אראלה גולן

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אראלה גולן (נולדה ב־1945), חברת הכנסת שכיהנה בכנסת ה־16 מטעם סיעת שינוי ובשלהי הכנסת ה־16 מטעם סיעת "חץ". אדריכלית במקצועה.


  • "החלטתך להקים ועדה לבחירת מועמדים לקבלת פרס עבור 'היצירה הציונית', גרמה להרמת גבות ומעוררת תהיות סביב השאלה מהי בעצם 'יצירה ציונית', ומהם הקריטריונים לסיווג יצירה אמנותית בקטגוריה זו? האם לדוגמה האמן המוערך יחזקאל שטרייכמן, שזכה ב'פרס ישראל', ונוהג לצייר נשים בעירום, ראוי להיקרא; 'אמן ציוני', והאם באורח עקרוני יכולים להיכלל בקטגוריה זו גם אמנים אחרים בעלי שיעור קומה המציירים נשים רחמנא ליצלן, וזאת בעידן החשוך של 'הדרת נשים'? השאלה העקרונית היא מדוע בכלל, יש צורך בהגדרת פרס ל'יוצר ציוני'? האם דרך משל, הסופרת המחוננת שולמית לפיד, שכתבה בספרה האחרון בכישרון רב על ההווי ריקודים של בתי הקפה התל אביביים, מסווגת כציונית או דינה לפסילה כמי שלא הלכה 'בתלם הציוני המודרני' שנסללה על ידי גורם פוליטי – בעיתוי שקוף. ואמנם, קשה להשתחרר מהתחושה שגם האמנות הסתננה בדלת האחורית ביוזמתך למסע המתוכנן והמתוזמן שנעשה בימים אלה על ידי כמה חברי כנסת בעלי עניין המבקשים לפגוע בערכי הדמוקרטיה בהם חופש הביטוי. החלטתך (שרת התרבות והספורט הגברת לימור לבנת) עלולה להוות נדבך נוסף במהלך זה, מאחר שיש בה בבחינת פגיעה בחופש הרוח והמחשבה, ואולי גם בתשתית של האומנות הישראלית. נראה לנו שמוטב היה לכנות את הפרס – פרס ל'יצירה הצינית'." ~ מביעה את מחאתה על מהלך של שרת החינוך (דאז) לימור לבנת להגות פרס ליצירה ציונית (משה נעים, "פרס ל'יצירה הצינית'", באתר כאן-נעים, 7 בדצמבר 2011)
  • "קיימת בירוקרטיה בהליך איתור והשבת רכוש ליורשיהם של נספי השואה, באמצעות החברה הממשלתית המיוחדת אשר הוקמה למטרה זו על ידי הממשלה בשנת 2005, ולא מילאה את הציפיות שהיו ממנה. מתברר, כי קצב החזרת הרכוש והנכסים הפיננסיים ליורשיהם של הנספים, אינו מניח את הדעת, והיקף הרכוש והסכומים שנאספו, הינם מזערים יחסית, בעיקר משום שהחברה לא גילתה במרוצת תקופת פעילותה נחרצות מול הגורמים הרלוונטיים, בעיקר; בנקים אשר לא נוטים לשתף פעולה עם נציגי היורשים. זאת ועוד, כפי שפורסם בתקשורת על רקע התנהלותה הכושלת של החברה בשנים האחרונות, הוקמו חברות פרטיות נוספות אשר ניצלו את החלל הריק שהיה קיים בתחום זה והן גובות מלקוחותיהם היורשים, שכר טרחה בסכומים מופרזים שחורגים בהרבה מהסכומים שנקבעו בשעתו על ידי משרד המשפטים. לפני מספר שבועות, מונה אמנם, תת אלוף (במיל') צבי קנור, כמנכ"ל החדש של החברה, במטרה לקדם את פעילותה, אך אין זה מונע את עריכת הבדיקה החיונית של משרד מבקר המדינה, בנושא רגיש זה." ~ על הסחבת והביורוקרטיה בהשבת נכסי נספי השואה (משה נעים, "אומ"ץ, אל מבקר המדינה: חקור חשד לאי סדרים בהליך איתור והשבת רכוש ליורשיהם של נספי השואה", באתר כאן-נעים, 22 בנובמבר 2009)
  • "רבע שעה לפני ההחלטה לצאת למלחמה הוא עשה מה שעשה, אבל הטעות הגדולה שלו הייתה שבמקום להודות במעשה שעשה הוא העדיף לשקר בבית המשפט, להכפיש את הבחורה ולהכפיש את כלל המין הנשי. לא הייתי רוצה לראות נבחר ציבור שקובע את עתידי שאני לא יכולה לסמוך עליו. הטעות הגדולה שיותר שהוא עשה היא השקר בבית המשפט וההכפשה של הבחורה. מבחינתי הוא לא ראוי להיות גם חבר כנסת. הרכב שופטים אחר יכול היה להכריע שיש קלון במעשיו של רמון, שכן הגדרת הקלון נתונה לשיקול דעת מוסרי של המחליט. יש לקרוא לציבור לשקול היטב בטרם הם מצביעים בקלפי עבור מועמד הנגוע בחשד לשחיתות. אל לו לציבור לחוש שנגע השחיתות הוא כה עמוק עד שאין לו תקנה, ובהצבעה מושכלת תוך התחייבות שלא להצביע למועמד מושחת. את מרבית החשדות כלפי נבחרי הציבור יודע הבוחר הישראלי בטרם הבחירות ויכול היה בהצבעתו לרומם את הנורמות הציבוריות של הפוליטיקה הישראלית. הייתי שמחה לחקיקה שתגרום לאחריות אישית כלפי התחייבויותיו לבוחר." ~ על פרשת חיים רמון ועל הקשר בינה ולבין ניקיון כפיהם של נבחרי ציבור ("גולן: מינוי רמון פוגע בכלל ציבור הנשים", באתר ערוץ 7, 5 ביולי 2007)