אפרים קישון

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אפרים קישון (23 באוגוסט 1924 – 29 בינואר 2005), סופר, סאטיריקן, מחזאי, תסריטאי ובמאי קולנוע ותיאטרון ישראלי, חתן פרס ישראל. קישון, מהבמאים הישראלים הידועים ביותר בעולם, הוא הבמאי הישראלי הראשון שסרט בבימויו היה מועמד לפרס אוסקר וכן הישראלי הראשון שסרט בבימויו זכה בפרס גלובוס הזהב.

ספרים[עריכה]

השועל בלול התרנגולות[עריכה]

  • - "אינני פוליטיקאי," לחש דולינקר, "הנני מדינאי."
    - פרופסור טאננבוים: "מבחינה רפואית זה היינו הך."
  • "לא ! אינני קרוב לשום אופטיקאי ! ובכלל," לחש בצרידות, "אינני קרובו של אף אחד ! רק לי יש קרובים !"
    (רופא הבהמות שואל את דולניקר אם הוא קרובו של האופטיקאי דולניקר מפרנקפורט)
  • - הסנדלר: "הסַפר הקטן נעשה פתאום כלב גדול !"
    - "ברי," ציין דולניקר, "הרי הוא המוכתר !"
    (הספר מסרב להעביר את סמכויותיו לסנדלר)
  • - המטפל: "תראה, דולניקר, לאמיתו של דבר, מטרתה הסופית של כל מפלגה סוציאליסטית היא לבטל את ההבדלים בין אדם לאדם..."
    - "מובן, שזוהי המטרה הסופית, חברים, אבל הכפר האומלל הזה כה מפגר הוא, שטרם נוצרו בו ההבדלים שיש לבטלם. המקום שרוי בשלב של התחלה גרידא..."
  • - "הנך תשוש-כוח, חברים," רעם המדינאי, "מגיע לך זמן עבודה קצר יותר ! כמה שעות אתה עובד כעת ביום ?"
    - "כמה שאני רוצה..."
    - "הרבה מדי !"
    (דולניקר מנסה לשכנע את עוזר הסנדלר שמנצלים אותו)
  • - דולניקר: "הסנדלר מבטיח לכפר באר אם ימנוהו למוכתר."
    - גב' חסידוב: "אבל אין אף טיפה של מים בתוך האדמה !"
    - דולניקר: "הוא אינו מבטיח מים, רבותי, הוא מבטיח באר."
  • "תתפללו ?" נתגעש השוחט והעביר את שבט מבטו על הראשים המורכנים. "אתם חושבים, טיפשים, שאדון העולם זקוק לתפילותיכם, מצוות אנשים מלומדה ? לא, ידידי, כשתעמדו לפניו דלים וריקים, אזי ביום הדין ההוא, ישאל אתכם ריבונו של עולם רק שאלה אחת: בן אדם ! בעד מי הצבעת בבחירות המוניציפליות ?.."
  • "הצילוני ! הנני חבוש באזיקי-נחושתים בצינוק רפת המוכתר. למוצאי הישר פרס כדבעי. המהנדס".
    (דולניקר מבריח פתק מכלאו)
  • "סקונד אחד," צעק חסידוב לאחור, "אשה, מנה יוצאת מן הכלל של תפוחי אדמה ועדשים בשביל אדון המהנדס !"
    (חסידוב מרוצה מהעצות של דולניקר)
  • "... והחזון הציוני רושם על לבב ציפור נפש האומה את אזהרת השעה: המשך בעמוד החמישי !"
    כאן נסתיים המאמר, אך מכיוון שמשמעות שלוש המילים האחרונות, בסוף הדף בין הסוגריים, היתה מעורפלת גם לגבי הנואם, לחץ הסַפר על כפתור הפעמון וחזר עליהן בקול רם: "המשך בעמוד החמישי !"

עד המדינה: פרוטוקול[עריכה]

"עד המדינה" הוא אוסף של הסאטירה הפוליטית של קישון מאז קום המדינה ועד 1983. הספר מחולק לפי תקופות, הנקבעות לפי ראשי הממשלה המכהנים, ומשובץ באמרות-כנף של הסופר. האמרות מתקופת בן-גוריון מובאות במלואן להלן, לפי סדר הופעתן בספר. [הוצאת "הד ארצי", 1999, בעריכת עופר שיינברג. כל הזכויות שמורות ליורשי עזבונו של המחבר. מועלה תחת תנאי השימוש ההוגן.]

