריות שלה שצריכה להיפך גם לגבריות שלו. לא רק את המילים הוא לא מבין, גם את הסמלים הלא מילוליים." ~ דן לחמן
"גרוסמן אוהב את אהרון שמנסה בכל כוחו לשמור על הילדות שלו מבלי שתיפגע על ידי גסות המבוגרים." ~ מיטל שרון