אף שרציתי עוד קצת עוד

אף שרציתי עוד קצת עוד הוא ספר שירה מאת חיים גורי שיצא לאור בשנת 2015. הספר עוסק ברובו בנושא הזקנה והמוות.

"מִישֶׁהוּ, אֵיכְשֶׁהוּ, בֵּין הָרְעָשִׁים, אוּלַי יִשְׁמַע אֶת קוֹלְךָ."
"אַתָּה זִכָּרוֹן פֶנוֹמֶנָלִי הַמְסָרֵב לִדְעֹךְ עַד בּוֹא יוֹמְךָ."
"מָה עוֹד תּוּכַל לוֹמַר וְלֹא אָמַרְתָּ, מֵאָז רֵאשִׁיתְךָ, בָּעֲיֵפוּת הַזֹּאת."
"הָאֲהָבוֹת הָהֵן שָׁבוֹת אֵלֶיךָ, נֶאֱחָזוֹת בְּאֶתְמוֹלֶיךָ."
"זֶה עֲדַיִן אַתָּה, הַהוֹלֵךְ וְרוֹצֶה בְּכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדְךָ."
"אֲנִי מְדַפְדֵּף בִּתְמוּנוֹת נוֹשָׁנוֹת, בְּכַמָּה שִׁנּוּיִים שֶׁחָלוּ בֵּינְתַיִם גַּם בָּךְ וְגַם בִּי."
"אַתָּה עוֹד סִכּוּי אֶפְשָׁרִי. אַתָּה מִי שֶׁהָיִיתָ תָּמִיד, אֵינְךָ הָאִישׁ הָאַחֵר."
"רֹב הַחֶשְׁבּוֹנוֹת לֹא נִגְמְרוּ."
"תודה אישית... עִם מַה שֶּׁהָיָה וְנִמְשַׁךְ עִמָּדֵךְ."
"בְּקָרוֹב, כַּנִּרְאֶה, אֶתְבַּקֵּשׁ לְהִזְדַּכּוֹת, אַף שֶׁרָצִיתִי עוֹד קְצָת עוֹד."
"בְּבוֹא יוֹם נִמָּשֵׁךְ כִּתְמוּנוֹת עַל הַקִּיר, נִתְגּוֹרֵר בְּאַלְבּוֹם מִשְׁפַּחְתִּי."
"מַה כִּי תַּלִּין עָלֶיהָ, עַל זִקְנָתְךָ. הִיא, בֵּינְתַיִם, הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לַאֲרִיכוּת יָמֶיךָ."
"יֶשְׁנוֹ מַשֶּׁהוּ הַבָּא מִן הַהִתְעַקְּשׁוּת לֹא לְוַתֵּר, בְּאוֹתָהּ הֶמְשֵׁכִיּוּת. אַתָּה לֹא תִּהְיֶה לְאַחֵר."
"מְנַחֲמִים אוֹתְךָ, שֶׁאֵין מַה לַּעֲשׂוֹת, שֶׁזּוֹ תּוֹפָעָה מֻכֶּרֶת בְּגִילְךָ. בֵּינְתַיִם, אֵיכְשֶׁהוּ, עוֹדְךָ קַיָּם."
"הַשָּׁלֹש שֶׁנּוֹסְפוּ, שֶׁהֵגִיחוּ מִמֵּךְ בִּבְכִי, לִהְיוֹת לְנִפְלָא חִיּוּכַי, לִהְיוֹת הֶמְשֵׁכֵךְ, לִהְיוֹת הֶמְשֵׁכִי."
"עִם פָּנֶיךָ הַזָּרוֹת בָּרְאִי, שֶׁאֵינֶנּוּ אָשֵׁם, הָעוֹשֶׂה אוֹתְךָ כֹּה שׁוֹנֶה מִצּוּרוֹת הֱיוֹתְךָ... מַמְשִׁיךְ לְהַמֵּר עַל סִכּוּיֵי הַהֶמְשֵׁךְ."
"דַע לְךָ שֶׁהַזְּמַן וְהָאוֹיְבִים, הָרוּחַ וְהַמַּיִם, לֹא יִמְחֲקוּ אוֹתְךָ. אַַתָּה תִּמָּשֵׁךְ, עָשׂוּי מֵאוֹתִיּוֹת. זֶה לֹא מְעַט. מַשֶּׁהוּ, בְּכָל זאֹת, יִשָּׁאֵר מִמְּךָ."
"אֵין שׁוּם סִכּוּי לְהִתְרַגְּעוּת, בֵּין הַזְּרִיחוֹת וְהַשְּׁקִיעוֹת. אַתָּה כְּמוֹ הַיָּם הַמִּתְחַדֵּשׁ תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, הָאוֹגֵר בְּשַׁלְוָתוֹ אֶת הַסְּעָרָה שֶׁבּוֹא תָּבוֹא."

על הספר

"זו שירה של אדם מזדקן והולך. רוב חבריי, כמעט כולם, שוכני עפר. הייתי עד למוות הרועש – המוות של המלחמות, וגם למוות השקט, של הזקנה והחוליים. למרות שגם בו קיימים נושאים לאומיים, ספרי החדש הוא ספר אישי מובהק, וזה גם מה שאני אוהב בו... פיזית אני לא כמו שהייתי, אבל תודה לאל, אני לא מרגיש פיחות רוחני. הנה, יש אומרים שהספר הזה הוא הטוב בספריי; זה לא מדויק, אבל הוא לא נופל מהאחרים." ~ חיים גורי

ראו גם

חיים גורי
ציטוטים מספר השירה: עיבל