ארץ לא זרועה

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"געגועים גדולים לשׂדות הרחבים שהניחו מאחוריהם."

ארץ לא זרועה הוא ספר מאת ישראל זרחי המתאר את עולמם של עולים לארץ ישראל בסוף המאה התשע־עשרה. הספר יצא לאור ב־1946.


  • שמחה הקרובה הבריחה מלבו כל רוגז."
  • "במסירות נפש אמיתית היה סולח לכל משוּבוֹתי וּבשלי היה מתייסר ביסוּרים רבים."
  • "החזיקה בזרועותיו כילדה קטנה והיה מקנח את דמעותיה בפיו, והיא נלחצת אל חזהוּ, נרגעת מעט."
  • "נותנים קולם בשיר, ואף שעיניהם נשׂוּאות לקבר הקדוש, עולים מצלילי שיריהם געגועים גדולים לשׂדות הרחבים שהניחו מאחוריהם ולבתים הקטנים שבחצרותיהם."
  • "פעמים הם אוחזים איש בידי רעהו ומנחמים זה את זה בחשאי, ובעיניהם פליאה רבה והבהוב של צער, ספק על מה שהניחו מאחורי גבּם, ספק על מה שמחכה להם בארץ."
  • "תחילה כאיש מרחוק בא, אורח על שולחנם שאין חלקו עם המאָרחים, ואחר כך גרפה אותו התלהבותם, לבו פעם ופניו להטו וביקש לסייע להם בקולו החזק."
  • "זו לו שעה ראשונה שהוא חש עצמו שלֵו, בודד עם עצמו, כאילו הוסרה המחיצה בינו לבינו וניתן לו לבדוק את נפשו בלא עדים. בכל אלה הימים משוּל היה כאיש בהוּל שאין לו שהות לתת דעתו על עצמו; עתה, כיוון שפסקה בהלה, עמד והתחיל תוהה על מעשיו."
  • "תענוגי בני הנעורים קסמו לו, שכרון גדול בא עליו ופליאה רבּה, ודחק את העבודה בעם לשעה יפה יותר, לאחר שיגמע מעט מקובעת החיים וישתול עצמו בחיי העיר הגדולה."