תקופת בן-גוריון (1948-1961)[עריכה]

  • בעומדי ליד איזה צ'ק-פוינט עזוב, ביקשתי לתפוס טרמפ על הקיבוץ שלי ליד נצרת. אך עברו שעתיים וכבר עצרה מכונית-משא לידי.
הנהג התכופף אלי ואמר: "זכרון יעקב."
לחצתי את ידו בחמימות: "קישון אפרים."
  • היו רק שלושה ילדים יהודיים בכיתה: פרייווירט, גרוס ואנוכי. אז ביום אחד ניגש אלי טיבי סרקש בהפסקה, ואמר לי: "אתם צלבתם את ישו." לא דובים ולא יער, עניתי לו. פרייווירט היה הילד הרזה ביותר בכיתה, גרוס פחדן ידוע ועל עצמי ידעתי מאה אחוז, שלא אני צלבתי את ישו. הודעתי אפוא למחנך הכיתה, שטיבי סרקש טוען דברים שאיננו מסוגל להוכיח. המחנך היה איש נאור, על-כן כינס את הכיתה ונזף בסקרש לאמור: "לא חבריך לספסל, אלא רק אבותיהם רצחו את המשיח." וכהוכחה קרא פרק מתוך הבשורה של מתיתיהו.
  • גם הסמל שלנו בצבא ההונגרי הבלתי-מנוצח עבר לפני מסדר הבוקר ומסר הודעה אישית קצרה בזה הלשון: "אתם תתפגרו מתחת ידי עד אחד, יהודים מסריחים, מפני שאתם רצחתם את בנו של אלוהים."
אז יצא מן השורה עורך-דין אחד ואמר: "לאדון הסמל אני מודיע בהכנעה, שגם ישו היה יהודי."
"אם כן" - השיב הסמל שלנו - "הוא חזיר מלוכלך בדיוק כמוכם."
  • "אם גבר בדואי הורג את אשתו בעת חמסין, הוא פטור מעונש. בעצם גם בלי חמסין."
  • "מה ההבדל בין המשיח לבין השרברב המצוי? המשיח עשוי לבוא."
  • "כל ישראל אחים" - אמר אותו קבצן לברון רוטשילד, ברומזו שהם, בעצם, קרובים. תשובתו של הברון לא נרשמה למען הדורות הבאים, אך יש להניח שעלה בידו להתגבר על התרגשותו.
  • "ישראל היא הארץ היחידה המרשה למשוגעים לעלות ומיד לקבל אזרחות. אולם לא מרשים להם לצאת עוד, שמא יגרמו לנו בושות."
  • "חלוציות היא בעיה. קשה להיהפך לזקן עשיר ובו בזמן להישאר צעיר עני."
  • "נאשמים אפשר לזכות בבית-המשפט. עדים לעולם לא."
  • האובייקטיביות היא תירוץ הצבועים. המומחים שם ב"טיים" גם הם שונאים אותנו יפה מאוד, רק שהם זהירים יותר. הם עושים את המלאכה בשקט, בכרסום חרש, באלגנטיות. על מלחמת סיני כתבו: צה"ל נחל "ניצחון מזהיר", ככה במרכאות כפולות. יהודים ונצחונות, נו באמת.
"טיים" יקר, ההרגשה היא הדדית - גם אנחנו לא סובלים אותך.
  • "עדי-ראייה מספרים, שלפני כמה שנים היתה עצם השליטה בשפה מספקת כדי להפוך את היהודי לסופר עברי - ואילו היום אפילו זאת לא כל-כך חשובה."
  • "מלאכת השומה איננה מן הקלות. לא אחת קורה שפלוני מעריך את הכנסותיו בסכום זה וזה, ובא פקיד השומה ומעריך לגמרי אחרת. דבר אינדיבידואלי לגמרי."
  • "התאווה לשלטון נחשבת לאחד היצרים הפופולריים ביותר בלב האדם, ואולי גם בלב החיה, מאז בריאת העולם, או לכל הפחות מאז גילופו של הכיסא הראשון."
  • "זה שייך לחוקי הטבע: הצעקה חופשית, הדיבור מוגבל."
  • "יש אומרים, שהזבוב הוא הגורם היחידי המונע את השינה מעיניהם של חברי הכנסת בשעת הדיונים התקציביים, אבל למען 120 צירים יהודיים באמת לא היה כדאי להציף בזבובים את כל העולם."
  • המלומד דארווין קבע את חוקי מלחמת-הקיום על כל פרטיה: הזיקית היא חיה חלשה, ולכן יש לה כשרון להחליף צבעים לפי הסביבה, הג'ירף שאף להגיע לצמרת העצים ולכן גידל לעצמו צוואר ארוך. האדם אינו מפגר אחרי הזיקית ושואף להגיע לצמרת. מה העניק לו הטבע? כשרון לנדנד.
