סאלח שבתי

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סאלח שבתי הוא סרט קולנוע קומי ישראלי בבימויו של אפרים קישון ובכיכובו של חיים טופול, שיצא בשנת 1964. זהו הסרט הישראלי הראשון שהועמד לזכייה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר והראשון שזכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר. מאוחר יותר הופק גם כמחזמר. הסרט עוסק בעולמם של העולים החדשים מארצות ערב בראשית ימי המדינה.

סאלח שבתי (חיים טופול)[עריכה]

חיים טופול כסאלח שבתי, דיוקן עצמי
  • "רגע, חושבים."
  • "תכניסו הכל בפנים, שלא יבוא על זה שמש!" ~ למשפחתו, כאשר הלך אל גולדשטיין בהגיעם למעברה.
  • "שלום נהג שמן!" ~ לנהג מונית
  • "בשביל להפסיד, לא בשביל להתחתן." ~ על האשכנזים, בנוגע לחברות בין בתו חבובה לבין חבר הקיבוץ זיגי
  • "מקרה סוציאלי נחמד." ~ על בת שבע העובדת הסוציאלית
  • "אצלי פקיד זה כמו קדחת." ~ מנמק מדוע גובה חצי לירה נוספת מנוימן, מזכיר הקיבוץ
  • "חמישה בנים, שתי בנות ובת." ~ מציין את מספר ילדיו
  • "השיכון חינם, הניירות עולות כסף. 1,000 לירות." ~ סאלח
  • "לא חשוב תשלומים, העיקר הכל פה ביד!" ~ לנוימן מזכיר הקיבוץ, כשזה מוכן לשלם לסאלח על מנת לאפשר לזיגי להינשא לחבובה

אחרים[עריכה]

  •  :"בג'ומלאן חי משיח הזקן,
לבד בבית בלי אשה בלי בן.
בכד שם כסף עד גיל שבעים שנה,
בשביל לקנות אשה לחתונה.
כמה דינר אסף? אללה יודע!
אולי שלושה דינר, אולי פי מאה!
אולי שלושים דינר, אולי כפליים!
אולי שלוש מאות, נשתה לחיים!
ולמשיח- טוב!
אללה יביא לו מזל טוב." ~ שיר ששרו העולים בבית הקפה של המעברה בניצוחו של סאלח (נכתב ע"י w:אוריאל אופק).
  • "לא רוצים שיכון, רוצים מעברה!" ~ הפגנת אנשי המעברה
  • "אתם, יוצאי עדות המזרח, עם כל הכבוד שאנחנו רוחשים לכם, עליכם להשתדל להתרגל למציאות ארצנו המתקדמת ולשכוח מהר מהר את כל המנהגים הברבריים שלכם שהבאתם אתכם משם." ~ פרידה (עוזרת מזכיר הקיבוץ) לסאלח

שיחות[עריכה]

מר גולדנשטיין: "הכול סודי. לא רואים שום דבר!"
סאלח: "אז איך יודעים מה שמת במעטפה?"
מר גולדנשטיין: "לא יודעים, אבל משלמים. זהו דמוקרטיה." ~ בהקשר לבחירות

מרדכי (הבן): "למה מסדרים אותנו?"
סאלח: "למה אנחנו חדשים. חדשים – מסדרים."
מרדכי: "נבזות."
סאלח: "למה מה יש? גם אנחנו נהיה פעם הרבה זמן פה, גם כן אנחנו נסדר את החדשים."

סאלח: "מה זה?" (מצביע על כלב)
נוימן (מזכיר הקיבוץ): "זה שום דבר."
סאלח: "זה שום דבר גדול מאד זה."

נוימן: "באיזו צורה אתה רוצה את המגיע לך?"
סאלח: "בצורה של כסף."
נוימן: "כן, אבל בכמה תשלומים?"
סאלח: "לא חשוב תשלום, העיקר הכול עכשיו פה ביד."

פקידה: "כמה ילדים יש לך?"
סלאח: "שישה."
פקידה: "כתוב לי כאן שבעה."
סלאח: "שבעה? (סופר) טוב, שיהיה שבעה."

הבת: "אני מאוהבת בזיגי."
סלאח: "זיגי זה שם אשכנזי."
הבת: "גם אדון גולדשטיין אשכנזי!"
סלאח: "בשביל להפסיד, לא בשביל להתחתן."

פרידה (מזכירת הקיבוץ): "אתה מוכר את בתך כאילו הייתה סוסה."
סלאח: "מה פתאום סוסה? אני מוכר ב־1,000 לירות."
פרידה: "חבר אנו חיים במאה העשרים."
סלאח: "ואני חי במעברה."
פרידה: "המאה העשרים היא לא מקום לגור בו."
סלאח: "גם מעברה לא."

נאמר על הסרט[עריכה]

  • " 'סאלח שבתי' לא רק עודד חשבון נפש של הקהל הנלהב שצפה בו על התנהגותו (של הממסד) כלפי בני עדות המזרח, אלא גם בא איתם חשבון ונתן להם באבי אביהם. שמו של הגיבור הוא עיוות של צמד המילים "סליחה שבאתי". ובלשון העם, 'סליחה שאני מפריע' או 'סליחה שאני חי'. הסליחה הופנתה לעבר האשכנזים, הוותיקים, בוני הארץ, שנאלצו לקבל, עם קום המדינה, בלית ברירה ובעיקום אף, את ניצולי השואה הרפים מאירופה ואת המשפחות הצעקניות מאפריקה" ~ על חשיבות הסרט להוויה הישראלית (מתיה א., "חמישים שנה אחרי 'סלאח שבתי': העולה המזרחי המתקשה עדיין איתנו", אתר מעריב השבוע, תאריך 5.6.2014)
  • "סאלח סירב להיות אסקופה נדרסת. מי שטען כלפי קישון שהוא גזען שהציג את בני עדות המזרח בצורה סטריאוטיפית, מזלזלת, מעליבה - מוטב לו שיקשיב למילותיו של גיבור הסרט: 'שחור לא טוב. אבל אם היה לבן - היה בסדר' " ~ על המסר הקשה והכואב (אפלייה וגזענות כלפי בני עדות המזרח) שהסרט סאלח שבתי מבקש להעביר (מתיה א., "חמישים שנה אחרי 'סלאח שבתי': העולה המזרחי המתקשה עדיין איתנו", אתר מעריב השבוע, תאריך 5.6.2014)