תאומי צביה

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
"האל שלי אינו זקוק למתווכים, לדימויים, לפולחנים."

תאומי צביה הוא ספר מאת אריה (לובה) אליאב העוסק בנושאי זהות, ושאלות שונות העומדות בפני החברה בישראל. הספר יצא לאור ב־2005.


  • "הדיבור, העיון הכתיבה והשירה על תופעת החלום ימיה כימי האנושות."
  • "התנ"ך עשיר בשירה. השירה נוגעת בנימים הרגישים ביותר שבחיינו."
  • אל שלי אינו זקוק למתווכים, לדימויים, לפולחנים, לטקסים ולקורבנות. הוא אינו זקוק גם לקהילת מאמינים, לא לבתי כנסת, לא לבתי מקדש, לא לכנסיות ולא למסגדים."
  • "לאל הזה אני מתפלל יום יום תוך מתן דין וחשבון יומי (לעצמי) ותפילה ליום הבא. מהאל 'הפרטי' הזה אני מבקש רחמים עליי, על משפחתי, על עמי, על ארצי ועל עולמי."
  • "לבסוף אני חוזר לשבע הברכות האומרות הכול בתמצית: 'שים שלום, טובה וברכה, חיים, חן, חסד ורחמים'."
  • "בשישה פרקים קצרים הנקראים אבות או פרקי אבות יצרו חותמי המשנה אוסף מיוחד... כל חכם אומר בתמצית את הפסוק או הפסוקים שנראים לו החשובים ביותר במשנתו."

ראו גם[עריכה]