  • כדי להבטיח לציבור נרדף ומעונה מעט מנוחה בחיים, אני מציע להכריז בדרג ממשלתי על 16 בנובמבר כעל "חג הלשון הרעה". כלומר, בתור מסורת יהודית יפה באותו יום אין להדפיס עוד עיתונים ולשדר חדשות ברדיו. אחר-כך נוכל לדבר על "שבוע הלשון הרעה", כשנהיה מנותקים מן המקורות שבוע שלם, ולבסוף אולי... אולי בכלל...
לא, זה כבר יפה מדי.
  • חוק עיתונאי עתיק אומר: ככל שהג'ורנליסט מנומס יותר, כן תהיה כתיבתו גסה יותר.
  • גם ב-1957, לא היה בלבנו שום ספק שאייזנהאור, המועמד הרפובליקני, שוב יקבל רוב עצום. אמנם, אין לזלזל גם במאמציה של המפלגה הדמוקרטית: הם ערכו מחקר מעמיק ובהתחשב בנתונים שנתקבלו, החליטו להציב לנשיאות מדינאי חריף-שכל ומחושב בדעתו בשם עדלי סטיבנסון - ורק את העיקר שכחו: ש"עדלי" אינו מתחרז עם שום מילה אנגלית.
כשנתלבן הדבר, קמה בהלה לא קטנה בצמרת הדמוקרטית לנוכח הסיסמה "I Like Ike!" הערבה לאוזן, אשר יש בה משום חריזה משולשת, מכיוון שם "איי" חורז עם "לייק" ושתיהן עם "אייק". על-כן, בישיבת חירום אשר הוקדשה לפתרון הבעיה ובשילוב אנשי-רוח ומדע, טכנאים ומומחים סוציולוגיים באו לידי הכרה שרק אדם בשם "ביל" מסוגל להתגבר על פופולריותו העצומה של אייק, מכיוון שהסיסמה "I Will Bill!" עולה אפילו על "איי לייק אייק", מהיות "לייק" מורכבת מארבע אותיות, בעוד שצירופה "אייק" כוללת שלוש בלבד, ואילו "ויל" ו"ביל" מצוידות שתיהן כאחת באותו מספר של אותיות.
אפס, נוכח הכרעת המנהיגות נתפלגה המפלגה הדמוקרטית לשני מחנות. חלק ניכר ממנהיגיה טען, שצריך למצוא מועמד אחר לנשיאות ארה"ב ששמו הפרטי "ביל" - ולשם כך יצאו ומצאו בעיר דקסטון-סיטי שבמדינת קולורדו סוחר-טריקוטז' בן 26 בשם "Hill Bill" ששמו, מטעמים מובנים, היה מגביר את סיכוייו לנשיאות ארה"ב ב-32.5 אחוזים, ואילו חסידיו של עדלי סטיבנסון החלו להפיץ את השמועה כי "עדלי" הוא, בעצם, רק שם חיבה ל"ביל", אפס מאמציהם לא נשאו פרטי בקרב הציבור הנאור.
  • מספרים שאחד מעוזריו של רוקפלר ז"ל שאל את פי רבו ליד ערש-הדווי שלו לסוד שגשוג מפעילו, ועל כן ענה הקשיש בשארית כוחותיו:
- אתה מפוטר!
רבים ראו בזאת ראיה לקשיחות-לבו של המולטי-מיליונר. לדעתנו הוא גילה את הסוד. "You're fired!" זו מלת-הקסם הכלכלית, ואמריקה היא אמנם המבצר האחרון עלי-אדמות בו שמרנו על רעננות-הפיטורין. שם עוד הבוס הוא בוס. אם הוא נכנס למפעלו בשעות העבודה והוא רואה שמונדק קורא עיתון-ספורט, אזי מקץ שתי שניות מונדק עף, ואיתו גם מנהל העבודה וסגנו ואיש יחסי הציבור, עליו כעס מזמן. זה מוכרח להיות סיפוק גדול בשביל הבוס בקטן וגם שיטת-ייצור לא רעה, כפי הנראה. מכל מקום, מומחי-ייעול גלויי-לב ממליצים עליה.
  • בעזרת ספרו האדום של מאו עם מבחר אמרותיו אפשר להתגבר היום כמעט על כל הקשיים. מאלף ההוכחות ניקח רק את סיפורו של הטייס הסיני הצעיר, אשר מטוסו החל לצנוח, אך הוא לא איבד את עשתונותיו אלא הוציא חיש-מהר את ספרו של היושב-ראש מאו ופתח בעמוד 101 וקרא: "אדם רעב אוכל, אדם צמא שותה, אבל קומוניסט נשאר תמיד קומוניסט," והנה המטוס עוצר בנפילתו, המנועים מתחילים שוב לעבוד והטיסה נמשכת כמתוכנן. נס? כישופים? אגדה? לא! שקר.
