רץ

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"לרוץ איתו ולחוש הקלה."

רץ הוא קובץ סיפורים קצרים מאת דויד גרוסמן שיצא לאור בשנת 1983. הספר כולל חמישה סיפורים: "רץ", "חמורים", "יאני על ההר", "ימים זוגיים" ו"מיכאל צידון, מייקל".

רץ[עריכה]

הסיפור מתאר את עולמו של נער צעיר הנוהג לרוץ ברחובות העיר, יחסיו עם הוריו וחיפושו אחר אהבה.

  • "הקול השקט הברור שפעם בך בלי הפסק היה הולך ונלכד לתוך המקצב החדש שהצבת ויכול היית לרוץ איתו ולחוש הקלה מיידית."
  • "אתה חש כיצד מרוצת הדברים שאירעו לך ניתקת לאיטה מעם מרוצתך."

חמורים[עריכה]

סיפורו של איש אמריקאי הנודד בדרכים.

  • "קמתי במהירות. גם התכתשות היא תרופה אפשרית."
  • "כעסתי על נעמי וגם ריחמתי עליה. ידעתי שתוך שבוע תמאס בהוריה."
  • "פגישותינו המחודשות קשות כמו פרידתנו."

יאני על ההר[עריכה]

סיפורם של חיילים במחנה צבאי מרוחק.

  • "שישה גברים במעילים צבאיים איש איש מכורבל בעצמו, נועץ מבט עמום בספל הפלסטיק שבידו."
  • "אך לפני חודש הלך בין צריפי החיילים הקצינים, אל גבעת העפר המסתירה תחתיה את אולמי העבודה, שם היה המידע המודיעיני נקלט אל עיניים ואוזניים קשובות."
  • "הצבא תמיד נראה לו כשעשוע של גברים ילדותיים. הוא היה מתפקע מצחוק כשעשינו תרגילי סדר."
  • "אינך אלא חפץ שהם עושים בו כרצונם ולכן אם אתה רוצה לשמור על שפיון, היה זר, בוֹֹֹז, הינתק מן הכאב שבארעיות, הגן על עצמך."

ימים זוגיים[עריכה]

סיפור על זוגיות.

  • "שמיים חגיגיים מדכאים אותי, אמרה תמר. אני דווקא שמח היום, אמרתי."
  • "מתקיים בינינו סוג של אהבה מתמשכת... היוצרת מדי פעם מועקות וספקות."
  • "אני לימדתי אותך לאהוב ואתה לא כולך זווית חדות."

מיכאל צידון, מייקל[עריכה]

הסיפור נכתב מתוך תודעתו של אב המתאר את עברו הבריטי, הצטרפותו לעם היהודי בישראל והזהות הצברית של בנו המשרת כטייס בחיל האוויר.

  • "הנה הדלי והנה הסחבה, ובני יבוא בקרוב." ~ עמוד 149
  • "אך אצבעותיו, המזניקות מטוס לשמים, כבדות בטפלן בתער." ~ עמוד 159
  • "ארץ אוחזת הריה ומימיה באצבעות קשות." ~ עמוד 180
  • "ופעם ראיתי עיט במדבר, פתאום כונס כנפיו אל גופו, נופל כאבן. כמה מר כעת זיכרון המראה ההוא." ~ עמוד 180
  • "אני אינני יודע מהי אהבת כלבים. יש האומרים כי ידעו אותה. זה מצריך חקירה." ~ עמוד 205
  • "כי בא כאב גדול ונשתקע בי. והוא הולך ומכרסם ומוצץ. כי נעקדתי אל הארץ הזאת." ~ עמוד 214
  • מלחמה שהייתה ואשתי שרחקה ממני, סחופה בכאביה החדשים. ובתי. ובני. ואסוני." ~ עמוד 180
  • "כשם שבא - כך נמוג, ואוויר הבית נצטלל פתאום מאוד." ~ עמוד 221

ראו גם[עריכה]