אריה אליאב

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אריה אליאב

אריה (לובה) אליאב (21 בנובמבר 1921 - 30 במאי 2010), חבר הכנסת, סופר, הוגה דעות, איש עשייה והתנדבות ופעיל שלום. חתן פרס ישראל על תרומה לחברה (1988).


  • "העם הפלשתיני נהנה כיום מכל סימני הזהות המעידים על קיומו של עם. קיימת תודעה לאומית פלשתינית. קיים שטח רצוף בו יושבים מרבית הפלשתינאים. קיימת היסטוריה פלשתינית בת עשרות שנים, רצופה מאבקים ומלחמות. קיימת גולה ופזורה, השומרת על זיקה על המולדת הפלשתינית. עם זה נושא עמו תודעת אסון משותף, קורבנות, ייסורים, גיבורים. לעם זה חזון, ספרות ושירה משלו. העם הערבי הפלשתיני הוא אולי העם בעל סימני הזהות הבולטים ביותר וקשרי הליכוד הלאומי החזקים ביותר בין עמי ערב. עם זה מונה כשניים וחצי מיליון ערבים, מחציתם בשטחים המוחזקים בגדה המערבית של הירדן, מחציתם בגדה המזרחית של הירדן. חלקם גולים ונפוצים ברחבי העולם הערבי. הציונות היא הסיבה ביצירתו של העם הפלשתיני, אך יש לראות את העם הפלשתיני כראות עובדה קיימת. בעיית יחסינו עם הערבים הפלשתינים תופסת עתה מקום ראשון במכלול יחסינו עם העולם הערבי. היא חשובה יותר מבעיית יחסינו עם מדינות ערב. בה נעוץ המפתח לפתרון בעיית יחסינו עם מדינות האזור." ~ דברים שכתב בשנת 1968 בעיתון "דבר" בעקבות סיוריו בשטחים לאחר מלחמת ששת הימים (אמנון ברזילי, "הזמן הצהוב של לובה אליאב", באתר הארץ, 11 ביוני 2002)
  • "הקברניט ומרעיו שיכורים מיין תהילתם, הלומים מנסך גדולתם ובוטחים בעצמם ובמעמדם... מעל תורנה עג שחף חד עין, הצולל מדי פעם ורואה את הנעשה בספינה על כל מדוריה... הוא רואה באופק הרחוק חומת סלעי מגור משוננים... האוחז בהגה לא יראה אלא את קצה החרטום שלפניו. הספינה תתנגש בסלעים ותעלה על שרטון. השחף יודע זאת. השחף רוצה להזהיר 'התפכחו מיינכם, כנסו המשוטים, הרימו מפרשים, שנו כיוון, תנו לרוח הטובה והאחרת להובילכם לחוף מבטחים!'" ~ משל השחף של אליאב בו ביקש להזהיר מפני קוצר הראות של ההנהגה זחוחת הדעת טרם מלחמת יום הכיפורים (אמנון ברזילי, "הזמן הצהוב של לובה אליאב", באתר הארץ, 11 ביוני 2002)

נאמר עליו[עריכה]

  • " "להצמד לחזון ולראות את המציאות, לחלום ולהלחם, להניף טוריה ולאחוז ברובה, להצמד לקרקע ולהחזיק בעט, לגעת בפוליטיקה ולא לאבד את התמימות, להיות מדינאי ולא עסקן. להיות צנוע בלי להתייהר, לחמול אבל לא לוותר, לרדוף צדק ולא להתייאש, להיות ישר עד אין קץ אבל לא לפגוע, לאהוב את המלאכה ולשנוא את הרבנות, להסתכל על העתיד ולכבד את העבר, לראות את האדם ולא לשכוח את מצוקותיו. לקחת אחריות. כל הזמן. להסתכל קדימה. כל הזמן. לא להתקטנן. לא לשכוח מאיפה באת ולאן אתה הולך. וכל הזמן כל הזמן, עד לרגע האחרון להמשיך לעשות, כי לא עלייך המלאכה לגמור אבל אין אתה פטור מעשותה. זה לא מקרה שאיש ההעפלה, הביטחון וההתיישבות בנגב, לובה אליאב, עצם את עיניו בלילה בו מדינת צאצאי המעפילים שהבקיעו את המצור הבריטי על חופי הארץ, שלחה את צבאה לעלות על סיפוני אוניות המשט." ~ ("החלום ושברו")

ראו גם[עריכה]