  • קרל מרכס החליט להציל את האנושות, אם היא רוצה או לא רוצה.
  • ברה"מ לא הרשתה התערבות מערבית בתוך המחנה הסוציאליסטי. מחוץ למחנה גם כן לא.
  • ההגינות מחייבת אותנו לצאת לעזרת מנהיגנו, להתייצב לימינם ולחזק את רוחם, שכן הם אנשים קשישים לרוב והשמירה המתמדת לכיסאות מתישה את כוחותיהם.
  • כל העולם מוכה תדהמה. מי ומי העלה על דעתו, שייתכן דבר כזה? לשלוח מטוס מעל שטח סובייטי - לרגל? כך מתנהגים? שפיונאז'? הפלא שהחבר חרושצ'וב ממש יצא מכליו נוכח הגילוי המגעיל? לפי העיתונות, הוא היה אדום לגמרי בשעה שחשף את כל פרטי מעשה התועבה בפני הסנאט הרוסי, ורעד בכל גופו, ועיניו זרו טילים וקליעים. רופאיו חששו לבריאותו. כי אין דבר מזעזע יותר מאשר אדם תמים וטוב-לב שאשליותיו מתנפצות על חומת המציאות.
אגב, האמריקנים ביצעו בשנת השומה השוטפת 13,874 טיסות חשאיות מעל רוסיה. הרוסים צילמו את שטח ארה"ב 33,809 פעם.
  • בל נא נטעה: הרדיו היה ונשאר לגבינו שיא הטכניקה. גם הטלוויזיה ראויה לתשומת-לב, אבל הרדיו עולה עליה, מכיוון שאותו אנו יכולים לפתוח ולסגור כאוות-נפשנו, ואילו את הטלוויזיה אפשר רק לפתוח מהיותה מעניינת כל-כך.
  • כזכור, התחפש בשעתו הכליף חרון-אל-רשיד לרועה-גמלים פשוט כדי לגלות מה חושב עליו הצאן של נתיניו. היום קוראים לזה סקר דעת-הקהל ויש לזה צלצול מדעי מרשים. לסקרים האלה טבע מיוחד במינו: נמצאים, נגיד, 100 יהודים ממורמרים העורכים לפני הכנסת הפגנה סוערת נגד הממשלה. באים אנשי המכון ועורכים סקר בין המפגינים. התוצאות: 67% מרוצים בדרך-כלל ממדיניות הממשלה, 11% לא תמיד ו-22% עוד לא חשבו על זה. האם הסקר משקר? לא, בני-האדם הם כאלה.
  • "החיים הם ההומוריסטן הוותיק ביותר," אמר אחד חכם וצדקתי במאה אחוז. לא פעם קוראים את האדם דברים כה משונים שהוא לא היה מאמין בהם מאומה לולא המציא את כל הסיפור.
  • "ארץ חופשית - עיתונות חופשית", קבע עורך-לילה אחד של עיתון פורנוגרפי, וכלב מי שמתווכח איתו. כל עוד אפשר להדפיס בעיתון כל מה שעולה על הדעת, הרי אפילו שדי תופת לא יוכלו לנו. העיתונאי הקטן עומד על משמרו עליו העמידו המון הציבור. בידו עט כדורי, בעיניו רצון-פלדה, בראשו ההצגה השניה.
  • הגיע הזמן שהאזרח המקומי ישאל את השאלה: האם ייתכן, שבמשרות הגבוהות ביותר של מדינתנו יֵשבו אנשים כה מוגבלים בכושר תפיסתם? האם אין כאן בכל-זאת איזה חישוב דיפלומטי ברקע, איזה סוד מדיני כמוס, האם לא קיימת איזו אינפורמציה פנימית, שרק הם הם למעלה יודעים עליה?
לא, לא קיים שום דבר כזה למעלה. זהו טמטום צרוף, בריא ועממי לגמרי.
  • רק לשם המשחק: מה היה המצב, אילו היה ה"עסק-ביש" מצליח? אחד היה צועק: "אני, אני הוא שנתן את ההוראה!" השני: "לא, אני!" "אתה? אתה בכלל לא ידעת על זה!" "לא ידעתי? הנה המסמכים!" "הם זויפו!" אכן, אותו דבר.
  • "שלום" פירושו ידידות. "צ'או" פירושו צ'או.
  • לאחר נאומו חוצב-הלהבות של יו"ר קרן היסוד על-אודות משימות התקומה והתעוררות החלוציות בימינו, הטלפון בביתו לא הפסיק לצלצל. נאלצו להזמין טכנאי.

