עיין ערך: אהבה

עיין ערך: אהבה הוא רומן מאת דויד גרוסמן על מומיק, בן לניצולי שואה. הספר יצא לאור ב־1986.

"היום יודעני אל נכון שיש בני־אדם שטעם חייהם הוא העבודה, ויש שהאמנות או האהבה הן שורש נשמתם והפשר האחד לקיומם."
"הם כולם בני־אדם, ועל כן – יוצרים. הם נידונים לכך. הם נכפים לכך מטבע ברייתם – ליצור את חייהם שלהם, את אהבתם ושנאתם וחירותם ושירתם; כולנו אמנים."
"עטפה אותו עצבות, כיוון שהבין, שבני־האדם מטבע ברייתם אינם מסוגלים לחוש שהחיים ניתנו להם אי פעם. לחוש זאת ממש, בחריפות ובהתפעמות ראשונית. כאשר ניתנו להם חייהם לא היו עשויים להבין את המתנה."
"פעם, לפני שנולד, אמרתי לה, שאם יוולד לי ילד, הדבר הראשון שאעשה בכל בוקר יהיה לגשת ולתת לו סטירת לחי. סתם כך. שידע שאין צדק. שיש רק מלחמה."
"אם לימדת את עצמך אכזריות, סבורני שיקשה עליך מאוד לגמול עצמך הימנה. כשם שלו למדת אי פעם לשחות בנהר, שוב אינך שוכח התורה הזאת לעולם."
"זה אשר מאוהב באהבה לעולם ימצא לו אדם חדש לאהבו. אלא אנוכי הן רצעתי אוזני אל אישה אחת. לא היו לי חיים לאחריה, והרי אף אותה לא השכלתי לאהוב כראוי לה."
"היא צבעה ציפורן מעוגלת ואמרה שמפליא אותה איך בחרתי בבלי דעת לחיות רק בשני מוקדי גיל שונים כל כך: 'או שאתה זקן מדי לפעמים, או שאתה ילדותי מדי. לדעתי אתה פשוט בורח ככה, בערמומיות בלתי מודעת, מההתמודדויות עם הבעיות של הגיל האמיתי שלך.'
"במה שנוגע ליצירתו הרוחנית הוא שייך לסוג האנשים שסומכים על כך שיש בטבע־העולם איזו מערכת הגיונית רחומה, שתתקן בן־רגע את כל מה שהם מעוללים בחוסר הסדר והתכנון שלהם."