בעד[עריכה]

  • ישראלי: "קשה לנו לשמוע הטפת מוסר מפי נציג עם שטבח במלחמת העולם האחרונה מאות אלפי אזרחים בהפצצות אויר שיטתיות."
עיתונאי בריטי: "איך אפשר להשוות את הערבים לנאצים?"
ישראלי: "באמת אי אפשר. הגרמנים מעולם לא הצהירו שרצונם להשמיד את אנגליה על תושביה. אתה צודק, אין מקום להשוואות."
  • כיתוב בבית קברות העמים: "כאן מונחים ידידי ארצות הברית של אמריקה הטובים. נפלו תוך כדי בדיקת מצבם."
  • "אם אלוהים רוצה להעניש מישהו, הופכו לבעל ברית של ארצות הברית."
  • "דרוש... פתרון המספק את היהודים, ת'ערבים, ת'בורסה, ת'חבר ברז'נייב, נאט"ו, ויצ"ו, טדי קולק, יאסר ערפאת, גולדה ושבעת הגמדים, אמנון ותמר..."

סליחה שניצחנו[עריכה]

  • יש תוכן גם לנאום (של אבא אבן) אבל מי דואג כעת לפרט הזה? העיקר לאסוף את מספר הנקודות המקסימלי במשך החידון. המילה XSYPHOGLOOM: תורכים- "לוז פגום בשדרת הלטאה". דרום אמריקנים- "מחתת נחושת לצליית חלזונים".
  • עם הופעת נאצר קמה סביבנו מנהיגות נאורה מתקדמת. ארצות בהן שרר אך לפני כמה שנים תוהו ובוהו משווע, היום עוברות למשטר של תכנון מדוקדק עד הרצח האחרון
  • המודיעין הסובייטי הפתיע ת'עולם בגילוי שישראל מתכוננת לתקוף את סוריה. נשמע כל כך משכנע שבסוף אפילו המודיעין הסובייטי החל להאמין בו
  • בעל בריתנו היחיד בזירה הבינלאומית: הערבים. הם אף פעם לא אכזבו אותנו
  • מגמת נורמליזציה: משלוחי נשק סובייטים למדינות ערב חזרו למסלולם הרגיל. סכנת השלום חלפה לעת עתה

58 מערכונים[עריכה]

חדר היולדים[עריכה]

  • בתיה: (מוציאה את ראשה) מר כהן!
שלושת הגברים"(קופצים) כן!
בתיה: התחיל, מר כהן! אשתך הובאה לבית היולדות! (משיבה ראשה)
הגברים (מסתכלים זה בזה בעינים בוהות)
מזרחי: קוראים לך כהן?
עצבני: כן. ואתה?
שקט: גם אני כהן.
הגברים: אוי (צונחים על הספסל).
בתיה: (מוציאה את ראשה) מר כהן! התכונן! (משיבה את ראשה)
הגברים: (בבהלה) איזה כהן, גברת?! איזה?! (צונחים על הספסל)
עצבני: בבקשה, אדון כהן (מוסר לו).
  • עצבני: (לאשה)גם כן?(מצביעה לעבר חדר היולדות)
אשה: אהא
מזרחי: אחותך?
אשה: בעלי.
שקט: אהא(לפתע)מה!?(שלושתם גולשים מעל הספסל כנשוכי נחש)
עצבני: ב...בעלך...בחדר היולדות?
אשה: מאז הבוקר. כנראה יש לו לידה קשה מאוד.
מזרחי: שמע ישראל!
רופא (יוצא מחדר היולדות)
אשה: (ניגשת אליו) רודי! למה אתה לוקח את המפתחות כשאתה חוזר מאוחר כל כך? (נותלת את המפתחות, מקבלת נשיקה על המצח ויוצאת בשצף קצף)
הגברים (נושמים לרווחה).

כל ישראל אחים[עריכה]

  • גנב: "נראה, מה יש כאן?" (מחטט בארון) "מה זה תכשיטים של אשתך, מה?"
פשוטמן: "אוי!" (רוצה לזוז) "לא..."
גנב: (מאיים באקדוח) "לא לזוז! תוסיף להתקיים גם בלי תכשיטים!" (פותח קופסה ומפזר את תוכנה על פני השולחן) "יופי, יופי!"
פשוטמן: (בשמחה לאיד) "כולם מזוייפים!"

סרטים[עריכה]

סלאח שבתי[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – סאלח שבתי

השוטר אזולאי[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – השוטר אזולאי

.

מערכונים[עריכה]

אופסייד סטורי[עריכה]

  • "אני לפי הפנים אולי נראה לך השמש, אבל לא, אני השופט. אז לקום ולתת כבוד אם לא לבית המשפט אז לי"
  • מר פנדלוביץ': "אני ישני"
מר כסאח: "גם אני ישניני"
שופט: "גם אתה יש ננך? לילה טוב"
  • שופט: "מר פנדלוביץ' שימש כשופט יחיד ובודד במשחק שנערך בין הפועל תל אביב לביתר ירושלים במסגרת הליגה הלאומית למניעת תאונות בכדורגל"
  • כסאח: "יש לי שני בנים: אחד אני קורא אותו ביתר, השני אני קורא לו ירושלים. אין יום שאני לא שופך חצי קילו שמן בבית כנסת להצלחה של ביתר. כל שבת, אפילו יוצא יום שלישי, אני מפריח 12 יונים להצלחת ביתר. על שם 12 עשרת השבטים"
  • שופט: "אני מבקש לא לשיר, זה לא חגיגות המימונה פה"
  • מר פנדלוביץ': "שאל אם הוא היה במגרש בזמן המשחק"
שופט: "לא, אני אשאל מה שאני רוצה! היית במשחק בזמן המגרש?"
  • כסאח: "יצאה לי חררה על הבטן וקצף של אמסטל מהפה"
  • פנדלוביץ': "הוא צעק לי 'השופט בן #@$%"
כסאח: "לא נכון, זה היה בקצב: ה-ש-ו-פ-ט ב-ן -"
פנדלוביץ': "נכון, כולם אמרו בקצב. אפילו אשתי"
  • פנדלוביץ': "הוא לא כיסח, הוא רק דחף"
כסאח: "איזה דחף? פוצץ לו ת'רגל של חוט השדרה!"
  • פנדלוביץ': "נגיד שהוא כיסח. בשביל זה הוא צריך לעשות לי תנועות מזרחיות גסות בפני 10000 צופים?! הוא לא יכול לעשות כשאנחנו לבד?"
כסאח: "עכשיו אנחנו לבד?"
פנדלוביץ': "כן" [כסאח עושה לו אצבע משולשת]
  • כסאח: "נגיד שאני מלמיליאן..."
שופט: "היית מת"
  • כסאח: "פתאום בא פייגנבוים מאחור, קורע לי ת'חולצה, משכיב אותי על הרצפה, מוריד לי ת'מכנסיים ודורך לי על הענבים. והמשרוקית של השופט לא מוציאה אפילו מנגינה של מרש. שותק כאילו חתכו ת'לשון עגל שלו. שותק כאילו קיבל שיתוק שופטים כללי"
  • כסאח: "במקום לשפוט, הוא עושה רשימות. אתה רשם או שופט, יא איבן-שפטוטה?"
  • שופט: "לא לחרצץ, ולא לחצרץ. לחצצרץ. אני מבקש לתת כבוד לחצוצרץ"
  • כסאח: "בחייאת אמא שלך, השופט..."
שופט: "בלי לערב הורים"
  • שופט: "שיעשה משהו מועיל, משהו גברי, קורס אחיות למשל"
  • שופט: "הוא לא התכוון חומיני חומיני. הוא התכוון לחומיני הקטנים שהיינו אוספים"
  • שופט: "תפסיק לבכות, זה לא הכותל המערבי כאן. עוד מעט תשים לי פתק באוזן"
  • מר פנדלוביץ': "למה אמרת לשחקנים להפסיק לבעוט בכדור ולהתחיל לבעוט בשופט?!"
מר כסאח: "תכתוב, שאני משוגע עם עבר פסיכי"
  • שופט: "הייתי שם [במשחק]"
מר כסאח: "לָא..." [השופט מוציא חצוצרה ומחצרץ]
מר פנדלוביץ': "אז זה אתה היית?!"

אוסף הבולים[עריכה]

  • אבא: "לצ'ק [שהיה בתיבת דואר] לא היה כיסוי"
שכן: "מאיפה אתה יודע?!"
אבא: "הבנק אמר, אז הוא יודע"
  • אבא: "מהי בירת פריז?"
בן: "צרפת"

פוקר יהודי[עריכה]

  • קונשטטר: "אני אגיד לך ארבינקא, אני נגד משחקי מזל. אתה מסתבך יותר ויותר עד שבסוף זורקים אותך לקלפים".
ארבינקא: "מה קלפים? את הפוקר שלי משחקים בלי קלפים בלי כלום, במוח צלול בלבד. אתה חושב על מספר, אני חושב על מספר. ומי שחשב על מספר גדול יותר הוא הזוכה בבנק".
  • ארבינקא: "השחקן המצליח להודיע ראשון על פאגט, זוכה בבנק בלי שים לב ליחס המספרים".

זוהי הארץ[עריכה]

  • "הצלחנו להפיק מי שתיה מן הים, רק הרחיצה עוד אסורה בו"
  • "עודדנו את המחזה העברי והוא עדיין מדוכא".
  • "זוהי ארץ שהתגברה על החרם הערבי, אך לא על שביתת המורים".
  • "זוהי הארץ הצרה ביותר בעולם, זוהי ארץ הצרות".
  • "זוהי הארץ המתקדמת ביותר במזרח הקרוב, הודות לערבים".
  • "זוהי ארץ שקיומה בסכנה מתמדת, אך תושביה מקבלים אולקוס דוקא מן השכנים מלמעלה".
  • "זוהי הארץ היחידה שאני יכול לחיות בה, זוהי הארץ שלי".

בניין ההסתדרות[עריכה]

  • "הלילה פוצצו את בניין ההסתדרות, בניין הועד הפועל מולנו, פוצצו הלילה".
  • "שאתה תישן בשעה שחצי העולם נהרס? אתה יודע מה זה לפוצץ בנין כזה בלילה?".
  • "אני לא צריך לראות, קונשטטר אמר לי וזה מספיק".
  • "גם הרדיו של קונשטטר אמר, רדיו מצוין, רדיו נפלא, חמש מנורות, קולט אפילו את הונג קונג".
  • "הבניין עומד או לא עומד?"
  • "עכשיו הוא עומד. הלילה באמת פוצצו, ועד הבוקר בנו אותו מחדש"
"איך אפשר לבנות בנין כזה בין לילה?"
"אם אפשר? אז אתה לא יודע למה מסוגלת ההסתדרות שלנו".

רונדוו[עריכה]

  • "יש לנו מחסן דורונים ממש, שי שי וייעודו מסודר ומתויק לפי מחלקות. אם מקבלים אנו מתנה יפה מידי הזולת, הרי אנו מאחסנים אותה באגף המתאים. ציוד תינוקי למשל, עובר אוטומטית למחלקת ברית המילה. ספר עברי בגודל 20 על 20 למחלקת הבר מצוה, ואזה גועלית לחתונה, עציץ מחורבן להולדת, מאפרה לחנוכות וכן הלאה."
  • "עמדנו לאכסן אותה (את הבונבוניירה), במחלקה האקסלוסיבית, שמאטעס כללי".
  • "הבונבוניירה הזו עברה איפוא את כל היישוב השתתפה בכל המסיבות חנוכות ויריות אבן פינה וכעת נקטלה בידינו בדמי ימיה, לולא פתחנוה אולי הייתה מגיעה לגבורה".

אחרים[עריכה]

  • "רק אחריך, מר שפיגל" (אדיבות)
  • "יש כל מיני טיפוסים של מכונות, אמר האיש בכחול, שלכם הוא מטיפוס רועש". (המוסך)
  • "הלסינגפורס, הלסינגפורס" (מצפון תפתח הרעה)

ביטויים[עריכה]

  • גמז - השמיד ו/או קטל. (פועל שהמציא קישון והוא נגזר משמו של מבקר התיאטרון, חיים גמזו, שהיה ידוע בביקורותיו הקטלניות)
  • שפוף - שפופרת
  • כך - כה אמר
  • סמי המאחר - ארצות הברית
  • הקטנה או האישה הקטנה - כינוי לאשתו
  • באחד האמשים - לאחרונה (קיים גם ספר שלו בשם זה)
  • לדקטר - פועל שהמציא קישון, אשר ציין את נסיעתו על הטוסטוס שלו, אותו כינה "הדוקטור"

נאמר עליו[עריכה]

  • "אבי, אפרים קישון, השכיל תמיד לחשוף את האמת החבויה מעין: המנהיגים שלנו עסוקים לעתים יותר בקריירות הפרטיות שלהם ובמאבקי הכוח המפלגתיים ופחות בשירות לאזרח ובתכנון העתיד" ~ ד"ר רפי קישון (בנו של אפרים קישון) מספר על מהות יצירתו של אפרים קישון (קישון ר. {ד"ר} "עדיין עובדים: דור ההמשך של אפרים קישון שב לתעלה", אתר מעריב השבוע, תאריך 9.10.2014)
  • "הלכנו ברגל עד לקולנוע 'אלנבי', שם נעמד אבי, פרש זרועותיו לצדדים ואמר לנו - 'בעוד כמה חודשים אני הולך לבנות את הקולנוע הזה ועוד 150 מטר מרחוב אלנבי, באולפני הרצליה'. כל אדם שקול היה חושב שנתקל במגלומן חסר היגיון, אבל אני כילד בן 11 התייחסתי להצהרה הזאת כאל הצהרה הגיונית מאוד, כי היה לי ברור, כמו כמעט לכל ילד, שאבי הוא כל יכול" ~ רפי קישון (בנו של אפרים קישון) מספר כיצד התחילה הסרטתו של של 'תעלת בלאומילך' (קישון ר. {ד"ר} "עדיין עובדים: דור ההמשך של אפרים קישון שב לתעלה", אתר מעריב השבוע, תאריך 9.10.2014)
  • "כל הילדות אבי רדף אחרי ואחרי אחי עמיר ואחותי רננה עם מצלמת ה-8 מ"מ שלו. הוא ביקש שנתארגן בפוזות ובמצבים שונים לפי הוראות הבימוי שלו - מדי מוצ"ש ראינו בהתלהבות את הסרטים הערוכים שבהם כיכבנו. בשנת 1963 אבי החליט שהוא רכש די ניסיון קולנועי בצילומי המשפחה ושאדם אינטליגנטי יכול לעשות כל דבר בהצלחה כולל סרט באורך מלא. ככה נוצר 'סאלח שבתי', שהיה לסרט הישראלי הראשון שהיה מועמד לאוסקר וזכה מיד גם בשני פרסי גלובוס הזהב ובעוד מספר פרסים בינלאומיים (אגב, הסרט הישראלי השני שזכה בהמשך במועמדות לאוסקר וגלובוס הזהב היה "השוטר אזולאי" - במקרה גם הוא של אבי). ההצלחה הזאת נתנה לאבי את הביטחון שיוכל להצליח גם בסרטו השלישי עתיר ההשקעה והתקציב - "תעלת בלאומילך". אני זוכר בזמן החזרות והצילומים את בומבה צור, אשר גילם את המטורף בלאומילך, בכתונת המשוגעים שלו עומד מול אבי ומקשיב להסבריו - הוא היה צריך ללמוד להפעיל את פטיש האוויר הכבד בלי שזה יקדח לו ברגל, זה לא היה פשוט ודרש אימון ארוך" ~ רפי קישון (בנו של אפרים קישון) מספר כיצד הצליח אפרים קישון לפרוץ עם סרטיו (קישון ר. {ד"ר} "עדיין עובדים: דור ההמשך של אפרים קישון שב לתעלה", אתר מעריב השבוע, תאריך 9.10.2014)
  • "הדמיון בין קישון ובין גיבורו סאלח שבתי היה מתעתע. בעוד קישון היה מחויט, מנומס, צונן, אירוני, משכיל, מחונך, בהיר עור ואירופאי, סאלח לבש פיג'מה מפוספסת או ז'קט שאף פעם לא ראה ימים טובים יותר, והיה חצוף, חסר השכלה, שוביניסט, כהה ומזרחי (לא ברור מאיזו ארץ צץ לפתע). לכאורה, לא היו שתי דמויות שונות יותר זו מזו. אבל סאלח הוא קישון: יהודי גלותי, חדש בארץ, שנאבק בממסד האטום ויכול לו. דרך הטקסט ששם בפיו של גיבורו סאלח שבתי, העז אפרים קישון לומר את כל אשר על לבו, לסנוט בפקידים, לעלוב בקיבוצניקים ולהלום בפוליטיקאים" ~ על ההשוואה בין אפרים קישון כאדם והדמות הבדיונית סאלח שבתי (מתיה א., "חמישים שנה אחרי 'סלאח שבתי': העולה המזרחי המתקשה עדיין איתנו", אתר מעריב השבוע, תאריך 5.6.2014)
  • "הם ירדו עליו, אחד מגדולי הסופרים, מתורגם ל-80-70 שפות , מגדולי הסאטיריקנים בעולם כולו. קישון סבל מהעניין הזה של המבקרים. ההומור היה אז היה ההומור של הפלמ"ח, אתה יודע, ופתאום מגיע הונגרי ועושה צחוק מכל התופעות בארץ ומהבירוקרטיה. היה לו קשה... שעבר תלאות איומות עד שהוא קיבל את פרס ישראל. תראה מה אנשים עוברים בחיים. כאן זה כמו פוליטרוק. כמו ברוסיה. אומרים 'לא, אתה לא תעשה ככה! אתה תעשה ככה... זה נקרא אמנות! מה שאתה עושה זו לא אמנות!' ~ זאב רווח על התלאות והקשיים ששהחברה הישראלית הערימה על אפרים קישון (שור א., "בעור זאב: ראיון עם זאב רווח" אתר NRG, תאריך 4.11.2011)
  • "ההומור של קישון מבוסס על יסודות אירוניים וסאטיריים שנועדו ללגלג, לעקוץ, לפגוע בנקודות תורפה, תוך מתיחת ביקורת מתונה. אין לו, כביכול, מחויבות לאידיאולוגיה ולערכים לאומיים מקודשים. אולם הוא מתקיף בעיקר את ה'אינסטרומנטים' השונים של הממסד... אותם תאים קטנים הממרמרים את חייו של האזרח הקטן...אינו מערער על הממסד. הדמויות המתוארות הן סטריאוטיפיות. הוא מנסה לתאר ולאתר את האב-טיפוס, את הדפוסים הכלליים של התנהגות האדם של החברה באמצעות דמויות מייצגות. ‏כבכל סאטירה הוא מפגיש את מושא הביקורת עם מצבים נלעגים ודן אותו בלשון עוקצנית. אולם הסאטירה אינה קטלנית אלא ביקורת מרוסנת, אם כי מכוונת היטב. אחת הטכניקות הבולטות של קישון היא שילוב של העצמת האבסורד לממדים חובקי כל ושבירתו בפואנטה בלתי צפויה. בדרך זו הוא מתאר טיפוסים שונים הנקלעים למצבים הממחישים את חולשותיהם ואת תחלואי החברה שהם חלק ממנה" ~ על דרך כתיבת הקומדיה בידי אפרים קישון (נעים א., "מספר קטעים על הסרט: השוטר אזולאי קישון, 1971")

קישורים חיצוניים[עריכה]